כשבאים לבחון את ההשפעות העיצוביות על MUJI, לא ניתן להתעלם ממספר זרמים שהשפיעו אחד על השני, וששילובם היווה בסופו של דבר את הקרקע עליה צמחה החברה.
הזרם הראשון הוא הסגנון הבינלאומי - סגנון ארכיטקטורה שהניף את דגל המינמליזם והפונקציונליות החל בשנת 1919. יוצרים מזוהים עם זרם זה היו פול קליי, ג'וזף אלבר, מרסל באויר ועוד. חשוב לציין כי זרם זה נשא עימו אמירה של עיצוב טוב ויעיל בתמורה למחיר הוגן וזול, אמירה שכמה עשורים לאחר מכן MUJI מתכתבת עימה.
בשילוב עם זרם האומנות והאומנות (Arts and Crafts) שהחל ב-1920 שדגל בפשטות ובשימוש בחומרים טבעיים ופשוטים אך איכותיים. מעצבים מזוהים עם זרם זה היו ווילאם מוריס צארלס רוברט, וולטר קריין ועוד. שימוש בחומרים טבעיים ניתן לראות אצל MUJI בסדרות המוצרים עשויי הקרטון המתמחזר שלהם, בעלי הקו הנקי, הטבעי והפשוט.
המודרניזם השבדי זכה לצמיחה בינלאומית בין 1940 ו-1950. הסגנון אופיין בקו נקי, רך, הנותן תחושה טבעית, והוא הושפע מעיצוב סקנדינבי מסורתי והתייחסות הומנית. מעצבים בולטים בזרם היו: אלבר אלטו, קייג' פרנק ווילאם קייג'.
זרם הפוסט מודרניזם שהחל בשנות ה-70 יצא כנגד רעיונות מודרניים שקדמו לו. הוא עשה שימוש באלמנטים קלסיים ומסורתיים שהמודרניזם פסל, או ע"י מתיחה של גבולות העיצוב המודרני לקצה. הפוסטמודרניזם משלב מגוון של סגנונות עיצוב. יוצרים בזרם זה: רון ארד, מריו בליני, לואיג'י קולני, מאוריציו קורבי, פיליפ סטארק ועוד.
קבוצת מעצבים שהחלה לפעול במקביל לMUJI בשנות השמונים היתה קבוצת ממפיס שיצאה נגד העיצוב של עשור שנות ה-70 שהביא איתו עיצוב כהה, נקי וחסר ייחוד. הם טענו כי לאובייקט יש אופי ומטרתו לא רק להיות פונקציונלי כי אם להיות בעל אישיות, ויצרו עיצובים פורצי דרך בזמנו, בוהקים בצבעם. יש לציין שMUJI בחרו דווקא בצבעוניות רגועה וטבעית יותר.
מעניין לראות לאור זרם זה את העיצוב השקוף של MUJI, המכיל מגוון רב של מארזים שקופים, שמצד אחד ניתן לומר שמתכתבים עם המינמליזם של המודרניזם או הקו הנקי של המודרניזם השבדי, ובעצם השקיפות שלהם, והעובדה שהם משקפים לצופה את תכולתם, הם מעניקים אופי שונה לחפץ בהתאם לשימוש האישי שנעשה בו כפי שניסו לעשות חברי ממפיס באובייקטים שלהם. השימוש בחומריות השקופה זהה גם לפיליפ סטארק שפעל כבר באותה תקופה של תחילת שנות השמונים.
יפן הייתה ארץ סגורה בפני האירופאים במשך מאות שנים. במאה התשע-עשרה היא פתחה את שעריה, וכך הגיעו למערב חפצים יפניים, ביניהם הדפסים שהיו זולים מאוד ביפן. הירושיגה ואוטמרו היו שני האמנים המפורסמים ביותר במערב.
תפיסת הציור היפנית שונה מאוד מזו של האירופאים. השימוש בהדפסים היפניים עזר לציירי המערב להתנתק מהמסורת הקלסית ולחפש דרכים חדשות. האמנים היפניים היו מעוניינים בהרמוניה של הצבעים, הצורות והקווים יותר מאשר בתיאור הנטורליסטי של המציאות. מאפיין זה קסם לאמנים האירופאים, ובאותה התקופה הם התמקדו בחיפוש אחר אמצעים אמנותיים.
ההשפעה של ההדפסים היפניים על עולם האמנות הייתה תקדים וחלק מתופעה כללית ורחבה של השפעת האמנות היפנית על אמנות, עיצוב ואדריכלות. תופעה זו נקראת "ג'אפוניזם". אמנים כמו אמיל ברנרד ("סצנת רחוב", 1899), גוסטב קלימט ומרק שגאל ("מסך", 1964) הושפעו מהדפסים יפניים; אדריכלים מודרניסטים כמו פרנק לויד רייט, לה קורבוזיה ריצ'רד נאוטרה ופיליפ ג'ונסון הושפעו מצורתה של הבנייה היפנית ובמיוחד מקשריה עם הטבע הסובב; כלי קרמיקה וזכוכית וכן עיצוב תכשיטים השפיעו על העיצוב האירופי, במיוחד על סגנון ה"ארנובו". בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים השפיעה הקליגרפיה היפנית אף על סוג אמנות הקרוי "אמנות התהליך".
השפעות עיצוביות נוספות ניתן לראות בדמותה של איקאה. איקאה החלה את דרכה כחנות למכירת עטים, ארנקים, מסגרות תמונה, רגלי שולחן, שעונים, תכשיטים וגרבי ניילון, וכל מוצר אחר שקמפרד, מקימה, גילה כי יש צורך בו והוא יכול לספקו במחיר מוזל. רהיטים שולבו במגוון מוצרי החברה בשנת 1947 ובשנת 1955 החלה איקאה לעצב את רהיטיה בעצמה. המוטו הבסיסי שלה היה ועודנו עד היום: אספקת רהיטים מעוצבים היטב ובמחיר סביר להמונים.
גם MUJI כאמור, חרטה על דגלה מחיר סביר, עיצוב ופונקציונליות.
בניגוד לאיקאה שבנויה כך שהלקוח יצטרך לעבור במסלול קבוע שיגרום לו לקנות מוצרים שאינו בהכרח צריך, MUJI דוגלת ברכישה רק מתוך צורך, ולא מתוך רצון או אימפולסיביות.
הזרם הראשון הוא הסגנון הבינלאומי - סגנון ארכיטקטורה שהניף את דגל המינמליזם והפונקציונליות החל בשנת 1919. יוצרים מזוהים עם זרם זה היו פול קליי, ג'וזף אלבר, מרסל באויר ועוד. חשוב לציין כי זרם זה נשא עימו אמירה של עיצוב טוב ויעיל בתמורה למחיר הוגן וזול, אמירה שכמה עשורים לאחר מכן MUJI מתכתבת עימה.
בשילוב עם זרם האומנות והאומנות (Arts and Crafts) שהחל ב-1920 שדגל בפשטות ובשימוש בחומרים טבעיים ופשוטים אך איכותיים. מעצבים מזוהים עם זרם זה היו ווילאם מוריס צארלס רוברט, וולטר קריין ועוד. שימוש בחומרים טבעיים ניתן לראות אצל MUJI בסדרות המוצרים עשויי הקרטון המתמחזר שלהם, בעלי הקו הנקי, הטבעי והפשוט.
המודרניזם השבדי זכה לצמיחה בינלאומית בין 1940 ו-1950. הסגנון אופיין בקו נקי, רך, הנותן תחושה טבעית, והוא הושפע מעיצוב סקנדינבי מסורתי והתייחסות הומנית. מעצבים בולטים בזרם היו: אלבר אלטו, קייג' פרנק ווילאם קייג'.
זרם הפוסט מודרניזם שהחל בשנות ה-70 יצא כנגד רעיונות מודרניים שקדמו לו. הוא עשה שימוש באלמנטים קלסיים ומסורתיים שהמודרניזם פסל, או ע"י מתיחה של גבולות העיצוב המודרני לקצה. הפוסטמודרניזם משלב מגוון של סגנונות עיצוב. יוצרים בזרם זה: רון ארד, מריו בליני, לואיג'י קולני, מאוריציו קורבי, פיליפ סטארק ועוד.
קבוצת מעצבים שהחלה לפעול במקביל לMUJI בשנות השמונים היתה קבוצת ממפיס שיצאה נגד העיצוב של עשור שנות ה-70 שהביא איתו עיצוב כהה, נקי וחסר ייחוד. הם טענו כי לאובייקט יש אופי ומטרתו לא רק להיות פונקציונלי כי אם להיות בעל אישיות, ויצרו עיצובים פורצי דרך בזמנו, בוהקים בצבעם. יש לציין שMUJI בחרו דווקא בצבעוניות רגועה וטבעית יותר.
מעניין לראות לאור זרם זה את העיצוב השקוף של MUJI, המכיל מגוון רב של מארזים שקופים, שמצד אחד ניתן לומר שמתכתבים עם המינמליזם של המודרניזם או הקו הנקי של המודרניזם השבדי, ובעצם השקיפות שלהם, והעובדה שהם משקפים לצופה את תכולתם, הם מעניקים אופי שונה לחפץ בהתאם לשימוש האישי שנעשה בו כפי שניסו לעשות חברי ממפיס באובייקטים שלהם. השימוש בחומריות השקופה זהה גם לפיליפ סטארק שפעל כבר באותה תקופה של תחילת שנות השמונים.
יפן הייתה ארץ סגורה בפני האירופאים במשך מאות שנים. במאה התשע-עשרה היא פתחה את שעריה, וכך הגיעו למערב חפצים יפניים, ביניהם הדפסים שהיו זולים מאוד ביפן. הירושיגה ואוטמרו היו שני האמנים המפורסמים ביותר במערב.
תפיסת הציור היפנית שונה מאוד מזו של האירופאים. השימוש בהדפסים היפניים עזר לציירי המערב להתנתק מהמסורת הקלסית ולחפש דרכים חדשות. האמנים היפניים היו מעוניינים בהרמוניה של הצבעים, הצורות והקווים יותר מאשר בתיאור הנטורליסטי של המציאות. מאפיין זה קסם לאמנים האירופאים, ובאותה התקופה הם התמקדו בחיפוש אחר אמצעים אמנותיים.
ההשפעה של ההדפסים היפניים על עולם האמנות הייתה תקדים וחלק מתופעה כללית ורחבה של השפעת האמנות היפנית על אמנות, עיצוב ואדריכלות. תופעה זו נקראת "ג'אפוניזם". אמנים כמו אמיל ברנרד ("סצנת רחוב", 1899), גוסטב קלימט ומרק שגאל ("מסך", 1964) הושפעו מהדפסים יפניים; אדריכלים מודרניסטים כמו פרנק לויד רייט, לה קורבוזיה ריצ'רד נאוטרה ופיליפ ג'ונסון הושפעו מצורתה של הבנייה היפנית ובמיוחד מקשריה עם הטבע הסובב; כלי קרמיקה וזכוכית וכן עיצוב תכשיטים השפיעו על העיצוב האירופי, במיוחד על סגנון ה"ארנובו". בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים השפיעה הקליגרפיה היפנית אף על סוג אמנות הקרוי "אמנות התהליך".
השפעות עיצוביות נוספות ניתן לראות בדמותה של איקאה. איקאה החלה את דרכה כחנות למכירת עטים, ארנקים, מסגרות תמונה, רגלי שולחן, שעונים, תכשיטים וגרבי ניילון, וכל מוצר אחר שקמפרד, מקימה, גילה כי יש צורך בו והוא יכול לספקו במחיר מוזל. רהיטים שולבו במגוון מוצרי החברה בשנת 1947 ובשנת 1955 החלה איקאה לעצב את רהיטיה בעצמה. המוטו הבסיסי שלה היה ועודנו עד היום: אספקת רהיטים מעוצבים היטב ובמחיר סביר להמונים.
גם MUJI כאמור, חרטה על דגלה מחיר סביר, עיצוב ופונקציונליות.
בניגוד לאיקאה שבנויה כך שהלקוח יצטרך לעבור במסלול קבוע שיגרום לו לקנות מוצרים שאינו בהכרח צריך, MUJI דוגלת ברכישה רק מתוך צורך, ולא מתוך רצון או אימפולסיביות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה