יב. סיכום

צמד המעצבים ריי וצ’ארלס אימס- חלוצי המודרניזם האמריקאי, יצרו את אחת השותפויות החשובות ביותר באדריכלות ובעיצוב של המאה ה-20. הם יצרו בתים ורהיטים, סרטים דוקומנטריים וצעצועים, תערוכות ותפאורות לסרטים. הזוג איימס היו אנשים של קידמה, נוחות וייעול, אבל גם של הומניות וחום, ושילבו את כל האלמנטים הללו בעבודותיהם. השניים דגלו בשילוב בין יופי לנוחות ואלגנטיות בעיצוב רהיטים לייצור המוני, ובשילוב של חומרים וטכנולוגיות מתקדמות כדי ליצור מוצרים ברמה גבוהה. הם אספו ערכים חזותיים באוסף שקופיות עצום שכללו אובייקטים, סביבות ותופעות, שצולמו באופן בלתי שגרתי שהדגיש ערכים אסתטיים מופשטים. על המעצב ארכיטקט האמריקני צ’ארלס אימס נאמר לא אחת, שהוא המעצב החשוב והמשמעותי ביותר במאה ה-20. צ'ארלס גילה צירוף מופלא של מעורבות ויצירה בתחומי הארכיטקטורה, העיצוב והאמנות, באותה מידה כמו בטכנולוגיה ובמדע. ארכיטקטורה, בעיני צ’ארלס אימס, היתה בין השאר הזדמנות לאירוח. הוא ראה בחללים שהוא יוצר מעטפת שמזמינה אליה אנשים שיבלו בתוכה בנעימים. הבית הפוטוגני שימש לעתים קרובות רקע לתצלומי אופנה שהתפרסמו בחוברות של אותה תקופה. גם הרהיטים של אימס היו "סלבריטיס" שכיכבו בתצלומים, בשערים של מגזינים, ואפילו בקומיקס של שנות החמישים. את היופי של רהיטי אימס יש לייחס במידה לא מעטה לכשרונה האמנותי של אשתו, שהיתה אמנית ניו-יורקית עוד לפני שפגשה את המורה שלה ובעלה לעתיד, צ’ארלס איימס. אחדים מהפסלים שלה יוצרו מדיקט מכופף, והם השפיעו על הרהיטים מבית היוצר שלה ושל בעלה. היא עצמה הושפעה מאמני אמצע המאה - הפסלים ז’אן ארפ והנרי מור, והציירים חואן מירו ופול קליי, וכמובן מהמורה שלה, הנס הופמן. ברהיטים של בני הזוג איימס אפשר לזהות בנקל את הקווים המעוגלים, הנשיים והרכים של ריי, ואת ההקפדה שלה על פרטי-גמר."ויטרה", יצרנית הרהיטים השווייצרית, מייצרת עד היום את הרהיטים של צ’ארלס אימס ומשמרת את אוסף הרהיטים הגדול ביותר של רהיטי אימס המקוריים, לרבות חדר העבודה של צ’ארלס. בספריית הקונגרס האמריקני מאוחסנים ומוצגים כל שאר הפריטים והמסמכים של בני הזוג, ובכלל הסרטים שהם ביימו - סרטים דידקטיים וסרטי תדמית, וכן אינספור התצלומים שלהם, המיתווים לעבודותיהם ועוד כהנה וכהנה. מלים כמו "המימד האנושי" וכן "ריבוי" ו"גיוון" מבטאים את מפעלם של בני הזוג אימס. הם התעניינו בתחומים רבים, בתרבויות שונות, עסקו בפרוייקטים מגוונים, קשרו קשרי-ידידות ועבודה עם אינסוף של אנשים ודמויות מובילות בתרבות האמריקנית, בתעשייה ובפוליטיקה. שום דבר אנושי לא היה זר להם וכמעט כל דבר עניין אותם הם הירבו לצלם ולתעד את חיי היום יום שלהם ומצאו בדברים הפשוטים מקור להשראה. הערכים האלה, של שינוי והתפתחות מתמידים, היו נר לרגלי האימסים, ומצאו ביטוי בכל מה שעשו ויצרו. כל פרוייקט הציב בעיות חדשות שדרשו פתרון, והתהליך של הצגת הבעיה וחיפוש הדרכים השונות לפתרון - היו עבורם החלק המעניין והמרתק ביותר, ורק לאחר מכן העיצוב והייצור. ריי וצ’ארלס ריכזו סביבם צוות גדול של עמיתים ושותפים לעבודה. לאורך השנים עבדו בסטודיו שלהם כ-300 איש. לא כולם החזיקו מעמד לאורך שנים, כי לא כולם יכלו להתאים את עצמם לאורח החיים של האימסים, שלא הפרידו בין העבודה לחיים הפרטיים, ולכך שיום העבודה התפרש כמעט על פני היממה כולה. הייחודיות שלהם והבולטות שלהם התבטאה גם באורח החיים הפשוט שהם ניהלו, שהיה שונה כל-כך מסביבתם המיידית ומאנשים במעמדם.
חיי שניהם היו ממוקמים סביב הסדנה שלהם, בוושינגטון בולוואר 901, שם הם שהו לפעמים עד שעות הלילה המאוחרות. הסדנה הזו היתה מעין מעבדה של עיצוב. הם עבדו שם על ארכיטקטורה, עיצוב, בימוי וייצור סרטים ופיתוח רעיונות. באותה תקופה שלט בכיפה הסגנון המודרני הבינלאומי, הקריר והנוקשה. בני הזוג אימס הצליחו להחדיר לשוק סוג של מודרניות קליפורנית, שלקחה בחשבון את הנטייה ההולכת וגוברת של הזרם הפוסט-מודרניסטי שלא להימנע מצבע, מנוחות ומעיטוריות. הייצור במכונה, בסרט-נע, השתלט כמעט לחלוטין על תעשיית הרהיטים, אולם ריי וצ’ארלס לא שכחו את אהבתם למסורת האומנויות, הארטס אנד קראפטס, ושילבו אותה ברהיטים שלהם. צ’ארלס הלך לעולמו בשנת 1978, וריי נפטרה ב-1988. הם הותירו אחריהם בתים רבים בלוס-אנג’לס, שעדיין מאוד מבוקשים, כ-8 סרטים, ויותר מ-40 רהיטים בולטים ומובילים ועיצובים שונים. הם ערכו מופע מולטימידה ראשון מסוגו עבור י.ב.מ. בשנת 1953, וזכו בכל פרס אפשרי לעיצוב. הם ועיצובם נחשבים לאיקונים ופרטי חובה,עבודתם של הזוג אימס מותירה מסקנה ברורה: שבתחום העיצוב כל הדברים החשובים כבר נעשו.