פרק א' | רקע היסטורי

חברת העיצוב MUJI נוסדה ביפן בשנת 1980. החברה, שמוגדרת כחברת לייף סטייל, מוכרת ביגוד, אביזרים לבית ולמשרד, כלי כתיבה, רהיטים, ולאחרונה אף נכנסה לתחום הבתים המוכנים.
שם החברה נלקח ממשפט יפני שמשמעותו no brand quality goods, שזהו גם החזון של החברה: "מוצרים איכותיים ללא השקעה בפרסום":
[Mujirushi ['no brand'] Ryohin [quality goods

בכדי להבין את התפתחותה של חברת MUJI, יש להבין את הרקע והתרבות היפנית החברתית הכלכלית וההיסטורית שבה צמחה.

הפתיחות של יפן למערב החלה כבר ב-1854 כאשר הקומודור האמריקני מת'יו פרי הכריח את יפן להיפתח למערב על ידי הסכם קנגוואה. חולשת השוגון הובילה סמוראים רבים למרד, שהביא למלחמת בושין בשנים 1867 - 1868. כתוצאה מכך, השוגון התפטר והרסטורציה של מייג'י הביאה את הקיסר חזרה לשלטון. יפן אימצה מוסדות מערביים רבים בתקופת מייג'י, כולל ממשל מודרני, מערכת משפט וצבא. רפורמות אלו הפכו את האימפריה היפנית למעצמה עולמית שניצחה את סין במלחמה הסינו-יפנית ואת האימפריה הרוסית במלחמה הרוסית-יפנית. עד שנת 1910 כבר שלטה יפן על טייוואן, קוריאה, וחצי מסחלין.
בתחילת המאה ה-20 הייתה תקופה קצרה של "דמוקרטיית טיישו". מלחמת העולם הראשונה איפשרה ליפן, שלחמה בצד כוחות הברית המנצחים, להגדיל את השפעתה באסיה ואת אחזקותיה הטריטוריאליות באוקיינוס השקט. ב-1936, יפן חתמה על הסכם האנטי-קומינטרן והצטרפה לאיטליה ולגרמניה במדינות הציר. ב-1937 הביאה הפלישה היפנית למנצ'וריה למלחמת סין-יפן השנייה (1937 - 1945). ב-1941 התקיפה יפן את בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור, וכך נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם.
לאחר קרבות רבים באוקיינוס השקט, יפן איבדה את הרווחים הטריטוריאלים הראשוניים שלה, וארצות הברית הגיעה לטווח הפצצת מטוסים מטוקיו, אוסאקה, וערים אחרות, וכן הטילה פצצות אטום על הירושימה ("ילד קטן") ונגאסקי ("איש שמן"). יפן חתמה על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית ב-15 באוגוסט 1945 (יום VJ). מאז הפכה עיר תעשייתית זו, יחד עם נגאסקי, שגם אותה פקד גורל דומה שלושה ימים אחר כך, לסמל כלל אנושי למוראות עידן הגרעין. אומדן ההרוגים בהתקפה הגרעינית, הכולל את אלו שמתו מיד ואת אלו שמתו לאחר זמן קצר, עומד על 140,000, ועל פי הערכות מסוימות זה היה יותר ממחצית הנמצאים בהירושימה באותה שעה.

הכיבוש האמריקאי ביפן הסתיים באופן רשמי ב-1952, אם כי עדיין נותרו כוחות אמריקאיים ביפן, במיוחד באוקינאווה. יפן אימצה חוקה פציפיסטית חדשה ב-1947 תחת רשויות הכיבוש. לאחר הכיבוש, תחת תוכנית של התפתחות תעשייתית אגרסיבית, מדיניות הגנה כלכלית, והטלת משימת ההגנה הצבאית על ארצות הברית, התל"ג של יפן זינק והיא נעשתה לאחת מהכלכלות הגדולות בעולם. ב-19 בדצמבר 1956 הפכה יפן לחברה ה-80 באומות המאוחדות. למרות קריסת מדדי המניות ב-1990, ממנה המדינה עדיין לא התאוששה לגמרי, יפן עדיין נותרת מעצמה כלכלית גלובלית.

שיתוף פעולה ממשלתי-תעשייתי, מוסר עבודה גבוה, שליטה בטכנולוגיה עילית, דגש חזק על חינוך ותקציב הגנה קטן יחסית עזרו לקדם את יפן באורח מהיר ביותר, וכיום היא אחת מהמעצמות הכלכליות הגדולות ביותר לצד ארצות הברית והאיחוד האירופי. במשך שלושה עשורים, הצמיחה הכלכלית הכללית הייתה גבוהה ביותר: ממוצע של 10% בשנות ה-60, 5% בשנות ה-70, ו-4% בשנות ה-80. הצמיחה הואטה באופן בולט בשנות ה-90 בעיקר בשל ההשפעות של השקעת יתר בסוף שנות ה-80 ומדיניות כלכלית שניסתה להפיק יותר מדי משווקי המניות והנדל"ן. ניסיונות ממשלתיים לחדש את הצמיחה הכלכלית לא זכו להצלחה רבה מדי וכן הופרעו על ידי ההאטה הכללית בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות בשנים 2001-2002.
ממאפייניה הבולטים של הכלכלה היפנית היא העבודה יחד של תעשיינים, ספקים, מפיצים ובנקים בקבוצות מרוכזות הקרויות קרייטסו; איגודי היזמים החזקים וה"שונטו"; יחסים קרובים עם הביורוקרטיה הממשלתית, והבטחת משרה לכל החיים ("שושין קויו") בחברות הגדולות. בתקופה האחרונה, חברות יפניות החלו לנטוש חלק מהנורמות האלה בניסיון להגדיל את הרווחיות.

אחרי תקופת צמיחה כלכלית יציבה של יפן שהחלה בשנות החמישים, עלתה בצורה משמעותית החשיבות של עיצוב כמרכיב מרכזי בתהליך פיתוח מוצר וזכה להכרה הן מצד התעשייה הפרטית ביפן והן מצד מוסדות המדינה, והחל משנות ה- 70 התקיימות בחסות שר המסחר הבינלאומי של יפן סדנאות לקידום העיצוב, תחרויות וכנסי עיצוב שהציבו את יפן על מפת העיצוב העולמית. כתוצאה מכך החלו מעצבים יפנים רבים לזכות בתחרויות בינלאומיות.ב- 1981 הוקמה הקרן היפנית לעיצוב והפכה במהרה לארגון המקדם את יפן בצורה בינלאומית כמרכז חשוב בעשייה העיצובית בעולם האקדמיה, בתערוכות ובשיח הציבורי הרחב. נקודת ציון חשובה היתה הביאנלה באוסקה ב 1983 שעסקה בהרמוניה עולמית ובעיצוב תעשייתי במאה העשרים.
על רקע התפתחויות אלו קמו חברות מעודדות עיצוב כמו MUJI.

פרק ב' | הזירה העיצובית

כשבאים לבחון את ההשפעות העיצוביות על MUJI, לא ניתן להתעלם ממספר זרמים שהשפיעו אחד על השני, וששילובם היווה בסופו של דבר את הקרקע עליה צמחה החברה.
הזרם הראשון הוא הסגנון הבינלאומי - סגנון ארכיטקטורה שהניף את דגל המינמליזם והפונקציונליות החל בשנת 1919. יוצרים מזוהים עם זרם זה היו פול קליי, ג'וזף אלבר, מרסל באויר ועוד. חשוב לציין כי זרם זה נשא עימו אמירה של עיצוב טוב ויעיל בתמורה למחיר הוגן וזול, אמירה שכמה עשורים לאחר מכן MUJI מתכתבת עימה.
בשילוב עם זרם האומנות והאומנות (Arts and Crafts) שהחל ב-1920 שדגל בפשטות ובשימוש בחומרים טבעיים ופשוטים אך איכותיים. מעצבים מזוהים עם זרם זה היו ווילאם מוריס צארלס רוברט, וולטר קריין ועוד. שימוש בחומרים טבעיים ניתן לראות אצל MUJI בסדרות המוצרים עשויי הקרטון המתמחזר שלהם, בעלי הקו הנקי, הטבעי והפשוט.
המודרניזם השבדי זכה לצמיחה בינלאומית בין 1940 ו-1950. הסגנון אופיין בקו נקי, רך, הנותן תחושה טבעית, והוא הושפע מעיצוב סקנדינבי מסורתי והתייחסות הומנית. מעצבים בולטים בזרם היו: אלבר אלטו, קייג' פרנק ווילאם קייג'.

זרם הפוסט מודרניזם שהחל בשנות ה-70 יצא כנגד רעיונות מודרניים שקדמו לו. הוא עשה שימוש באלמנטים קלסיים ומסורתיים שהמודרניזם פסל, או ע"י מתיחה של גבולות העיצוב המודרני לקצה. הפוסטמודרניזם משלב מגוון של סגנונות עיצוב. יוצרים בזרם זה: רון ארד, מריו בליני, לואיג'י קולני, מאוריציו קורבי, פיליפ סטארק ועוד.
קבוצת מעצבים שהחלה לפעול במקביל לMUJI בשנות השמונים היתה קבוצת ממפיס שיצאה נגד העיצוב של עשור שנות ה-70 שהביא איתו עיצוב כהה, נקי וחסר ייחוד. הם טענו כי לאובייקט יש אופי ומטרתו לא רק להיות פונקציונלי כי אם להיות בעל אישיות, ויצרו עיצובים פורצי דרך בזמנו, בוהקים בצבעם. יש לציין שMUJI בחרו דווקא בצבעוניות רגועה וטבעית יותר.

מעניין לראות לאור זרם זה את העיצוב השקוף של MUJI, המכיל מגוון רב של מארזים שקופים, שמצד אחד ניתן לומר שמתכתבים עם המינמליזם של המודרניזם או הקו הנקי של המודרניזם השבדי, ובעצם השקיפות שלהם, והעובדה שהם משקפים לצופה את תכולתם, הם מעניקים אופי שונה לחפץ בהתאם לשימוש האישי שנעשה בו כפי שניסו לעשות חברי ממפיס באובייקטים שלהם. השימוש בחומריות השקופה זהה גם לפיליפ סטארק שפעל כבר באותה תקופה של תחילת שנות השמונים.

יפן הייתה ארץ סגורה בפני האירופאים במשך מאות שנים. במאה התשע-עשרה היא פתחה את שעריה, וכך הגיעו למערב חפצים יפניים, ביניהם הדפסים שהיו זולים מאוד ביפן. הירושיגה ואוטמרו היו שני האמנים המפורסמים ביותר במערב.
תפיסת הציור היפנית שונה מאוד מזו של האירופאים. השימוש בהדפסים היפניים עזר לציירי המערב להתנתק מהמסורת הקלסית ולחפש דרכים חדשות. האמנים היפניים היו מעוניינים בהרמוניה של הצבעים, הצורות והקווים יותר מאשר בתיאור הנטורליסטי של המציאות. מאפיין זה קסם לאמנים האירופאים, ובאותה התקופה הם התמקדו בחיפוש אחר אמצעים אמנותיים.
ההשפעה של ההדפסים היפניים על עולם האמנות הייתה תקדים וחלק מתופעה כללית ורחבה של השפעת האמנות היפנית על אמנות, עיצוב ואדריכלות. תופעה זו נקראת "ג'אפוניזם". אמנים כמו אמיל ברנרד ("סצנת רחוב", 1899), גוסטב קלימט ומרק שגאל ("מסך", 1964) הושפעו מהדפסים יפניים; אדריכלים מודרניסטים כמו פרנק לויד רייט, לה קורבוזיה ריצ'רד נאוטרה ופיליפ ג'ונסון הושפעו מצורתה של הבנייה היפנית ובמיוחד מקשריה עם הטבע הסובב; כלי קרמיקה וזכוכית וכן עיצוב תכשיטים השפיעו על העיצוב האירופי, במיוחד על סגנון ה"ארנובו". בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים השפיעה הקליגרפיה היפנית אף על סוג אמנות הקרוי "אמנות התהליך".

השפעות עיצוביות נוספות ניתן לראות בדמותה של איקאה. איקאה החלה את דרכה כחנות למכירת עטים, ארנקים, מסגרות תמונה, רגלי שולחן, שעונים, תכשיטים וגרבי ניילון, וכל מוצר אחר שקמפרד, מקימה, גילה כי יש צורך בו והוא יכול לספקו במחיר מוזל. רהיטים שולבו במגוון מוצרי החברה בשנת 1947 ובשנת 1955 החלה איקאה לעצב את רהיטיה בעצמה. המוטו הבסיסי שלה היה ועודנו עד היום: אספקת רהיטים מעוצבים היטב ובמחיר סביר להמונים.

גם MUJI כאמור, חרטה על דגלה מחיר סביר, עיצוב ופונקציונליות.
בניגוד לאיקאה שבנויה כך שהלקוח יצטרך לעבור במסלול קבוע שיגרום לו לקנות מוצרים שאינו בהכרח צריך, MUJI דוגלת ברכישה רק מתוך צורך, ולא מתוך רצון או אימפולסיביות.

פרק ג' | סיפור ההתחלה

החברה MUJI Ryohin Keikaku Co., Ltd נוסדה ב-1980 כמותג פרטי של רשת Seiyu, עם 40 פריטים וצמחה עד היום למותג הכולל יותר מ-7,500 פריטים. מרגע העצמאות מרשת Seiyu ב-89, MUJI החלה לפתח ולספק לצרכנים פריטים ליומיום החל ממוצרים למשק הבית, בגדים, מתנות ומזון.
העקרון הבסיסי של החברה הוא לפתח מוצרים חדשים, פשוטים, עם מחיר סביר ע"י שימוש מושכל בחומר, תוך התחשבות בנושאים סביבתיים וחברתיים.
Ryohin Keikaka פיתח באופן רציף קונספטי עיצוב ואת המוצרים המוכרים והפופולריים שלו מכר תחת השם Muji, מותג שהיום הינו בינלאומי, המוביל מגמה עולמית שמקורה ביפן.

פיתוח המוצר:
MUJI מעולם לא שינו את העקרון הבסיסי לפיתוח מוצר, המכיל 3 ערכי ליבה עיקריים:
1. בחירת חומרים.
2. ייעול תהליכים.
3. פשטות האריזה.
MUJI המשיכה לייצר מוצרי איכות ע"י חזרה על המהות הבסיסית של המוצרים. מטרתה של MUJI היא לספק צורך רציונלי ללקוחותיה בכדי שאלו יגידו: "זה מספיק טוב" מאשר שיגידו "זה מה שאני רוצה". האיכות והמחיר שומרים על באלנס קבוע.

MUJI ייחודית בעיצוב המינמליסטי שלה, בדגש שהיא שמה על מחזור, הימנעות מבזבוז בייצור ובאריזה,ובמדיניות שלה לפיה “אין לוגו” או “אין מותג”.השם MUJI הגיע מהחלק הראשון של המונח: “Mujirushi Ryōhin” שפירושו מיפנית הוא: Mujirushi (no brand) Ryohin (quality goods) “מוצרים לא ממותגים אך איכותיים”MUJI ממוצבת כ”מחיר סביר”, איכות גבוהה ושמירה על מתח מחירים נמוך ככל האפשר ע”י בחירת חומרים הטובים ביותר לייצור ושימוש מינמליסטי באריזות.

פרק ד' | השקפת העולם האידאולוגית העיצובית והתשתית התיאורטית

האידיאולוגיה העומדת בבסיס העיצובים של MUJI טמונה כבר בשם החברה, הלקוח ממשפט יפני שמשמעותו no brand quality goods, שזהו גם החזון של החברה: "מוצרים איכותיים ללא השקעה בפרסום".
אידיאולוגיה זו מושתתת על פילוסופיית העיצוב היפני המסורתי: עיצוב הדוגל בפשטות ובסדר כמוטיבים שולטים. עיצוב נקי שמשרה תחושות איזון, שלווה ורוגע.

MUJI ידועה בעיצובה הייחודי, המדגיש מימנליזם ופונקציונליות.- אותו ניתן לשייך לשייך לזרם המודרניסטי של תחילת המאה העשרים, אולם מן הראוי לציין כי יש בו גם רבה מסממני העיצוב היפני.
בדומה לגישת העיצוב המודרניסטית, גם העיצוב היפני עושה שימוש במושג Less is More, כדי לנטרל עומס ויזואלי, הגורר בהכרח עומס מחשבתי. הדגש הוא על איכות ולא על כמות, והאיכויות תהיינה גם הן פשוטות – בצורה, בחומר, בצבע.

מסר זה מתורגם לשפה נקייה, אוניברסאלית, שמשתמשת בחומרים נקיים, המוצגים בצורתם הטבעית, ללא נהירה אחרי טרנדים מתוך מטרה להגביר את הרכישות- אין התאמה או פניה באופן אישי, המוצרים נעדרי אופי או סגנון נוסף מעבר לקו הנקי והפשוט.

הקונספט העיצובי של MUJI הוא "Kanketsu" [פשטות ביפנית] שמטרתו להביא לרוגע בתוך הלחץ והגודש היומיומי. רק מה שהלקוח צריך, לא מתיימרים להיות יותר מזה.המוצרים של MUJI מיוצרים במגוון צבעים קטן ומוגבל. הנראות המותגית היחידה היא הטיקט שנותן אינפורמציה חיונית בלבד של מחיר וחומרים.בנוסף, MUJI מצהירים כי הם בוחרים בחומרים שיפגעו כמה שפחות בסביבה ושיש להם אפשרות להתפרק ולהתמחזר כעבור כמה שנים.האסטרטגיה השיווקית של MUJI דוגלת בהוצאה מינמלית על פרסום, ונשענת בעיקר על העובר מפה לאוזן, ונודעה בחווית קניה שהיא מספקת ללקוחותיה, והיא מהווה השפעה על התנועה האנטי מותגית.באחד הקמפיינים שלהMUJI הפיקה חולצות עם ריבוע לבן, המזמין את הלקוחות לצייר בו את הלוגו של עצמם, מעין מחאה על מוצרי השיווק של חברות מסחריות המתמקדות במותגיהן.על אף ש MUJI מצהירה על עצמה כלא ממותגת, המוצרים שלה מזוהים עם עיצוב מעולה ואיכותי.MUJI לא מפרסמת את שם מעצביה. מרבית העיצוב נעשה inhouse, ועדיין יש שמועות לפיהן מעצבים מפורסמים לקחו חלק בעיצוביה של MUJI בעילום שם. בנוסף לכך אחת לשנה מתקיימת תחרות עיצוב נושאת פרסים המזמינה גם מעצבים חיצוניים להציע עיצובים חדשים.כתב הטיימס ציין כי היפנים קוראים למעריצי MUJI “Mujirers” MUJI מתוארת ע”י מקורות שונים כ"דרך חיים".

פרק ה' | השלכות טכנולוגיות וכלכליות

הדגש הראשוני שניתן בחזון הטכנולוגי של מוצרי החברה הזדהה באופן מלא עם חזון החברה לפיה הטכנולוגיה תשמש לייצר רק את מה שצריך, עם נזק מינימלי ככל האפשר לסביבה. הרעיון היה ליצור מוצרים פשוטים, עם טכנולוגיות ששומרות על איכות הסביבה בייצור, אך גם מאפשרות את התמחזרות המוצרים לאחר השימוש בהם. חשיבה זו, שכיום הולכת ונפוצה, היתה בתקופת הקמתה של החברה בשנות השמונים כמעט מהפכנית.
MUJI שומרת על הם קווים נקיים ופשוטים שיהיו קלים להפקה ולא ידרשו זמן מכונה רב.המוצרים של MUJI מיוצרים במגוון צבעים קטן ומוגבל. הנראות המותגית היחידה היא הטיקט שנותן אינפורמציה חיונית בלבד של מחיר וחומרים.
MUJI מצהירים כי הם בוחרים בחומרים שיפגעו כמה שפחות בסביבה ושיש להם אפשרות להתפרק ולהתמחזר כעבור כמה שנים

