א. רקע הסטורי

השנה היא 1902. המקום - ארה"ב. יותר ממאה שנה אחורה... תוחלת החיים הממוצעת הייתה 47 שנה. השכר הממוצע היה 22 סנט לשעה והפועל הממוצע הרוויח בין 200 ל-400 דולר לשנה. בכל המדינה היו 8000 מכוניות. רק ל-8% ממשקי הבית היה קו טלפון ו-14% נהנו ממים זורמים.

על הרקע הזה פותח George D. Dayton חנות כלבו במינאפוליס. שנה לאחר מכן הוא מייסד את Dayton Dry Goods Company, וב-1911 החברה משנה את שמה ל-The Dayton Company. שם זה ילווה את החברה עד לשנת 2000, אז נהפך רשמית ל-Target.

חנות הכלבו הפכה במהירות לרשת חנויות כלבו, ב-1941 נפתח הסניף ה-28 שלה. בשנות הארבעים והחמישים החברה המשיכה לצמוח. כל הסניפים שלה עוצבו כ"חנות בתוך חנות", במטרה לייצר חווית קניה של בוטיק פריסאי. הסחורה שהוצעה בהם הייתה אקסקלוסיבית, מלאה בסטייל ובאיכות אירופאית.

נקודת המפנה חלה בשנת 1962 אז The Dayton Company שינתה כיוון והחלה לשווק סחורות מוזלות להמונים ("mass market discount merchandising"). חנות Target הראשונה כפי שהיא מוכרת לנו היום הוקמה במינסוטה, בראשון למאי 1962. היא הציעה מותגים מקומיים פופולארים במחירים מוזלים. מטרת החברה הייתה להפוך את חווית הקנייה לנעימה ופשוטה, מטרה זו מלווה אותה עד היום.

במהלך שנות הששים והשבעים כל הסניפים (כבר 300 במספר!) הוקמו עם הקפדה על סביבה נקייה, התמצאות קלה ואינטואיטיבית, תצוגה ברורה של המוצרים, ויעילות מירבית. בנוסף למוצרי הכלבו הרגילים החנויות הציעו גם שירותי צילום (פיתוח תמונות), שירותי רוקחות ו"שדרת מסעדות" כך שהלקוחות יוכלו להשלים כמה שיותר במסע קניות אחד. כל זה לווה באווירה נעימה ובעזרה ידידותית מצד צוות המוכרים. צעד נוסף במסגרת המגמה לייעל במקסימום את התהליך היה החדרת השימוש בקופה חשמלית.

במהלך שנות השמונים עיקר המאמץ של החברה הופנה לשיווק; צעצוע לקידום מכירות הפתיע ומכר מיליון וחצי יחידות בתוך חודש. חוברת הקופונים שהחברה הוציע אחת לשבוע הפכה לחוברת החינמית המבוקשת והנקראת ביותר אחרי ה- Sunday comics.

בשנות התשעים Target מתפתחת לכיוונים חדשים ופותחת חנויות ענק שמציעות ה-כ-ו-ל. בנוסף היא החלה לשווק gift cards ולקראת סוף העשור עלה לאוויר target.com. בשנת 2002 אתר זה נחשב לאתר המבוקר בעולם בתחום הרשתות הקמעונאיות.

ב. הזירה העיצובית

בפוסט הקודם ציינתי כי חנות Target הראשונה (כפי שהיא מוכרת לנו היום) הוקמה במינסוטה, בראשון למאי 1962. היא הציעה מותגים מקומיים פופולארים במחירים מוזלים. כדי להבין מה זה בעצם אומר "מותגים פופולאריים במחירים מוזלים" יש להתבונן בזירה העיצובית באותה תקופה על מגוון סגנונותיה ועל התפישות התיאורטיות שהביאו להתפתחותה.

שנות הששים יצרו שני סגנונות שונים של עיצוב. עד אמצע העשור, העיצוב היה למעשה המשך של הסגנונות שרווחו בשנות החמישים. לסצינת העיצוב האמריקאית היו שני מוקדים עיקריים: מישיגן – בה התרכזו מרבית המעצבים התעשייתיים שייצרו רהיטים, וקליפורניה שהכתיבה את הטון בכל הנוגע לאדריכלות ועיצוב פנים. אידאל "הבית החכם" התפשט במהירות עם כניסתם של יותר ויותר מוצרים אוטומטיים דוגמת מכונות כביסה ומקררים שנעשו נגישים כמעט לכל כיס.

ואז הגיע השינוי. איפה שהוא באמצע העשור. ההתפרצות של תרבות הנעורים הציבה אתגרים בתחום העיצוב והביאה עימה הבטחה לשוק חדש. מרד הנעורים הזה תורגם במהרה ע"י מעצבים ללייף סטייל צרכני. "עיצוב נייד" של טרנזיסטורים, טלוויזיות נישאות וקטנועים קסמו במיוחד לצרכנים צעירים. רעיון הניידות התאים לתחושת החופש שנישאה באוויר. ואם כבר הזכרתי טלוויזיה אז זה כנראה המקום לציין את המעבר משחור לבן לצבע. הטלוויזיה הצבעונית חדרה במהירות לכל בית ובין היתר חשפה את הצופים לתרבויות אקזוטיות במקומות רחוקים. דוגמאות? לא חסר: "ספרדי קולוניאלי" הפך לסגנון עיצובי חם שנמשך עד לאמצע שנות השבעים וגם סגנון "מרוקאי" נחשב לאופנתי מאד. ההשראה בעיצוב שעוררו שתי התרבויות הביאו לשימוש בצבעים מודגשים ועשירים, ובדוגמאות מקושטות ייחודיות. לצד הטלוויזיה שהחדירה צבע לכל בית, גם אמנות הפופ והאופ החדירה צורות וצבעים חדשים.
הפופ ארט החל את דרכו בסוף שנות החמישים בבריטניה, אך חלחל במהרה לארה"ב עם אמנים מובילים כמו Andy Warhol, Claes Oldenburg, Roy Lichtenstein. התיאורטיקנים של התקופה (אזכיר רק את השמות הבולטים - Lawrence Alloway, Reyner Banham, Lucy Lippard, Nicolas and Elena Calas) ראו בזרם החדש תגובה ישירה לתרבות הצרכנית שהתפתחה לאחר מלחמת העולם השנייה. אמנם הפופ ארט טען שאינו נושא אף מסר, והעיד על עצמו כממחזר אימג'ים וגדג'טים של התקופה, אך בפועל הוא התייחס אל התרבות הצרכנית כ"טבע שני" וסלל את הדרך לתרבות החיקוי/העתקה ולפוסט מודרניזם. הפופ ארט הביא לכך שהגבולות המסורתיים בין עיצוב לאמנות היטשטשו וההשפעה בין שניהם נהייתה הדדית: הפופ הושפע מכרזות מסחריות וממוצרים והשפיע בתורו על עיצוב גרפי, ריהוט וטקסטיל. השפעתו ניכרת במיוחד בשימוש בחומרים סינטטיים חדשים דוגמת אקריליק ויניל ופלסטיק ובצבעוניות "זרחנית": ורוד זוהר, כתום, ירוק דשא וצהוב לימון. פריטי ריהוט מתנפחים מפלסטיק צבעוני הסעירו את הדמיון ומספיק שאזכיר (ואצרף תמונה) את הכסא והשולחן המפורסמים של Allen Jones משנת 1969, כדי שתבינו על מה אני מדברת...

אז כבר אמרתי שרוח נעורים מרדנית התפרצה לפתע לאוויר, וכנראה שהבנתם שסקס סמים ורוק'נרול היו "הסדר" החדש. מוסיקה וסמים הזייתיים הביאו לטרנד חדש וחזק בעולם העיצוב שהחל בסוף שנות הששים ונמשך לאורך שנות השבעים: עיצוב פסיכדלי. בין ההשפעות שמהן שאב השראה ניתן למנות את הפופ ארט, זרמים מחתרתיים אבל גם ארט נובו וארט דקו. לרוב קושר לתרבות ההיפית אבל קיבל ביטוי גם בזרם המרכזי. בלט בעיצוב גרפי של עטיפות תקליטים, כרזות להופעות רוק (ראו תמונות מצורפות) ולפסטיבלים דוגמת וודסטוק. היה דומיננטי גם בעיצוב פנים של דיסקוטקים, עיצוב תאורה במופעים ומועדונים ובאופנה.

כן, כן, אלו היו שנות הששים הצבעוניות והעליזות... חפצים הפכו לאייקונים והמעצבים שעיצבו אותם דוגמת Ray and Charles Eames, Paul McCobb, Eero Saarinen and George Nelson התרוממו למעמד של "סלבריטי" לצד צלמים ודוגמניות (איך לא?!)

ג. סיפור ההתחלה

Target פרצה לסצנת הקמעונות האמריקאית ב-1962, שנה מכריעה בהיסטוריה של תעשיית ה"חנויות הנחה" (discount store), אך על מנת להבין את התופעה יש לחזור עוד קצת אחורה, אל שנת 1960.
ב-1960 Dayton Company הייתה רשת כלבו במינאפוליס בבעלות משפחתית, שחיפשה קונספט קמעוני חדש במטרה להרחיב את עסקיה באזור. המחקר שביצעה החברה כלל דוח של אחד ממנהליה - John Geisse, בו הוא פרט את החוזקות והחולשות של "חנויות הנחה", קונספט שסחף בסערה את ארה"ב בשנים ההם. על סמך המחקר הזה החליט Douglas J. Dayton (אחד ממנהלי החברה) להקים רשת חדשה, נפרדת מרשת הכלבו Dayton שהייתה בבעלות משפחתו. הרשת שעתידה הייתה לקום לא תלך בעקבות המתחרים שהתרכזו במכירת סחורה במחיר נמוך ובמוצרי יד שנייה. במקום זה, Dayton אמר (מובא ציטוט מתוך נאום שנשא בסנט-לואיס): "We will offer high-quality merchandise at low margins, because we are cutting expenses. We would much rather do this than trumpet dramatic price cuts on cheap merchandise."
ובעברית – סחורה איכותית במחירים יחסית נמוכים, במקום הנחות ענק על סחורה זולה.

חנות Target הראשונה נפתחה בראשון למאי 1962, בפרוור של העיר רוזבלט, מינסוטה, והושקה תחת הקונספט של "החנות היוקרתית הראשונה למוצרים בהנחה". כמו תמיד, באנגלית זה נשמע יותר טוב - the first upscale discounter.
החנות התאפיינה בסביבת קניות אטרקטיבית, מסלולי קופות חדשניים, ומגוון רחב של מוצרים, במחירים נמוכים עד בינוניים. היא נמנעה לחלוטין מלהציע מוצרי יד שנייה, והתרכזה בצמצום עלויות בתוך החברה עצמה על מנת לאפשר מכירת סחורה איכותית במחירים ללא תחרות. בהמשך, כשהחנות התרחבה לרשת חנויות, היא כללה גם סופרמרקטים מוחכרים, במסגרת השאיפה לספק לצרכן one-stop shopping. בשנת 1967 מכירות המזון הוו 40% מכלל מכירות הרשת, אך למרות זאת, שנתיים אחר כך Target זנחה את הרעיון והפסיקה למכור מזון בסניפיה. היא חזרה להתרכז בסחורה כללית בלבד. במטרה לחדד את הדימוי היוקרתי אליו שאפה, הרשת חיזקה את תחום הביגוד דווקא.

השם Target נבחר ע"י מנהל הפרסום של החברה, Stewart K. Widdess, מתוך כ-200 הצעות. הוא דאג לציין שהיה לו חשוב במיוחד שהשם החדש לא יכלול את "Dayton " בתוכו, כדי שהצרכנים לא יקשרו את החנות החדשה לרשת הכלבו הוותיקה (למרות שהבעלים היו אותם בעלים כמובן). גם בבחירת הלוגו נבחנו הצעות רבות, כולן כללו אלמנטים של "מטרה" (Target ), עד שלבסוף נבחר הלוגו הזה ששימש את החברה לאורך 6 שנים (עד 1968):

Target פתחה 4 חנויות נוספות באותה שנה, ועד שנת 1965 הרשת הציגה גידול של 35% והגיעה למחזור מכירות של 39 מיליון דולר. ב-1968 הרשת מנתה 11 סניפים ומחזור המכירות האמיר ל-130 מיליון. רווח נאה לכל הדעות, לא?

ד. השקפת העולם האידאולוגית העיצובית והתשתית התיאורטית:

תרשו לי להתחיל את הפוסט הזה בציטוט מתוך האתר של Target: " Recognized for changing the cultural understanding and appreciation of design, communicating the importance of design to consumers, and its steadfast commitment to championing and advocating design".

כפי שכבר ציינתי בפוסטים קודמים, החנות הראשונה של Target נפתחה ב-1962 (ראו תמונה) ומהרגע הראשון שמה לה למטרה להציע סחורה מוקפדת במחירים שכל אחד יוכל להרשות לעצמו. על המדפים נחו מוצרים של מותגים ידועים (גם אם עממיים) והכי חשוב – אופנתיים. בכך, היא הצליחה לבדל את עצמה מהמתחרים ולכבוש נישה חדשה בשוק: the world's first upscale discount retailer (בפוסט הקודם ניסיתי לתרגם את המונח אבל אני לא בטוחה שעשיתי עבודה טובה.. הצעות?) במילים אחרות, מייסדי הרשת היו מספיק חכמים להבין ולזהות את הצורך במוצרים אופנתיים מעוצבים היטב במחירים שווים לכל נפש, והשתמשו בזה ככלי בידול מרכזי.

מרגע הקמתה, כל אספקט הנוגע לחנות ולסחורה המוצעת בה, נבחנו מנקודת מבט ששמה דגש על אסתטיקה ופונקציונאליות. הפוקוס היה על יצירת סביבת קנייה נעימה ופשוטה להתמצאות. המעברים בין המדפים היו רחבים מאד, והסחורה סודרה והוצגה בצורה יעילה ונקייה. פילוסופיית עיצוב זו שוכללה עם השנים, ומתקיימת עד היום בכל החנויות של הרשת: המעברים בין המדפים עדיין רחבים מאד, התקרות נמוכות יחסית (כדי למנוע הרגשה של האנגר), המדפים בהירים ונקיים והסחורה מוצגת עליהם בצורה אטרקטיבית. בנוסף, מושם דגש על עיצוב סביבת החנות עצמה: גרפיקה אחידה ומוקפדת מחזקת את הדימוי של הרשת, ובכל מקום יש שילוט גדול וברור. בניגוד למתחרים, בכל חנויות הרשת לא מושמעת מוסיקה ואין מערכת כריזה שמודיעה על מבצעים. אני מרשה לעצמי לקפוץ כמה שנים טובות קדימה בזמן... ב-1999 Target עשתה מהפכה נוספת כאשר לראשונה בהיסטוריה רשת קמעונית שיתפה פעולה עם מעצב על. האדריכל והמעצב התעשייתי הנודע Michael Graves התבקש ע"י הרשת לעצב סדרה של כלי בית וחפצי נוי. המוצרים עוצבו במיוחד עבור הרשת (Private label), ומיותר לציין שנמכרו אך ורק בחנויות שלה.

משם הדרך לשיתופי פעולה עם מעצבים נוספים הייתה קצרה. Thomas O’Brien, Isaac Mizrahi Philippe Starck, and Stephen Sprouse הם רק חלק ממעצבי העל שייצרו סדרות וקולקציות אקסקלוסיביות של ריהוט, כלי מטבח ופריטי אופנה, ואשר הוצעו למכירה ברשת למשך מספר חודשים בלבד. Target משתפת פעולה גם עם מותגים ידועים כדי ליצור קולקציות ייחודיות עבור הרשת. ב-2002 לדוגמא ייצרה חברת נינטנדו מהדורה מיוחדת בצבע אדום של Game Boy עם הלוגו של Target מעל המסך.

חברת סוני ייצרה סדרה של נגנים (CD player) המיועדים לנשים וגם סדרה של מסכי LCD קטנים (26 ו-32 אינץ') שנמכרו רק בסניפי הרשת במחיר חסר תקדים.

ב-2002 Target השיקו רשמית את הקונספט "עיצוב לכולם" או בשפת המקור - "Design for All". האתר של הרשת עלה לאוויר בגרסא מעודכנת במטרה לתקשר את ערכי העיצוב של החברה ולקדם את התפקיד שלו בחיי היום – יום. עיצוב טוב, לדברי Target, משמעותו קידום יצירתיות, חדשנות וטכנולוגיה, לצד בגדים אופנתיים ומוצרים ארגונומיים. ע"י זה שמיקמה מוצרים מעוצבים היטב לצד צרכי הקיום הבסיסיים ביותר, Target הצליחה לגרום לכך שעיצוב טוב נתפס בקרב הצרכנים כצורך חיוני. מקריאה של חומרים שונים באינטרנט ובעיקר תוכן גולשים (דוגמת בלוגים) התרשמתי שנכון להיום Target פשוט הפכה לשם נרדף לעיצוב משובח במחיר שפוי.

השקפת העולם העיצובית של Target אינה מוגבלת לסניפים שלה בלבד. מיום היווסדה לפני יותר מארבעים שנה הרשת תורמת 5% מההכנסות השנתיות שלה לטובת הקהילה בה ממוקמים הסניפים. התרומות מיועדות לאירועי אומנות, לבתי ספר לעיצוב, למוזיאונים מקומיים ולתוכניות חינוכיות לקידום והחדרת ערכי עיצוב באוכלוסיית הילדים והנוער.

ה. השלכות טכנולוגיות וכלכליות

בטח כבר שמתם לב שאני אוהבת להתחיל פוסטים בציטוטים, אז הנה אחד מוצלח במיוחד מפי המעצב התעשייתי האיטלקי Joe Colombo (שימו לב – המעצב, לא המאפיונר האמריקאי ממוצא איטלקי שנשא את אותו השם וחי בערך באותן השנים!): "The situation now is the exact opposite of the past when design was only sold in a few deluxe shops. Clients do not exist anymore. Instead there are consumers, and we have to think in terms of mass production."

ארה"ב לא הייתה מהמדינות שסבלו מחורבן כלכלי בעקבות מלחמת העולם השנייה, לפחות לא כמו מדינות אירופה. כבר בשנות החמישים היא בססה את עצמה כמעצמה מובילה בתחום הכלכלי, וספקה עזרה למדינות שנהרסו בעקבות המלחמה. עזרה זו הביאה לשיקומן, והשיקום הוביל לצמיחה כלכלית מואצת. בעקבות זה, התפתחה תרבות צרכנית מתקדמת, בה הצרכנים נהנו "מהכוח של הבזבוז". בעוד שבאירופה העיצוב המודרניסטי יישם את החוק ‘form follows function’, בארה"ב יישמו את ‘design follows sales’. מעצבים הפכו ליועצים, מחויבים למה שהם כינו – עיצוב טוטאלי (total design). במילים אחרות, הם עיצבו הכול, החל במהדק וכלה בקטר. הם הצליחו להראות ליצרנים שעיצוב טוב עוזר למכור יותר מוצרים, והתעשייה השכילה לאמץ זאת.
ה"בום" הכלכלי נמשך עד 1964 בארה"ב, ואפשר לה להיות מובילה עולמית בכל תחומי תרבות הצריכה, עיצוב וייצור. גרמו לכך גם דרישה גבוהה למוצרים אמריקאים (שיוצרו בארה"ב), וגם (ואולי יש לומר במיוחד) ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה. כשבאים לבחון את ההתפתחויות הטכנולוגיות של שנות השישים, השנים בהן צמחה Target, חייבים לחזור מעט אחורה בזמן אל תקופת מלחמת העולם השנייה. אמנם בשנות המלחמה כל מה שהיה קשור לעיצוב נעצר כמעט קליל, אך הייצור במשך השנים ההם הביא לתחילתה של התפתחות טכנולוגית מהירה שנמשך גם בעשורים שלאחר מכן. חומרים חדשים כמו פיברגלס, פלסטיקים דוגמת ניילון (הומצא ע"י דופון בשנת 1939), פוליטן ופוליאסטר (1942), עצים מעובדים – דיקטים וסגסוגות מתכת, כולם שימשו את התעשייה בזמן המלחמה ו"עשו הסבה" אל הייצור הפרטי כשזו הסתיימה. דוגמאות? ב-1945 Charles Eames ו- Eero Saarinen פיתחו את הסדרה המפורסמת של כיסאות מדיקט, חומר שהפך לנפוץ יותר ויותר עם השכלול של דבקים סינטטיים.

ב-1948 Eero Saarinen עיצב את "כסא הרחם" (Womb chair), כסא הפיברגלס הראשון ביצור המוני. הכסא היה מורכב בבסיסו ממעין קונכית פיברגלס שהייתה נתונה בתוך מסגרת פלדה.

עשר שנים מאוחר יותר, Saarinen עיצב כיסא נוסף – the Tulip Chair, יציקת פלסטיק שהורכבה על רגל אלומיניום בודדת. המעצב רצה שהכול יהיה מפלסטיק כדי להשיג מראה של מבנה מחתיכה אחת, אך מאחר וחוזק הפלסטיק לא התאים לשימוש הרגל, הוא פשוט צבע את האלומיניום כך שיראה כמו פלסטיק.

שתי חברות היו אחראיות לייצור ההמוני של הכיסאות בדוגמאות שהבאתי כאן: Herman Miller (שייצרה את הכיסא של צ'רלס אימס) ו- Knoll Associates (שייצרה את הכיסאות של סארינן). שתי החברות היו חלוצות בכל הנוגע לחידושים עיצוביים, והפגינו חשיבה מקורית בבחינת חומרים חדשים ופונקציונאליות. כל המוצרים שלהם כללו גם חידושים טכנולוגים.

במהלך שנות השישים מעצבים האמינו שהטכנולוגיה היא "הבשורה להמונים". המרוץ לחלל החל כבר בעשור הקודם (ספוטניק – 1957) וב-1961 יורי גגארין היה לאדם הראשון בחלל. האובססיה לחלל, טילים ורדידי כסף נמשכה לאורך כל העשור והגיעה לשיאה ב-1969 כאשר ניל ארמסטרונג עשה צעד קטן על הירח. התמונות שודרו "לייב" בטלוויזיה בכול העולם, ובארה"ב לא מעט אנשים ראות את זה כבר בצבע. 1961 הייתה גם השנה שבה נבנתה חומת ברלין (ז"ל). המלחמה הקרה סיפקה לתעשיית הקולנוע תרוץ טוב לייצר אינספור סרטי ריגול וג'ימס בונד סיפק לכולם תצוגה נאה של חידושים טכנולוגיים. אנשים ציפו לשינויים טכנולוגיים והם אכן התרחשו אל מול עיניהם ושינו את החיים בכל פעם מחדש; טרנזיסטור (שפותח כבר ב-1947 במעבדות בל ואפשר את המזעור של מוצרים אלקטרונים רבים), רדיו, טלוויזיה בצבע, מכונת גילוח עם סוללות, מצלמת פולארויד, תקשורת לווינית (1962 USA Telstar), מחשב כיס (1967 USA Texas Instruments) ואפילו עכבר מחשב (1964 USA by Douglas Engelbart) ורשת אינטרנט (1969 USA US military), אמנם בלי גוגל אז אני לא יודעת כמה זה נחשב.

לא אוכל לסיים את הפוסט הזה מבלי לכתוב גם מספר מילים על אופנה (ולא רק בגלל העובדה שב-Target חלק נכבד מהמכירות התבסס על ביגוד). השיפורים הטכנולוגים והשימוש בחומרים חדשים שהזכרתי לא מכבר השפיעו, איך לא, גם על תחום האופנה. הדבר כלל בדים משופרים, וייצור אוטומטי של לבוש (בניגוד לתפירה ידנית). אורח חיים פעלתני, נשים שהצטרפו למעגל העבודה וכניסתה של מכונת הכביסה לכול בית הביאה לגישה נינוחה יותר בכול הנוגע לביגוד.האוטומטיזציה של המכונות, בדים סינטטיים וערבוב של צמר עם אקריליק, כולם הביאו לירידה משמעותית בעלויות של פרטי לבוש ועודדו אנשים להחליף את הישן בחדש ובכלל – לקנות יותר.

ו. תמורות חברתיות ופוליטיות

שנות הששים סימלו יותר מהכול את רוח הנעורים. 70 מיליון ילדים – תוצר של ה"ביבי בום" אחרי מלחמת העולם השנייה הפכו לנוער, למבוגרים צעירים. שנות החמישים השמרניות נזנחו הרחק מאחור, מאפשרות לדרכי מחשבות מהפכניות להתפתח ולשינוי ממשי באורח החיים האמריקאי. האנשים הצעירים דרשו שינוי, והשינוי אכן לא איחר לבוא, בחינוך, בלייף סטייל, בחוקים, בערכים וגם באמנות ועיצוב. תחבורה ותקשורת היו התחומים שהושפעו הכי הרבה: עידן הסילון החל, טיסות טראנס-אטלנטיות יומיות נהיו נגישות לכולם. מערכת כבישים מהירה ויעילה החלה להבנות ברצינות כדי לאפשר לרכבים לגמוע מרחקים ארוכים בזריזות יחסית. כל משק בית קיבל קו טלפון פרטי ולכולם הייתה טלוויזיה, שהפכה לטלוויזיה צבעונית בהמשך העשור.
בתחום החברתי והפוליטי התנועה לזכויות האזרח הצליחה להביא לשינויים משמעותיים בחברה. התנועה החלה את דרכה עם מרטין לותר קינג, אליו הצטרפו בהמשך גם יהודים. המונח 'שחורים' החליף את המונח 'כושים' והמודעות למיעוטים כמו היספנים ואינדיאנים החלה לעלות.
ב-1963 הוועדה הנשיאותית למעמד האישה פרסמה מספר עובדות מטרידות ביותר באשר למקומה של האישה בחברה. הוועדה חקרה את היחס האי שוויוני שקיבלו עד אז נשים וסללה את דרכה של התנועה לשחרור האישה. שנה לאחר מכן הגלולה למניעת הריון הייתה כבר זמינה עבור כל אחת ולקראת סוף העשור הפלות קיבלו מעמד חוקי במספר מדינות.
תנועות חשובות נוספות שקמו במהלך העשור היו התנועה להגנת הצרכן והתנועה הירוקה, אשר קמה בעקבות הגברת המודעות של האוכלוסייה באשר לבריאותה ולסביבה בה היא חיה. ב-1965 הכריז משרד הבריאות האמריקאי שסיגריות מהוות גורם סיכון והכריח את כל היצרניות לרשום הערות אזהרה על הקופסאות.
כמצופה, היו גם שינויים פחות טובים. השמירה על החוק התדרדרה בהדרגה ואחוזי הפשיעה זינקו פי תשע ביחס לשנות החמישים. השימוש במריחואנה הרקיע שחקים. דמויות מכובדות בחברה דוגמת Timothy Leary (פסיכולוג, סופר והוגה דעות) עודדו את השימוש ב-LSD כסם שפותח את המחשבה. תנועת ההיפים אימצה כדרך חיים שימוש בסמים, מוסיקת רוק, דתות מיסטיות, חופש מיני והתנגדות לאלימות.
ומה בפוליטיקה? גם בזירה הזו הכול געש. המלחמה הקרה הייתה בשיאה ומספיק שאזכיר את משבר הטילים עם קובה ב-1962. את המשבר ניהל הנשיא הכרזימטי הצעיר ג'ון קנדי שנרצח שנה לאחר מכן. אחיו רוברט, שרצה לרשת את מקומו, נרצח גם כן במהלך קמפיין הבחירות שלו. אך זה לא הסתיים בזה. Malcom X (מנהיג שחור בעל השפעה רבה) נרצח ב-1965 ומרטין לותר קינג נרצח שלוש שנים לאחר מכן. לקראת סוף העשור ארה"ב הייתה כבר שקועה עד צוואר בבוץ הוייטנאמי. מה שהחל ב-1963 כייעוץ אסטרטגי עם שליחתם של מספר יועצים לדרום וייטנאם, הפך במהרה למלחמה עקובה מדם בה ארה"ב הזרימה כוחות עצומים לדרום המדינה כדי למנוע מהצפון הקומוניסטי להשתלט עליה.
כאמור, כל השינויים שהוזכרו לא היו מתחוללים לולא 70 מיליון צעירים ששלטו בתרבות והכתיבו כמעט את הכול. החל בפוליטיקה, דרך אופנה וכלה בשיגעונות חולפים. גולשים מקליפורניה החלו טרנד של סקיטבורד "ככלי רכב" עירוני ועד מהרה הטרנד גלש לכול המדינה. בתחום הצעצועים, בארבי (של חברת מאטל) הפכה להצלחה מסחררת ומכוניות מרוץ החליפו רכבות (הכוונה כאמור לצעצועים).

בכל הנוגע לאופנה, נשים התהדרו בחצאיות מיני קצרות שנלבשו עם מגפיים עד לברך. השיער היה קצוץ או ארוך ומרושל. גם גברים צימחו שיער ארוך בנוסף לזקן ושפם שהפכו לצו השעה. בגדים נקנו בחנויות עודפים באותה מידה שהם ניקנו בבוטיקים.

האירועים הכאוטיים שהתחוללו בשנות הששים, כולל מלחמת וייטנאם, המשיכו גם בשנות השבעים. הטרנדים המובילים כללו התפכחות מאשליית "השלטון המושלם", קידום זכויות אזרח, גידול השפעתה של התנועה למעמד האישה, פיתוח מודעות לנושאים הקשורים באיכות הסביבה וחקר מוגבר של החלל. הרבה מהרעיונות "הקיצוניים" של שנות הששים זכו לקבלה רחבה בעשור החדש והפכו ל- mainstream. היערכות חדשה בתחום החברתי והפוליטי הביאה בסופו של דבר לפריחתה של התרבות האמריקאית. האירועים המרכזיים, ביניהם אזכיר את יום כדור הארץ הראשון, מצעד הגאווה הראשון, ההסכם להגבלת ההתחמשות שנחתם בין ארה"ב לברה"מ, שפל כלכלי, האמברגו הערבי על הנפט, וסוף מלחמת וייטנאם, כל האירועים הללו - השפעתם ניכרה היטב במוסיקה, בספרות, באופנה בעיצוב ובתרבות הצריכה.

ז. השפעות של הסביבה העיצובית והתרבותית.

משנות ה-60 כאשר הוקמה Target (להזכירכם – 1962) ועד היום ניתן להצביע על השפעות עיצוביות רבות שעברו על החברה. בפרק זה בחרתי להתמקד דווקא בשנות התשעים ומיד אסביר מדוע. בשלושת העשורים הראשונים לקיומה, Target הציעה בחנויות שלה שלל מותגים פופולאריים במחירים מוזלים. אמנם החברה ראתה בעיצוב טוב את מהותה כבר מהיום הראשון וידעה להשתמש בו ככוח מבדל, אך עד לשנות התשעים Target לא מכרה או ייצרה מוצרים ייחודים לה, אלא אספה מוצרים של חברות שונות והציעה אותם כאמור במחירים אטראקטיבים.
נקודת המפנה חלה בשנות התשעים כאשר לראשונה בהיסטוריה רשת קמעונית שיתפה פעולה עם מעצב על. האדריכל והמעצב התעשייתי הנודע Michael Graves התבקש ע"י הרשת לעצב סדרה של כלי בית וחפצי נוי. המוצרים עוצבו במיוחד עבור הרשת (Private label), ומיותר לציין שנמכרו אך ורק בחנויות שלה. אחרי ההצלחה הזו Target פנתה גם למעצבים Mossimo Giannulli and Sonia Kashuk שיעצבו עבור הרשת ליין ייחודי של פרטי לבוש ומוצרי קוסמטיקה. שיתוף הפעולה עם השניים האחרונים נמשך עד היום. משם הדרך לשיתופי פעולה עם מעצבים נוספים הייתה קצרה. Thomas O’Brien, Isaac Mizrahi Philippe Starck, and Stephen Sprouse הם רק חלק ממעצבי העל שייצרו סדרות וקולקציות אקסקלוסיביות של ריהוט, כלי מטבח ופריטי אופנה, ואשר הוצעו למכירה ברשת למשך מספר חודשים בלבד. האם יש משהו משותף לעיצוב של "הכוכבים" השונים? בהחלט כן. אמנם Target אינה מתערבת בעיצוב עצמו, אך הקו המנחה הוא ברור למדי ותואם את פילוסופיית העיצוב של החברה: Great design. Every day. For everyone. . הכוונה מבחינת Target ב-great design היא שילוב מושלם ומאוזן בין יופי (צורה) לפונקציונאליות. החברה מאמינה שעיצוב טוב צריך לשמש היטב את המשתמש בכל מצב בו הוא נמצא כמו גם לספק חוויה אסתטית ייחודית.
אז מה הביא לשינוי הזה אתם שואלים.. מדוע רשת קמעונאית מחליטה כמדיניות שמלבד מחיר זול היא תציע גם ייחודיות בעיצוב? האם מדובר באסטרטגיה תחרותית מבריקה? כן. אבל לא רק. כדי להבין את ההשפעות של הסביבה העיצובית והתרבותית נתבונן יחד בשינויים שחלו בשנות התשעים בתחומים הללו.
שנות התשעים היו ללא ספק העשור הדיגיטאלי. האינטרנט, כפי שהוא מוכר לנו היום, נולד ב-1992 ושינה לנצח את הדרך בה בני אדם מתקשרים, מבזבזים כסף ועושים עסקים. ב-1998 100 מיליון כבר היו מחוברים לרשת (שלוש שנים אחר כך זה כבר הגיע לביליון!) ובערך אותו מספר של אנשים החזיקו בטלפון סלולרי. לאינטרנט הייתה גם השפעה עצומה על מוצרים וכמעט כל חברת עיצוב העלתה אתר לרשת (האתר הראשון של Target עלה ב-1999). עוד בתחום העיצוב – הרטרו זכה לעדנה מחודשת ומוצרי "אמצע המאה" (סוף שנות החמישים, תחילת הששים) עשו קמבק נאה. מרטה סטיוארט הפכה לגורו בכל הנוגע לעיצוב ומלאכת בית.
הטרנד הירוק החל להיות מורגש בעיצוב פנים ובעיצוב תעשייתי ובעקבותיו יותר ויותר חנויות הציעו למכירה מוצרים ידידותיים לסביבה. משרדים הקפידו על עיצוב ירוק כמו גם על עיצוב פונקציונאלי וידידותי למשתמש. הפאנג – שוי נהייה לאופנה.
ואם הזכרתי אופנה – אז עבור בני הנוער העשור ההוא נפתח עם סגנון הגראנג' – מעין אופנת מחאה לסגנון היאפי. ג'ינסים קרועים, חולצות פלנל משובצות לבושות ברישול, שיער ארוך וקרדיגן קשור במותניים. מישהו אמר נירוונה?
סגנון ההיפ הופ זכה גם הוא לפופולאריות גוברת. הג'ינסים נהיו יותר ויותר גדולים עד שדמו לשק יותר מאשר למכנסיים. בנות הלכו עם חולצות טי גדולות של בנים. בגדים הגדירו זהות, השתייכות סוציו אקונומית, מחאה והעדפה מוסיקלית. מעצבי אופנה מיהרו לתת את הפרשנות שלהם לעניין וקלווין קליין היה המעצב הראשון שעיצב "קו גראנג'" שלם באחת מתצוגות האופנה שלו (ראו תמונה). ליז קליבורן, דונה קארן וטומי הילפיגר מיהרו לאמץ גם הם סממנים מתרבות הרחוב ולשלב אותם בצורה מתוחכמת בקולקציות שלהם.




במקומות העבודה קודי הלבוש התרופפו ונהיו פחות רשמיים. עד סוף העשור יותר ממחצית ממקומות העבודה אפשרו לעובדים להגיע בלבוש "casual". מכנסי חאקי וחולצות פולו או דנים היו לנורמה. בדים חדשים כמו מיקרופיבר וטנסל התחרו בכותנה ובפשתן הפופולאריים. למרות כל האמור לעיל, ההוצאה לנפש על ביגוד ירדה מ-4.6% ב-1990 ל-1% בלבד ב-1995. פלא אם כך שהמעצבים חיפשו שיתופי פעולה חדשים שיחברו אותם לקהלים חדשים? מהבחינה הזו חיבור לרשת כמו Target היה מצב של win-win לשני הצדדים. אחרי הכול, אם בארבי שיתפה פעולה עם מקדונלד'ס (לחצו לסרטון פרסומת מ-1993) למה שפיליפ סטארק לא ישתף פעולה עם Target?

ח. ההישגים המרכזיים, ואבני הדרך המשמעותיים.

מאז שהוקמה לפני חמישים שנה, חברת Target השקיעה מאמצים רבים בביסוס מעמדה כרשת הקמעונאית המובילה בארה"ב. לצורך כך היא פתחה מדיניות שמטרתה להפוך את חווית הקנייה לפשוטה ומהנה וכוללת עיצוב מוקפד של החנויות עצמן, מותגים פופולאריים לצד מותגים ייחודיים ומחירים ללא תחרות. Target ידעה לפתח את עצמה בחוכמה לאורך השנים, ולהשתנות בכל פעם בהתאם לרוח הזמן.

שנות הששים
בשנת 1962, בראשון למאי, נפתחת חנות Target הראשונה ברוזויל, מינסוטה.

החנות תהפוך במהרה לרשת חנויות, ותנסה לזכות בנאמנות הלקוחות ע"י מכירתם של מותגים לאומיים פופולארים במחירי הנחה. בנוסף, הושם דגש רב על עיצוב החנויות עצמן: המעברים היו רחבים מהמקובל ואפשרו ניווט נוח והתמצאות קלה. מדפי התצוגה היו נקיים ויעילים. חווית הקנייה הקמעונאית הפכה לראשונה לנעימה.
ב-1968 הלוגו של Target מעוצב מחדש ומקבל את צורת "המטרה" כפי שהוא מוכר לנו עד היום

שנות השבעים

1970 – Target מציינת את יום כדור הארץ הראשון בעולם ומקימה קבוצת עובדים מתנדבים שישתלו עצים וינקו פארקים.

1974 – Target כבר נתפסת כמובילה בחשיבה קמעונאית. היא מארגנת את כל 300 החנויות שלה לפי תוכנית ברורה של תצוגת המוצרים על המדף והמחשה גראפית מתאימה, שהופכת את ההתמצאות בחנות לפשוטה ואינטואיטיבית. התוצאה: חווית משתמש אחידה בכל הרשת.

1975 – החנות מתחילה להציע שירותי פיתוח תמונות, בית מרקחת ושדרת מסעדות כך שהלקוחות יוכלו להשלים כמה שיותר במסע קניות אחד. לקראת סוף העשור בחלק מהסניפים נעשה כבר שימוש בקופות אלקטרוניות ומחזור המכירות השנתי של החברה מגיעה לביליון.

שנות השמונים

1983 – הנשיא ריגן מעניק ל-Target מדליית כבוד על תרומתה לקהילה.

1985 – חוברת הקופונים השבועית של Target הופכת למוסף הנקרא ביותר אחרי מוסף הקומיקס, תוך שהיא מספקת ללקוחות מידע על המוצרים החדשים ביותר במחירים האטראקטיבים ביותר שמחכים על המדף.

1986 – לקראת חג המולד Target מציעה למכירה מתנה בלעדית לחג: בובת קידום מכירות עשויה מקטיפה ששמה Kris Krinkles. כל המיליון וחצי בובות שהוצעו למכירה נמכרו בתוך שבועיים.

1987 – בכל חנויות Target מוכנסת לשימוש מערכת סריקה אלקטרונית אשר מזרזת את תהליך היציאה של הלקוחות ומבטיחה תמחור מדויק.

1989 – Target נותנת חסות למשלחת Trans-Antarctica על מנת לעורר מודעות לנושאים הקשורים באיכות הסביבה.

שנות התשעים

שנת 1995, אמצע העשור, הייתה שנה בה Target הכניסה מספק שינויים שתרמו בדיעבד לחיזוק המותג ולגיוס לקוחות חדשים. ראשית, Target המציאה את משפחת 'REDcard' – כרטיסים שתקפים רק ברשת. הראשון שבהם היה כרטיס מועדון – Target Guest Card. כמה שנים לאחר מכן יצטרפו 'למשפחה' גם כרטיס אשראי וכרטיס מתנות (GiftCard).

עוד באותה שנה נפתח בנברסקה ה-SuperTarget הראשון. חנות ענק שמציעה גם מגוון רחב של מוצרי מכולת מעבר לתמהיל המוצרים הרגיל. שנה אחר כך, ב-1996, Target משיקה את Club Wedd ואת Target Baby שמאפשרת להורים צעירים להזמין מראש מוצרים רלוונטיים.

1997 – Target מקבלת מהנשיא קלינטון את אות הכבוד הגבוהה ביותר שניתן לחברה מסחרית על מאמצים יוצאי דופן לתרומה לקהילה.

1999 – target.com עולה לאוויר, וכחלק מקמפיין מיתוג חדשני Target מציגה לראשונה את הקמע שלה – the Target dog.

1999 – Target משיקה את קו מוצרי המעצבים הראשון שלה, בעיצובו של Michael Graves.

שנות האלפיים

2002 – Target משיקה את ה- pop-up store הראשון שלה – Target Boat בנמל ניו-יורק.

2005 – Target נכנסת לרשימת 20 התורמים המסחריים הגדולים במדינה, מדי שבוע היא תורמת 2 מיליון דולר.

2005 – Target ממציאה ומשיקה שיטת רוקחות חדשנית – ClearRX. השיטה עוזרת לצמצם את הסיכון לקחת מינון לא נכון ומונעת בלבול בין התרופות של בני המשפחה השונים. כל זה באמצעות טבעות צבע ועיצוב אריזה ייחודי.

2006 – GO International מושקת, מעצבי אופנה מרחבי העולם מעצבים קולקציות ייחודיות עבור Target, שנמכרות ברשת לזמן מוגבל בלבד.

2006 – עגלת קניות מעוצבת וממותגת נכנסת לשימוש ברשת.

2007 – מוצרי Archer Farms מוצעים למכירה לראשונה מחוץ לרשת Target, בטיסות של Virgin America

2008 - Converse® One Star, קו הוינטאג' של Target מושק לראשונה וכולל בגדים ונעליים.

ט. הכשלונות והכשלים

Target, הרשת הקמעונאית החמישית בגודלה בארה"ב. מעסיקה 400,000 עובדים בכ-2000 סניפים. מיום הקמתה ב-1962 החברה רשמה עלייה מתמדת בהיקף המכירות שלה, ושמרה על צמיחה קבועה לאורך השנים. האם היו כישלונות בדרך? כנראה. סביר להניח. אבל אני לא הצלחתי למצוא כשלים בולטים שהשליכו על עתיד החברה.
מאחר ולא מצאתי נקודות משבר להצביע עליהן, החלטתי להתמקד בפרק זה בהחלטות שעשתה החברה ובמדיניות פנים שהנחילה, שהביאו לביקורת ציבורית וגרמו לפגיעה בתדמיתה המושלמת.
הביקורת העיקרית המופנית בעשור האחרון כלפי החברה היא על תנאי העסקה לא הוגנים ומשכורות נמוכות מאד. יש הטוענים שהמחירים הנמוכים שהחברה מציעה באים על חשבון תשלום הוגן לעובדי הרשת. בנוסף, Target מחזיקה במדיניות (לא מוצהרת אמנם) האוסרת על קיומו של איגוד עובדים. כבר בזמן תקופת ההכשרה הרשת דואגת להעביר מסר ברור לעובדיה לפיו אם ינסו להקים איגוד כזה או להיקשר בארגונים קיימים, הם יפוטרו לאלתר. לצד זה ישנו כמובן גם יחס החברה לספקים מארצות העולם השלישי. כמו הרבה רשתות אחרות, גם Target מייצרת מוצרים בהודו, סרילנקה, ויטנאם, מקסיקו ובמדינות נוספות בהן השכר נמוך מאד. ב-2005 נגרמה לחברה מבוכה לא מעטה כאשר ראש איגוד העובדים המקסיקני הפגין מול המשרדים הראשיים של החברה בברונקס במחאה על העסקתם של ילדים במקסיקו בשכר רעב בחברה שייצרה תחפושות האלויין ל-Target.
ביקורת נוספת המופנית כלפי החברה היא על השתלטותה על המרחב העירוני ודחיקתם לשוליים של מתחרים קטנים. ברור הוא כי בעלי מכולות שכונתיים, בעלי חנויות בגדים או בתי מרקחת פרטיים אינם יכולים להתחרות במחירי הרשת ולכן כאשר נפתח סניף חדש בשכונה בה הם פועלים, אותם בעלי חנויות נאלצים לחפש לעצמם מקורות הכנסה אחרים. למעשה, זוהי ביקורת המושמעת כיום בעולם כלפי רשתות הענק באשר הן ו-Target אינה שונה בעניין זה ממתחרותיה.
ב-2005 הרשת יצאה במדיניות חדשה לפיה הרוקחים בסניפים שלה רשאים לסרב לחתום על מרשם "גלולת היום שאחרי", אם הדבר נוגד את השקפתם הדתית. לזכות החברה יאמר שהם סייגו את הדבר בכך שבמקום ימצא לפחות רוקח אחד נוסף שיהיה מוכן לספק את המרשם. הדבר עורר תגובות נזעמות מצד ארגון Planned Parenthood אך היו גם תגובות אוהדות שטענו שהרשת מעודדת חופש מצפוני.
למרות היותה אחת מהתורמות הגדולות ביותר במדינה, Target מחזיקה במדיניות לפיה לארגונים אסור להתרים בשטחי החנות או בכל האזורים השיכים לה (כמו מגרשי חנייה). המטרה המוצהרת של כך היא שקונים יוכלו ליהנות מחווית קניות נטולת הסחות דעת. בפועל, כאשר ב-2004 מעט לפני חג המולד נציגים של הארגון – Salvation Army גורשו כאשר עסקו בפעולות התרמה נוצר זעם בקרב לקוחות הרשת ו-Target סבלה מפגיעה קשה בתדמיתה. בעקבות כך הם הודיעו על מגוון שיתופי פעולה עם הארגון ובין היתר אפשרו לקונים לקנות מוצרים ולתרום אותם ישירות באתר הרשת.

י. ביקורת וניתוח כולל של התופעה העיצובית

Target מוכרת ומזוהה עם יצירת שינוי בהבנה התרבותית של העיצוב ויצירת שינוי בנוגע להערכה של התחום. היא אחראית לתיקשור חשיבות העיצוב לצרכנים ובעלת מחויבות אמיתית כלפיו.
כפי שכבר הזכרתי כאן בפוסטים קודמים, חנות Target הראשונה נפתחה ב-1962 עם מחויבות לסחורה אסתטית, מתוכננת היטב הנדסית ובמחירים נגישים. היא הציבה על המדפים מוצרים אופנתיים ומותגים פופולאריים ובכך הייתה הראשונה ליצור נישה חדשה בשוק: קמעונאות שמכוונת לקהל יעד בעל רמת הכנסות גבוהה.

על התהליך וההתפתחות שעברה Target לאורך השנים דיברתי כבר בפוסט הקודם, אך בעיני, רק ב-1999 Target ביצעה שינוי רדיקלי בחווית הקמעונאות כשגייסה את המעצב התעשייתי הנודע Michael Graves ליצור עבורה סדרה של כלי בית בחתימת ידו. מאז, מעצבים בעלי שם עולמי כמו Thomas O’Brien, Isaac Mizrahi, Philippe Starck, and Stephen Sprouse הוסיפו עבור Target את העיצובים האחרונים שלהם בתחום המטבח, האופנה והעיצוב פנים, וכך Target הפכה לשם נרדף לעיצוב מעולה.

"Design for All" הפך למנטרה של Target ב-2002 ולווה בהשקתו של אתר ייעודי שמתקשר עד היום את הערכים של תחום העיצוב והתפקיד שלו בחיי היום-יום. באתר הזה Target מסבירים את ה"אני מאמין" שלהם: עיצוב טוב פירושו בגדים עם שיק ומכשירים אגרונומיים כמו גם קידום יצירתיות חדשנות וטכנולוגיה. Target גם דואגים להדגיש שיותר מהכול הם חושבים שעיצוב פירושו התחייבות לאורח חיים טוב יותר, והדבר ניכר בכל העיצובים שלהם ובמעצבי הבית שאיתם הם בוחרים לעבוד.

ב-Target גם עושים מאמץ גדול להביא עיצוב מצוין לקהילה אותה הם משרתים. החברה תורמת באופן קבוע 5% מסך הרווחים שלה לקהילה, והדבר מתורגם לכ-2 מיליון דולר בשבוע. התרומות הללו מיועדות למענקים למוזיאונים, אירועי אמנות ומענקים לבתי ספר לעיצוב ולתוכניות לימוד שקשורות לתחום. אחת מהתוכניות הבולטות - Design Explorers פותחה בשיתוף עם AIGA (the professional association for design) ועיקר מטרתה היא להשריש את חשיבות תחום העיצוב אצל אנשים צעירים.

המסירות לעיצוב מעולה באה לידי ביטוי גם בדרך שבה Target משווקת את המותג שלה. פרסום ועיצוב המותג עצמו זוכים לעתים קרובות בפרסים בתחרויות בינלאומיות. פרסומות הטלוויזיה של החברה נבחרות לא אחת ל"זכורות ואהובות" לפי מדד הצרכנים. בחרתי עבורכם את הדוגמאות האהובות עלי (קליק על שם הפרסומת):
Brand New Day A Beautiful World Calabria 2008

הצבע האדום משויך כמעט באופן אוטומטי עם החברה (כמו שבארץ הצבע הכתום "שיך" לרשת אורנג') ויצרנים מייצרים לפעמים גרסאות מיוחדות של מוצרים אדומים עבור הרשת.
הלוגו, מטרה אדומה, הפך לאייקון בפני עצמו, וקיבל אזכורים גם בתעשיית האופנה. ליין של בגדים ואביזרים עליהם מוטבע הלוגו של Target נמכרים בבוטיקים יוקרתיים והפכו את הרשת ליחידה שמוצרים המזוהים במובהק איתה נמכרים מחוץ לחנויות שלה.
פילוסופיית העיצוב של Target באה לידי ביוטי, איך לא, גם בסידור החנויות עצמן: המעברים רחבים, המדפים בהירים, מחשבה רבה הושקעה באריזות והסימון (לזיהוי והכוונה בחנות) ברור ולא מאפשר טעויות.

מרשים למדי, נכון? אם תשאלו אותי, הגאונות האמיתית של Target הוא האיזון החכם בין המוצרים שהיא מציעה לבין הדרך שבה היא מציעה אותם. בכך שהיא ממקמת מוצרים מעוצבים היטב במקביל לצרכים הבסיסיים של החיים, Target הביאה לכך שעיצוב טוב יראה חיוני.

יא. השוואה לדוגמא אחרת בהסטוריה של העיצוב.

רבים יגידו שההשוואה המתבקשת ביותר הינה זו בין Target ל- Wal-Mart. אחדים אולי יחשבו ששווה לחצות את האוקיינוס ולראות כיצד פרשו באירופה את הקשר בין עיצוב וקמעונאות. אני בחרתי לערוך השוואה בין רשת target לבין הרשת המקומית שלנו, כאן בישראל, המשביר לצרכן.
בהגדרתו המשביר לצרכן הוא רשת בתי כלבו המספקת מגוון מוצרים רחב לבית ולמשפחה ונחשבת לגדולה בישראל בתחומה. במשך שנים רבות נקראה הרשת "המשביר לצרכן" והייתה שייכת לאגודות הקואופ. לאחר שקרסה והועברה לבעלות קבוצת שביט ב-2003 היא מתנהלת תחת השם המשביר החדש לצרכן.
הרשת נוסדה ב-1947 ביוזמה משותפת של המשביר המרכזי ( השייכת להסתדרות ) ואגודות הצרכנים (התאגדויות הקואופ) כזרוע הקמעונאות של המשביר המרכזי. המטרה הייתה ליצור חנויות כלבו נוחות ומודרניות עבור קהל השותפים באגודות הצרכניות שהיו מאוגדות כבעלות מניות במשביר המרכזי. אולם כבר מראשית הדרך הוסכם שהמשביר לצרכן ימכור לכל הציבור ולא רק לחברים המאוגדים באגודות הצרכניות, אף שאלה יזכו להטבות תמורת "בולים".
החנות הראשונה נפתחה בירושלים ועד שנות ה-90 היו לרשת למעלה מ-40 סניפים בכל רחבי הארץ. כדוגמא אביא כאן את בניין רשת המשביר לצרכן בירושלים, הממוקם ברחוב המלך ג'ורג' 28, בקרבת גן העצמאות ומגדל העיר, שנבנה בשנת 1973 על פי תוכניות של האדריכל דוד אנטול ברוצקוס. בניין זה היה הבניין הציבורי הראשון שנבנה בסגנון מודרני בתנופת הבנייה שלאחר היציאה מהמיתון הכלכלי אחרי מלחמת ששת הימים. הבניין בנוי בצורת קובייה אטומה, פרט לקומת הקרקע בה יש חלונות ראווה רצופים. בכך מחקה המבנה בנייה של קניונים אמריקאים. בהתאם לחוקי הבנייה בירושלים, הבניין מצופה אבן חלקה.

חנויות הרשת היו מבנים בעלי קומות אחדות בהם סיפקו לצרכן הישראלי מגוון מוצרים רחב. תרבות קניות זו תאמה את הצרכנות המודרנית שהתפתחה והציעה לקונה מרכז אחד גדול של מוצרים במקום כיתות רגליים לאורך רחוב עם חנויות. בתי הכל-בו של המשביר לצרכן הקדימו את הקניונים, משכו אליהם את ההמונים, ובשיא פריחתה עד שנות ה- 90, היו לרשת למעלה למעלה מ-40 חנויות כל בו וסניפים של חברות בנות. באותם ימים קיבלה המשביר את הזכיון של מותגים כמו זארה, מרקס אנד ספנסר, ורכשה את רשת שקם גאלרי בעלת 11 סניפים, העסיקה 2,000 עובדים ועוד 1,500 דיילי מכירות, ונמנתה עם חברות המסחר והשירותים הגדולות בארץ.
בשנות ה-2000 החלה הנפילה. תרבות הקניונים התעצמה והרשת הגדולה כבר לא הייתה מוקד משיכה ייחודי, גם ניהול הרשת לא היה יעיל במיוחד וסדרת החלטות שיווקיות לא תאמו את הטעם הצרכני הישראלי. ההימור על מוצרי מרקס אנד ספנסר ורכישת שקם גאלרי התגלה ככושל. כל אלה - על רקע אינתיפאדת אל אקצה שהקטינה את הפדיון בכל ענפי המסחר והשירותים – גרמו לתפיחת חובותיה של הרשת עד ליום בו עמדו על כ-700 מיליון שקל. הרשת, שהייתה בבעלות משותפת של קואופ הריבוע הכחול (80%) וקואופ צפון (20%), נאלצה לפנות להליכי פירוק ומכירה תחת פיקוח בית המשפט המחוזי בתל אביב. ההליכים נמשכו כשנה וחצי, במהלכם פוטרו כ-600 עובדים, נסגרו סניפים, נבנתה תוכנית הבראה במסגרתה ויתרו הנושים על חלק ניכר מכספם, והרשת יצאה לדרך חדשה.
ב-2003 נרכשה הרשת על ידי רמי שביט וקבוצת משקיעים ועברה לפעול תחת שמה המשביר החדש לצרכן. הבעלים החדשים היפנו את מירצם לשינוי אסטרטגי בשיווק ובניהול, תוך כדי הבטחה לצרכנים לשוב ולהיות גורם מוביל בתחום המסחרי.
כיום קבוצת המשביר לצרכן החדש פועלת בשמונה תחומי פעילות מרכזיים – בניית פלטפורמה לשיתופי פעולה עסקיים ומסחריים, אופנה והלבשה, עולם הבית, קוסמטיקה, פארם וכללי, זכיינות, תיירות ומסחר מעל גבי פלטפורמת דפוס ואינטרנט.
הקבוצה מרכזת את פעילותה בתחומים אלה בחברת המשביר, בחברת ניו פארם החדש, בחברת מועדון 365 בע"מ, בחברת התיירות קשרי תעופה ובקבוצת האופנה M רשתות.
הפעילות הקמעונאית ברשת מנוהלת על ידי מנכ”ל משותף, ומרוכזת ב-26 חנויות, כאשר עד סוף שנת 2009 קיים צפי ל-34 חנויות בשטח כולל של כ- 100,000 מ”ר.
הפדיון הכולל של הרשת בשנת 2006 הסתכם בכ-900 מיליון ₪. בשנת 2007 הפדיון צפוי להסתכם בכ–990 מליון ₪ לא כולל מע”מ.
הרשת מספקת ללקוחותיה מוצרים באיכות מעולה, מותגים בינלאומיים לצד מוצרים מתוצרת מקומית וחווית קנייה בסביבה ובאווירה של בית כל-בו. הרשת כוללת כיום 22 חנויות כל בו ו-4 חנויות קונספט כאשר עד סוף שנת 2008 מתוכננים להיפתח 4 סניפים חדשים. חנויות החברה ממוקמות בפריסה ארצית, בקניונים ובמיקומים מרכזיים נוספים בשטח מכירה מסחרי כולל של כ-86 אלפי מ”ר.
הרשת מעסיקה כ-3,200 עובדים מתוכם כ-1,700 דיילים, ושמה דגש מיוחד על שירות מקצועי ואדיב. פעילות הרשת נתמכת בפעילות מטה בתחומי הכספים, משאבי אנוש, התפעול ומערכות המידע. קהל היעד העיקרי שאליו פונה הרשת הוא נשים וגברים בגילאים 55-25 בעלי רמת הכנסה בינונית ומעלה. לרשת, שעל-פי פרסומים הינה אחת הרשתות הקמעונאיות הגדולות בתחומי פעילותה בישראל, מועדון לקוחות בשם CLUB 365 הכולל כ-400,000 בתי אב המחזיקים כרטיסי חבר בתוקף. מועדון הלקוחות של החברה נחשב למוביל בתחומו בישראל ומציע לחברים בו מגוון של הטבות במכלול תחומי הפעילות של הרשת לאורך כל השנה. מספר חברי המועדון גדל בהתמדה בשיעורים דו ספרתיים זה ארבע שנים ברציפות.

תחומי פעילות
הרשת עוסקת בשיווק ובמכירה קמעונאית בישראל של מגוון מוצרי אופנה לכל המשפחה. החברה פועלת בארבעה תחומי פעילות:
• אופנת ההלבשה: בגדי נשים, גברים וילדים, הלבשה תחתונה, אביזרי אופנה והנעלה.
• עולם הבית: כלי מיטה ומצעים, מגבות וחלוקים, שמיכות, כיסויי מיטה וכריות, כלי מטבח ושולחן, מוצרי נוי.
• קוסמטיקה: מוצרי טיפוח, מוצרי בישום ומוצרי איפור.
• שיווק באמצעות זכיינים: מוצרי אלקטרוניקה, תכשיטים ושעונים, אופטיקה, בגדי ים, מוצרי בריאות, טבע, מרקחת וכללי.

תפעול
המשביר לצרכן החדש התאים את עצמו לסביבה הקמעונאית המשתנה תדירות על ידי פיתוח הפעילות העסקית תוך שמירה קפדנית על איכויות ניהול חדשניות, הגינות במסחר ומהימנות עקבית. פעילות זו כוללת, בין היתר, שכירת נכסים מרכזיים ושיפוצם תוך השקעת משאבים רבים בהתאמתם לרמת המיצוב הגבוהה של סניפי הרשת האחרים; יצירה וניהול התקשרויות עם מאות ספקים, זכיינים ונותני שירותים; תפעול הסניפים על ידי צוותי מכירה, ניהול ותחזוקה; ניהול ותפעול מועדון לקוחות; ייזום פעילות מכירתית, פרסומית ושיווקית במתחמי הסניפים ומחוצה להם; ביצוע הליכי בקרת איכות; ניהול משאבי אנוש בהיקפים גדולים וייזום פיתוח עסקי. פעילויות החברה ממוחשבות במלואן, החל מניהול המלאי ועד למכירות.

הקפדה על בחירת הספקים
לאור הביקוש הגדל מצד ספקים לשווק את סחורותיהם בסניפי הרשת, בוחרת החברה את ספקיה ואת המוצרים והמותגים אותם הם בוחרים לשווק. החברה עושה זאת על מנת לשמור על תמהיל רחב של מוצרים, המתאים לקהל היעד של המשביר החדש לצרכן ועל מנת לשמר את המוניטין המיוחד של החברה.

חברות בנות: מועדון 365 בע"מ, קשרי תעופה בע"מ, ג’אמפ אופנה בע”מ, ניו פארם החדש