פרק יב' | סיכום

אם פייר בורדייה (סוציולוג צרפתי במאה ה-19) טען כי יש באמנות ובעיצוב בכדי לקבע מעמדות וערכים של העולם המערבי, הרי שMUJI מציגה תשובה אחרת.
וולטר בנימין חזה כי לאחר אובדן ההילה (האאורה) של היצירה תגיע הדמוקרטיזציה שלה, ונדמה כי זה מה שMUJI רוצה להציע- פתרון שיאפשר לכל אחד באשר הוא להנות מעיצוב איכותי ופונקציונלי.
ואכן, גם תומס פוסט ואינדיג'יט סינהה טוענים בספרם העוסק באסטרטגיית המיתוג של MUJI, כי למרות ההיסטוריה היחסית קצרה שלה, MUJI חשובה ביותר בכך שהיא מאפשרת לאנשים לעשות החלטות יותר טובות ונכונות בנוגע לאיכות החיים שלהם ולסגנון החיים היומיומי שלהם. מראשיתה החברה דאגה להתחשבות במקורות הטבע והאנרגיה, וכמו כן למחזור, ושימוש מחדש במוצריה, כשהכל מבוסס על “view enlightened “.של מהו סגנון חיים נחשק ורצוי בעתיד. ע"י כך MUJI אפשרה ללקוחותיה גם לקחת אחריות סביבתית בעצם העדפת מוצריה על אלו שאינם ידידותיים לסביבה, וגם אפשרה להם להנות ממוצרים עם רף עיצובי גבוה ונקי.
רויהין קיקקו התמיד בייצור ופיתוח של עיצובים חדשים, והפופולריות של מוצריו רכשה ורוכשת אוהדים בכל רחבי הגלובוס והפכה לטרנד עולמי.

MUJI העיזה כבר בשנות השמונים להכריז באופן מפורש את מה שנעמי קליין בספרה המפורסם "בלי לוגו" תכתוב רק כעבור 20 שנה, ולעמוד מאחורי האמירה לפיה הם מוכרים רק את מה שצריך, ולא מעבר לכך. התרבות הארגונית והחזון של MUJI הן שמאפשרים לה באופן ברור ובהיר לשים לנגד עיניה את צרכי הלקוח בלבד, לדעת לא רק להבין את הצורך אלא גם לדבוק בו, ולא להכנע ליצירת אשלייה של צורך, וכמו כן היכולת שלה לראות קדימה, לזהות ולנגוע באופן כמעט חלוצי במגמות עתידיות, הן אלו שאפשרו את הצלחתה ופרישתה הגולבלית, והן אלו, שכנראה, יבטיחו את התגברותה על המשבר הנוכחי וצמיחתה העתידית.