פרק ו' | תמורות חברתיות ופוליטיות

החברה היפנית היא הומוגנית מבחינה אתנית ולשונית, כ-99% מהאוכלוסייה דוברת יפנית כשפתם הראשונה.
האוכלוסייה היפנית מזדקנת במהירות, כתוצאה מגל לידות לאחר מלחמת העולם השנייה, וירידה בלידות מאז המודרניזציה של המדינה בחצי השני של המאה ה-20. תוחלת החיים ביפן היא בין הגבוהות בעולם (85.2 לנשים ו-78.3 לגברים ב-2002). לפי התחזית ייתכן כי הגדילה באוכלוסיית יפן תיפסק לחלוטין ל-2009, ויותר מ-20% מהאוכלוסייה תהיה מעל לגיל 65. השינויים במבנה הדמוגרפי הביאו לעלייתם של מספר בעיות חברתיות, בעיקר ירידה פוטנציאלית בכוח העבודה ועלייה במחיר של ביטחונות סוציאליים כמו תכניות הפנסיה הציבורית. מתכנני המדיניות של הממשל כיום מצויים בוויכוח מתמיד לגבי צורת ההתמודדות עם הבעיה. הגירה ותמיכה בילודה הם שני רעיונות שעשויים להגדיל את כוח העבודה הצעיר. הגירה אינה פופולרית ביותר שכן שיעורי הפשע העולים ביפן מיוחסים לעתים קרובות לזרים הגרים ביפן.
בשנים האחרונות נפוצה ביפן, כתוצאה מהטכנולוגיה המתפתחת והולכת המביאה לניכור בין בני האדם, תופעת ההיקיקומורי שבמסגרתה נערים או נערות צעירים מתבדלים מהעולם למשך תקופה ארוכה מסמלת את הניכור היפני בביטוי הקיצוני שלו.
באדריכלות ועיצוב, חצו היפנים מזה זמן את גבולות האי המרוחק והפכו מוכרים בעולם כולו. ההשפעה של ארץ השמש העולה היא גורפת, ומהמדינה המיוחדת הזו, בה חברו יחדיו מסורת ומודרניזציה, יוצאים תוצרים מעניינים מאוד, מלאים באסתטיקה, פשטות ותחכום. האדריכל והמעצב היפני, טדאו אנדו, מכנה את הסגנון העיצובי של מדינתו כעולם מתומצת ומרוכז. ואכן, מיפן יוצאים מוצרים מעוצבים לעילא ולעילא, המושפעים קודם כל מהיותה מדינה מסורתית מאוד, השומרת על עקרונות בסיסיים של איפוק וכנות, יחד עם התפתחותה העצומה, המשפיעה ומושפעת כאחד מתרבות המערב המתועש.
הגישה היפנית לעיצוב נקראת "וואבי" - חן צנוע, פשוט, טבעי ולרוב גם א-סימטרי. ה"וואבי" מושפע מזן הבודהיזם, הדוגל בבריחה מנכבדות ורצינות ואוהד צמצום וחוסר מושלמות. הבחירה בצורה, בחומר ובגימור נעשים מתוך הקשרים פילוסופיים של פשטות, צניעות ושמירה על כנות החומר. רבים מהמוצרים המעוצבים ביפן נותרים א-סימטריים, כמעט גסים וללא גימור מהוקצע. למרות, זאת, פריטים אלו תמיד יהיו אסתטיים להפליא, דבר הניכר גם במזון המוגש בקפידה, בתשומת הלב הרבה המוקדשת בסידורי פרחים מורכבים ובעיצוב כלי נוי שונים.
לחברה היפנית, אם כן, יש מסורת ארוכת שנים רוויה בעיצוב ייחודי ונקי שראשיתו עוד באמנות היפנית העתיקה.
ללקוחות יפניים היה מאז ומתמיד מוניטין של אוהבי תחכום ואיכות גבוהה. חנויות יפניות כמו takashimaya, isetan, mitsukoshi היו ידועות כחנויות שבאופן מסורתי מציעות איכות גבוהה מאוד של מוצרים, שירות לקוחות יוצא מן הכלל, אך מחירים שהם מהגבוהים בעולם. באותה תקופה של הידוק החגורה בשנות השמונים, ולחץ גובר של דרישה להורדת מחירים, כל אחת מהרשתות ביפן יצאה עם אסטרטגיה משלה. רשת סיריו יצרה תקופה ארוכה מחקר על הרגיל הצריכה של לקוחותיה בכדי לפתח מספר קונספטים עיצוביים. מוצרי MUJI מייצגים את התוצאה של מאמצים אלו, והוצגו לשוק במטרה לספק את הערך המירבי עבור הלקוח תוך שמירה והקפדה על איכות גבוהה.פילוסופיית המותג של MUJI מוצגת ע"י משמעות שמה שהינו שינוי מהפכני בייצור ועיצוב המוצר. המתנגד לאמרה: "אתה מקבל את מה שאתה משלם עליו". ע"י שימוש בסלוגן: "מחיר נמוך מתןך סיבה".

ב-2003 יצא ספרו של ווילאם גיבסון: Pattern Recognition שהחל לגרום לתגובה אלרגית למותגים וקרא לאנשים לרכוש את הבגדים של MUJI מפני שהם אינם ממותגים

פרק ז' | השפעות הסביבה העיצובית והתרבותית

מתחום הארכיטקטורה ניתן לראות השפעה של מיס ואן דה רוי ואמירתו המפורסמת- LESS IS MORE שבאה לידי ביטוי באופן גורף במוצריה של MUJI- רק מה שצריך, לא יותר.
המוצרים של MUJI מתכתבים עם הקו הנקי של בנייניו של ואן דה רוי.

מעניין לבחון את MUJI לאור אמנים ויוצרים שונים אשר שורשיהם גם כן ביפן.
בתחום האמנות מרתקת ההשוואה של יאואי קוסומה- אמנית אמריקנית – יפנית מפורסמת ומצליחה שפעלה בתקופה מקבילה לMUJI. בעוד קוסומה משקפת ביצירותיה את מחוזות הפנטזיה והאילוזיה, את הקו הדק בין השגעון לחיים האמיתיים, את המקום שבו המציאות והדמיון מתערבבים, MUJI מייצגת את האדם הפשוט, ומדברת על החיים היומיומיים הרגילים.
אם קוסומה משתמשת באלמנטים יפניים מסורתיים כמו הנקודה האדומה או הדלעת ומשכפלת אותם בצורה אינסופית ועמוסה בעזרת אלפי מראות במיצבי ענק, MUJI מאמצים את הקו היפני המסורתי הדוגל בניקיון, ובמינימליזם. אם קוסומה שאפה לביטוי אישי, לתת מקום למחלה שלה בפומבי, להעזר באמנות כדי להגדיר את עצמה מחדש- הרי שמוצריה של MUJI נטולי זהות, כמעט נטולי מיתוג, כל אחד יכול להשתמש בהם, אבל אף אחד לא ימצא בהם סגנון אישי ויוצא דופן.

ג'ון מאדה, מעצב גרפי יפני שפעל גם כן באותה התקופה ונחשב לאחד המעצבים הראשונים בעולם שעסקו שעיצוב ממוחשב טען כי המקור של העיצוב המוקפד הוא במסורת היפנית המקדשת את ההמקצעות וההתמחות, וכי גם בבליל הטיפוגרפיה הממוחשבת שלו יש מקום לביטוי אישי. מאדה מזכיר את MUJI בפנייה שלו אל הכלל, אל המכנה המשותף, ובדומה לMUJI הוא יוצר מאותו מכנה משותף את כתב היד הייחודי לו, ממש כשם שהפשטות של MUJI הפכה לחלק בלתי נפרד ממנה, ומהמותג שלה.

איסימיאקי סייס, מעצב אופנה יפני לקח את האלמנטים אסתטיים מהתרבות היפנית אל המצאות של חומרים וחידושים טכנולוגיים בטקסטיל ועד יצירת בגד העשוי כולו מחתיכת בד אחת המתכתב עם הצורניות של הקימונו.
קורמטה שירו הוא מעצב יפני המבטא בעבודותיו את מאמצי השיקום והיצירתיות מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ביפן.
המוצרים ועיצובי הפנים שלו מאופיינים בחזות פיוטית, ומשקפים תפיסה חדשה וייחודית: בחינת העיצוב באמצעות ערכים ורעיונות פילוסופיים ואסתטיים כמו שחרור מחוקי הכבידה, שקיפות, ריחוף ושימוש באור. מעבר לכך, עיצוביו משלבים בהרמוניה סגנונות מנוגדים: אסתטיקה יפנית מסורתית, המתבססת על מלאכת יד דקדקנית מחד גיסא, וטכנולוגיה וחומרים תעשייתיים שגרתיים כמו רשתות פלדה, אלומיניום ולוציט, המייצגים את התרבות המערבית העכשווית מאידך גיסא. בשנת 1981 הצטרף לקבוצת העיצוב האיטלקי ממפיס. MUJI מתכתבת עם החומריות הפשוטה והנקייה הזו, עם השקיפות בסדרת המוצרים הלבנה- חלבית, השקופה לא שקופה, ועם ההקפדה על האיכות והפרטים הקטנים.
אנדרה פדואי הוא אדריכל יפני שהשתמש במתודות בנייה הלקוחות מהבנייה היפנית המסורתית והעולם של הצורות הגיאומטריות הפשוטות, אך במקום שימוש בעץ היפני המסורתי לאדריכלות הוא משתמש בבטון. ניתן להשוות זאת לקו הנקי של MUJI המשתמש בחומריות החלבית השקופה המודרנית מצד אחד, אך המתכתבת עם נייר האורז המופיע רבות בעיצוב היפני העתיק ובאפקט השקיפות החלבית שלו.
מעצב יפני נוסף שהושפע מתרבות הפופ האמריקאית הוא יוקו טנדנורי, שהיווה את אחד המעצבים שגישרו בין יפן למערב.

פרק ח' | ההישגים המרכזיים ואבני הדרך המשמעותיות

נקודות ציון חשובות:

1980 - MUJI החלה כחלק ממותג השייך לרשת הסופרמרקטים The Seiyu
המוצרים היו נארזים בצלופן שקוף בכדי למנוע בזבוז קרטון. MUJI נודעה כחברה שמכרה ספגטי בצורת u שהיה למעשה השאריות שנחתכו מהפסטה הישרה במחיר נמוך יותר ואיכות זהה.
המכירות של MUJI בדצמבר אותה שנה התבססו בתחום המזון ומוצרים יומיומיים, והם נמכרו ברשתות משפחתיות ובחנויות Seiyu. מגוון המוצרים אז היה: 9 מוצרים למשק הבית ו-31 מאכלים. מוצרים מרכזיים: סט של 12 נייר טואלט, מגבות מטבח, מארז טישו למילוי חוזר, מרכך בד, חומרי ניקוי נטולי זרחן, חומרי ניקוי נוזליים, נייר ניגוב שהעבירו את הקונספט של MUJI בצורה חלשה. מברשת שיניים ב-5 צבעים, פטריות שיקיטה מיובשות, סלומון, קפה נמס, רוטב סויה, חטיפים, שמן לסלט, אטריות סויה, מיסו, משקאות בטעם: תפוזים, אשכוליות ואננס, אבקת תיבול, קמח, פסטה, תה, אורז חום, שקיות תה ציקלון, דבש, ריבת תות, חמאת בוטנים, חתיכות סרטן, צנצנת פטריות. המסר הפרסומי של MUJI היה: "מחיר נמוך בעל סיבה".

1981 - MUJI מתחילה לשווק מוצרי הלבשה, עדיין באמצעות חנויות Seiyu
1982 - MUJI מתחילה לשווק בערוצים נוספים, בעיקר באמצעות סיטונאים
1983 - נפתחה חנות ראשונה תחת השם MUJI, כלומר החברה מוכרת ישירות ללקוחותיה, תחת המותג שלה
1986 - MUJI מתחילה לייצר ולרכוש מוצרים בחו”ל
1987 - MUJI מתחילה לפעול בצורה גלובלית

1989 - MUJI עוברת לבעלות של Ryohin Keikaku Ltd וזה הופך להיות היצרן, המשווק, של כל המוצרים והשירותים של MUJI, כולל פיתוח ועיצוב והפצה של מוצרים.
1991 - MUJI יוצאת לראשונה מגבולות יפן ופותחת את החנות הראשונה בחו"ל [לונדון]
1998 - MUJI מונפקת בבורסה היפנית בטוקיו.
2005 - MUJI זוכה בפרס זהב עבור עיצוב של חמישה ממוצריה מטעם הפורום הבינלאומי לעיצוב, גרמניה [International Forum Design]
2006 - MUJI מכריזה על תחרות עיצוב בינלאומית: MUJI AWARD 01
2008 - MUJI פותחת חנות בניו-יורק ומרחיבה את הפעילות ברחבי העולם תחת השם MUJI Global

כיום מונה החברה כ- 440 נקודת מכירה, מתוכן כ- 330 ביפן בלבד - מחנויות בגודל אלפי מ"ר ועד קיוסקים בתחנות רכבת. המותג MUJI הרחיב לאורך השנים את פעילותו, תחת ההגדרה "אורח חיים פשוט ובריא":

MUJI - מותג 'האם' המקורי

MUJI to GO - נקודות מכירה 'על הדרך' [תחנות רכבת, נמלי תעופה ועוד] כל מה שצריך לנסיעה קצרה או ארוכה
comKIOSK - הרחבת התפישה של נקודות מכירה 'על הדרך': הקיוסקים מציעים גם חטיפי בריאות, שתיה, מוצרי נייר ובגדים תחתונים
Family Mart - רשת חנויות 'מכולת' המציעות מגוון רחב של מוצרי MUJI בפריסה ארצית [יפן]
Hana Ryohin - מחלקת הפרחים של MUJI המציעה פרחים טריים, עציצים ופרטי דקורציה לבית
MUJI Capmsite - שלושה אתרי קמפינג הפועלים ביפן, המציעים סדנאות לטיילים מתחילים, סדנאות מלאכה ופעילות חקלאית
Café & Meal MUJI - מסעדות למזון בריאות
MUJI House - שיתוף פעולה עם חברת בניה הוליד שני אבי טיפוס לבתים: בית העץ House of Wood ובית החלונות House of Windows

פרק ט' | הכשלים והכשלונות

למרות כמות האינפורמציה הרבה בספרות ובאינטרנט על חברת MUJI כמעט ולא ניתן למצוא אזכורים על כשלונותיה.
אנו יודעים כי החברה קמה בזמן שפל כלכלי בשנות השמונים, וכן כי מערך הפיתוח שלה בנוי בצורה כזו המאפשרת באמצעות שילוב הלקוח בתהליכי הפיתוח לחזות בצורה מדוייקת איזה מוצר יצליח ואיזה לאוו. (ראה הרחבה בפרק הבא) יתכן וזו הסיבה מדוע כמעט ואין לכך אזכורים.
המשבר הנוכחי בכלכלה הגלובלית לא פסח גם על רשת זו, ועל אף שהיא כביכול עבור מוצרי צריכה בסיסיים יומיומיים.
בנובמבר 2008 Ryohin Keikaku Co Ltd, הרשת המכילה את MUJI נפלה ב-6 אחוז עקב JP Morgan שחתכה בערך של הרשת והפכה אותה מניאטרלית לבעלת משקל עודף, עקב עליית הין והתחזקות המשבר העולמי שהביא אנשים באירופה וארה"ב ובעולם כולו לצמצם את הוצאותיהם ולהדק חגורה. יתרה מכך, החברה לא נקטה צעדים פרואקטיבים...
יחד עם זאת, השנה לא מתקיימת כסדרה תחרות העיצוב, והיא נדחתה ל-2010, מה שעשוי להצביע על סממניו של המשבר הכלכלי הנוכחי.

פרק י' | ביקורת וניתוח כולל של התופעה העיצובית

אחת התופעות העיצוביות המעניינות והחדשניות שהביאה MUJI לעולם העיצוב עוסקת לאו דווקא בעיצוב המוצר עצמו, אלא בדרך עיצוב המוצר. מחקר סטדי קייס מקיף הכולל ליווי של 5 שנים נערך בMUJI ע"י-MIT והציג אותה כאחת מהחברות שהביאו עימן את הבשורה החדשה בדרך פיתוח המוצר. פרופסור סוסומו אוגוואה, ממובילי מחקר זה, קרא לאלטרנטיבה העסקית הזו "מחוייבות לקוח קולקטיבית", והרחיב כי בעולם של היום, שבו חברות נלחמות בכדי לפתח ולייצר מוצר לא רק בהשגת הלקוח אלא גם בתחרות הולכת וגוברת. המצב הוביל לכך שחברות רבות בחרו לעסוק בנישות ספציפיות שאפשרו להן להתמקד ולברוח מהקרב על המחיר הנמוך ביותר. כתוצאה מכך מוצרים רבים התרסקו- לא רק בגלל מגבלות הטכנולוגיה אלא עקב חוסר ההתעניינות של הלקוחות. קיים חוסר יכולת ללמוד את הדרישות והצרכים האמיתיים של הלקוחות, שכן מחקרי שוק, קבוצות מיקוד, ומחקרי מגמות למינהם לא יודעים לאבחן באופן מדוייק צרכים אלו, ועל אחת כמה וכמה את שיעור מכירות ורווחים שיתקבלו מעיצוב מוצר.
הפתרון של MUJI היה באפשרות שהעניקה לכל אחד מ-410,000 הלקוחות שנרשמו כחברים בה, להעלות עיצוב משלו לרשת, אנשי MUJI בדקו את ההתכנות של המוצר, עלויות ייצור ועלויות נלוות, ועם המוצר נמצא כאפשרי- מפרסמים אותו עם המחיר שהם נותנים לו. כל חבר בMUJI יכול ורשאי להצביע עבור כל עיצוב שאותו הוא מעוניין לרכוש. אותם לקוחות שמתחייבים לרכוש מוצר שעדיין לא קיים- מקבלים הנחה או סוג אחר של הטבה על ההענות המוקדמת. עם המוצר מקבל מספר מינמלי של הזמנות (שמפורסם גם הוא עם פרסום המוצר), היא מוציאה את המוצר לייצור. אם הוא לא מגיע כעבור תקופה מסוימת למספר המינמלי- הוא נדחה.
התוצאות של תהליך זה הן מסחררות. המוצר המוצלח ביותר היה: BEANBAG SOFA שהיה למעשה ספה ששילבה נוחות עם עמידות, ופונקציונליות- היא תופסת פחות מקום מהספה המסורתית הממוצעת. המכירות השנתיות של מוצר זה הגיעו ב-2004 בלבד ל-1.3 מיליארד יאן (בהשוואה ל-24 מיליון של המוצר הממוצע מאותה קטגוריה שעוצב בדרך הרגילה ע"י מחלקת העיצוב בלבד, בלי שיתוף הלקוח).
מוצר מצליח אחר שפותח בדרך זו של שיתוף הלקוח היא מנורת STYLISH PORTABLE LAMP ומדף ה- FREEDOM SHELF שהיה מדף ספרים עם תלייה חדשנית אשר לא פוגעת בקיר ומאפשרת למדף להיות מעוצב בקומפוזיציות שונות.
המדף קיבל 300 הזמנות (המספר המינמלי במקרה זה) ביום אחד בלבד, וישר יצא לייצור.

תהליך זה הנותן ביטוי מלא לרצונות הלקוח אפשרי רק בחברה עם מחויבות גבוהה ביותר לעיצוב, ועם שקיפות מלאה.תהליך כמו זה שמציעה MUJI, שבו מעגל חיי המוצר מתחיל בנקודה שבה כבר יש ללקוח מחוייבות כלפי המוצר, יכול לעזור אמנם לחברות להמנע ממוצרים כושלים, אך הטמעה של מתודולוגיה שכזו בחברה ממוצעת, עם תרבות ארגונית של חשאיות סביב פיתוח המוצר, ועיצוב שלא תמיד מיוצר עבור צרכי הלקוח, דורשת שינויים מרחיקי לכת.

פרק יא' | השוואה לדוגמא אחרת בהסטוריה של העיצוב

אחת ההשוואות העיצוביות הראשוניות המתבקשות היא אל המותג של IKEA שגם הוא בדומה לMUJI החל את דרכו לא מלב החברה המתקדמת אלא במדינה המרוחקת מאור הזרקורים של המערב, וחרט על דגלו את נושא המחיר שווה לכל כיס, ועיצוב טוב לכל שכבות האוכלוסיה.
שתי אמירות אלו אינן עומדות באופן מלא במבחן המציאות שכן בשורה התחתונה הן אמנם אינן רשתות יוקרה – אך גם לא מתאימות לכל כיס.
ניתן למצוא גם השוואה בין MUJI ל-TARGET שכן שתיהן מחויבות לתת 20-30% פחות ממחיר הרשת.

פרק יב' | סיכום

אם פייר בורדייה (סוציולוג צרפתי במאה ה-19) טען כי יש באמנות ובעיצוב בכדי לקבע מעמדות וערכים של העולם המערבי, הרי שMUJI מציגה תשובה אחרת.
וולטר בנימין חזה כי לאחר אובדן ההילה (האאורה) של היצירה תגיע הדמוקרטיזציה שלה, ונדמה כי זה מה שMUJI רוצה להציע- פתרון שיאפשר לכל אחד באשר הוא להנות מעיצוב איכותי ופונקציונלי.
ואכן, גם תומס פוסט ואינדיג'יט סינהה טוענים בספרם העוסק באסטרטגיית המיתוג של MUJI, כי למרות ההיסטוריה היחסית קצרה שלה, MUJI חשובה ביותר בכך שהיא מאפשרת לאנשים לעשות החלטות יותר טובות ונכונות בנוגע לאיכות החיים שלהם ולסגנון החיים היומיומי שלהם. מראשיתה החברה דאגה להתחשבות במקורות הטבע והאנרגיה, וכמו כן למחזור, ושימוש מחדש במוצריה, כשהכל מבוסס על “view enlightened “.של מהו סגנון חיים נחשק ורצוי בעתיד. ע"י כך MUJI אפשרה ללקוחותיה גם לקחת אחריות סביבתית בעצם העדפת מוצריה על אלו שאינם ידידותיים לסביבה, וגם אפשרה להם להנות ממוצרים עם רף עיצובי גבוה ונקי.
רויהין קיקקו התמיד בייצור ופיתוח של עיצובים חדשים, והפופולריות של מוצריו רכשה ורוכשת אוהדים בכל רחבי הגלובוס והפכה לטרנד עולמי.

MUJI העיזה כבר בשנות השמונים להכריז באופן מפורש את מה שנעמי קליין בספרה המפורסם "בלי לוגו" תכתוב רק כעבור 20 שנה, ולעמוד מאחורי האמירה לפיה הם מוכרים רק את מה שצריך, ולא מעבר לכך. התרבות הארגונית והחזון של MUJI הן שמאפשרים לה באופן ברור ובהיר לשים לנגד עיניה את צרכי הלקוח בלבד, לדעת לא רק להבין את הצורך אלא גם לדבוק בו, ולא להכנע ליצירת אשלייה של צורך, וכמו כן היכולת שלה לראות קדימה, לזהות ולנגוע באופן כמעט חלוצי במגמות עתידיות, הן אלו שאפשרו את הצלחתה ופרישתה הגולבלית, והן אלו, שכנראה, יבטיחו את התגברותה על המשבר הנוכחי וצמיחתה העתידית.