באמצע המאה ה-20 סבלה תעשיית הרכב הצרפתי מ"חוסר זהות" עיצובית. מיסוי ממשלתי גבוה, שגרם לדילול חברות ייצור הרכב בצרפת, ושינוי תרבותי חברתי מואץ שנע לעבר ייצור המוני הביא את שוק הרכב הצרפתי לכדי משבר זהות עיצובי ולמעט ניסיונות מועטים שהוצגו בתערוכת הרכב בפריז ב-1945 מצדה של Facel Vega (שקרסה עשור מאוחר יותר) היה נדמה כי האחריות להחייאת הזהות הצרפתית הוטלה על שתי יצרניות הרכב הגדולות של צרפת באותם ימים – רנו וסיטרואן.
סיטרואן מצידה כבר הציגה עד שלב זה מהפכות בתחום כפי שלא נראו באף מקום אחר בעולם. התפיסה הרדיקלית בעיצוב הרכב שהתאפיינה בחדשנות טכנולוגית יחד עם עיצוב מקורי וייחודי גולמו כבר במכונית הקטנה מדגם ה 2CV (וזו אף מיושמת עד היום), אך הפריצה הגדולה, שנבעה מהתמודדות של סיטרואן בניסיון להתעלות על השיגה הקודמים, הגיעה בצורתה של ה"אלה"- ה- DS.
הפונקציונליזם והרעיונות שהביאו איתם אנשי הבאוהאוס היו לעמודי התווך של התפיסה העיצובית בסיטרואן עד אותה תקופה ולא נזנחו גם לאחריה, אך התמורה בתפיסת הרכב כאייקון חברתי ולא רק ככלי להגעה מנקודה א' ל-ב' חייבה התייחסות נוספת בגישה העיצובית.
תרגום העקרונות המדעיים של האווירודינמיקה וההידרודינמיקה לכדי שפה עיצובית, ה-Streamline, בעולם הרכב (והתעופה) הייתה התשובה לכמיהה לגבור על כוחות הטבע. יד ביד עלתה דרישת הצרכנים מיצרני הרכב לשיפור המראה האסטטי של הרכבים, לפי שאלו היו מושפעים ממראה המכוניות המהירות. עד מהרה, השילוב בין המדע, המסחרי והאסטטי היה בלתי נמנע.
הבשורה שיצאה תחת ידיהם של המעצב פלמינגו ברטוני (שהיה גם לאמן-פסל וכישרונותיו הרבים בתחום העיצוב והאמנות ניכרו בעבודותיו גם כמעצב רכב) והמהנדס אנדרה לפרב חצתה גבולות והייתה למושא הערצה בקרב כותבים ויוצרים מחוץ לעולם הרכב. הבשורה הגדולה הגיעה כאמור בצורתה של מכונית ה-DS.
המצאה צרפתית נוספת, תצוגת האופנה, ועולם האופנה בכלל השפיעו אף הם על עיצוב הרכב של אותם ימים, ועד ישנו קשר בין עולמות אלו. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בעיצוב החלקים בחלל פנים הרכב כמו בדי הריפוד והאביזרים השונים. הקשר היה לקשר דו צידי, וכשם שהאופנה השפיעה על עולם הרכב, כך נמצאו השפעות מעולם הרכב באופנה. שיתוף פעולה בין העולמות הוצג בקטלוג החברה בו צולמו דוגמניות לבושות שמלות העשויות מבדי ריפוד, לצד חלקי המכונית, הלוא היא ה-DS.
מתוך תצוגת סתיו 2007 של המותג Lacoste
הפן האסטטי כאמור תפס מקום של כבוד בהליך ייצור המכונית, אך החלטות רבות נקשרו בצדדים פרקטיים. דוגמה לכך באה לידי ביטוי בעיצוב לוח המכוונים שנעשה כולו מפלסטיק ובאופן כזה שנועד לקרוס בזמן תאונה. דוגמה נוספת היא קיצור אורך המכונית (ה-DS) לאחר שהתברר כי היא ארוכה מידי לאורך החניון הממוצע בבית הצרפתי, דבר שפגם כביכול בזרימה בעיצוב המכונית עקב הצומת שנוצרה בחיבור הגג בחלקה האחורי של המכונית, בעיה שנפתרה ע"י מיקום נורות האיתות בחיבור זה והסתרת ה"פגם" העיצובי שנוצר.
ה-DS שמסמלת יותר מכל את תפיסות העיצוב שליוו את סיטרואן, ואף הפכה לאבן דרך בהיסטוריה של עולם הרכב כולו, לא רק הושפעה אלא גם השפיעה ותרמה חזרה את חלקה לעולמות שהיוו מרכיב בהווייתה. ב-1957 זכתה ה-DS להיות מוצגת כשוות ערך לאמנות בטריאנלה במילאן, שם הוצגה כפיסול מודרני והוענק לה פרס התעשייה. ב-1999 הוכרזה כעיצוב העולמי הטוב ביותר של המאה ה-20, פרס ראוי לכל הדעות למכונית שהביאה חדשנות טכנולוגית ועיצובית להמונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה