השפעות הסביבה העיצובית והתרבותית

בשנות ה-80 וה-90 ניתן היה לחוש בהשפעות אופנתיות וגרפיות בעבודותיו של סטארק.
היו אף מי שהגדירו את עבודותי כ"אובר-מעוצבות". עם תחילת שנות ה-2000, לעומת זאת, אפשר להבחין בשינוי שהתחולל בעבודותיו, באופן בו החל "לפשט" את עיצוביו ולהתמקד באדם כמוקד העיצוב.

יש הטוענים שסטארק הושפע מאמני הפופ של שנות ה-60 כדוגמת אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין - הן מבחינה עיצובית אך אולי יותר מכך - הושפע מהם מבחינה קונספטואלית.
ניתן לראות זאת באופן בו בחר לעצב מגוון רחב של מוצרים לאורך קריירת העיצוב שלו – החל בפרטים יומיומיים כבקבוקי מים מינראליים וכלה בדירות פאר: מוצרים "נמוכים" לצד מוצרים "גבוהים", מוצרים נגישם לעומת מוצרי יוקרה, מוצרים לעומת פרטי לבוש ואופנה...ועוד.
כחלק מאותה ההשפעה, ניתן לראות בעבודותיו של סטארק משחקי גדלים ופרופורציות, דוגמאות חוזרות, שימוש בצבעים אופטיים, עיוותי פרספקטיבות ועוד.
ייתכן שגם מבחינה אישית הפך פופולרי כמו אותם אמני פופ, שפרט לכך שהיו יוצרים מבוקשים, נתפסו אף כדמויות מבוקשות בפני עצמן.


במאה ה-21 כאמור, ניכר שחל שינוי בעבודותיו ובאופן חשיבתו של סטארק.
מגמות עולמיות שהתחזקו כדוגמת "הגל הירוק" לשמירה על האדם והסביבה, היציאה נגד תרבות הקניה ההמונית והגלובליזציה וטרנד האקלקטיות, השפיעו אף הן על סטארק של שנות ה-2000.
דוגמאות לכך ניתן למצוא ב"סחורות טובות", בליין הבגדים המגנים שעיצב (בגדים הדוחים קרינה), בשילובי החומרים בעבודותיו (חומרים "נמוכים" וחומרים "גבוהים") ועוד.
בשנים האחרונות, ניתן לומר שסטארק "התמתן". עבודותיו הפכו "נקיות" ואלגנטיות יותר, מוצריו אינם עוד "משתלטים" על החללים בהם הם נמצאים....היום הזרקור מופנה אל עבר האדם החי בסביבתם, כחלק מתפיסתו של סטארק, לפיה הסביבה צריכה לשמש את האדם, ולא להיפך.

ב. הזירה העיצובית

אדריכלות - העולם האדריכלי נחלק באותה התקופה לשלוש:
קבוצות העיצוב הרדיקליות – השתמשו בחומרים וטכנולוגיות מתקדמים (דוגמת הזרקת פלסטיק) כדי ליצור סביבות מודולאריות או שואבות השראה מ"עידן החלל", שאפשרויות היישומים הפרקטיים שלהן היו נמוכות.
הברוטליסטים - אורבניסטים שדגלו בשימוש בבטון חשוף ובגיאומטריה נוקשה ובלתי מתפשרת. לקחו את ההיגיון התעשייתי עד הקצה ובכך הפכו אותו למעשה לכלי סגנוני.
ה"אקו"-אדריכלים – שאפו לחזור לטבע דרך תכנון מבנים פרימיטיביים או אקספרימנטאליים, שהתייחדו ביעילות אקולוגית.
חשוב לציין כי כל שלושת המחנות היו קשורים בבסיסם בכך שניסו להתחקות אחר דרכים ניסיוניות שיובילו לשיטות ולצורות בנייה חדשות. ככלל, עד לאמצע שנות ה-70 כבר נתפסו הבלוקים רבי הקומות של העשור הקודם כשיטה שכשלה בהשגת יעדיה, והמגמה החדשה צידדה במקבצים של בנייה נמוכה (2 עד 3 קומות), כדי ליצור סביבה כפרית יותר ולחדד את תחושת הקהילה.
אותה רוח של חקירה והתנסות הפגינה נוכחות במספר תערוכות שנערכו באותה העת. באופן הבולט ביותר היא ניכרה ב"”Experiments For Living”, שהתקיימה בלונדון בשנת 1970, ובסדרת התערוכות “Visiona” בקולון, בהן הוצגו חללים ביתיים סינתטיים ועתידניים, שבהם הכיסא איבד את זהותו הצורנית המוכרת והפך ל"מגדל חי" או גלים של גושי קצף מרופדים בצבעים פסיכדליים. בתערוכה נוספת שהתקיימה ב-Moma בניו יורק, הוצג עיצוב איטלקי עכשווי, ונחשף המנעד הרחב של טבעו, אשר הוגדר ע"י האוצר כ"קונפורמיסט, רפורמיסט או מתחרה". התערוכה האירה את שני הזרמים המנוגדים בעיצוב האיטלקי באותו הזמן: עיצוב בעל אוריינטציה הנדסית מובהקת, שמטרתו ייצור המוני בקנה מידה גדול, לעומת ה"Counter-Design”, שבישר על מותו של העיצוב המודרני. מכיוון שהטיעונים של “Good Design” לא נראו רלוונטיים יותר, הלכה והתחזקה מגמה זו של אנטי-עיצוב. למרות פיתוחו של החומר התרמופלסטי ABS, שאפשר למעצבים שימוש בפלסטיק זול יותר מאלו שקדמו לו, מוצרים בהזרקה שהצריכו תבניות יקרות עדיין נדרשו לשוק מאסיבי כדי להיות רווחיים. הזמנים הסתמנו כקשים למעצבים, שכן העדר כסף משמעות הייתה העדר עבודה. כתוצאה מהאינפלציה, הדרישה למוצרי צריכה זולים לא יכלה לקבל מענה בתנאי הכלכלה דאז של מערב אירופה. כתוצאה מכך התרבו העתקים זולים של עיצובים בסגנון גבוה. תרבות החיקויים ערערה את בסיס ההבנה הציבורית בכל הקשור לעיצוב מודרני. בתגובה לירידה באיכות, הסתמנה תחייה מחודשת לקראפט, שהציעה ייצור טוב יותר, ערכים גבוהים ואורך חיי מוצר, לאותו מיעוט שיכול היה להרשות זאת לעצמו.
אמנות הפופ הופיעה לראשונה באנגליה ובארצות הברית במהלך שנות החמישים והגיעה לשיאה בשנות השישים. היא מתאפיינת בנטייה לחזור ולחקות את הדימויים הסטריאוטיפיים של תקשורת ההמונים: סרטים, פרסום, סרטי הנפשה ומוצרי צריכה פופולאריים אחרים ומהווה תגובת נגד לרצינות ולכובד ראש המתבטא בסגנון האקספרסיוניסטי המופשט. בשנת 1953 נפתחה בלונדון תערוכה בשם "הקבלה בין חיים ואמנות". בתערוכה הציגו האמנים רוברט ראושנברג, שתערוכתו באותה שנה עוררה סקנדל, ג'ספר ג'ונס וריצ'רד המילטון. הם היוו את החוליה המקשרת בין האקספרסיוניזם המופשט לאמנות הפופ. החל מתערוכה זו היה ברור שרוח חדשה נושבת בעולם האמנות. אמנות הפופ, בהעלותה את השכיח והיום-יומי לדרגת אמנות, כמו בעבודתו של אנדי וורהול " 100 קופסאות מרק קמפבל" (1962), מצליחה להתקשר עם הדאדא, להרחיב את הגבולות המוכרים של האמנות ולקרבה לחיי היום-יום. אחד האישים הבולטים בזרם זה היה אנדי וורהול, אשר התנהלותו התקשורתית בעולם התרבות והאמנות הפכה אותו לכוכב. וורהול משמש לסטארק מקור השראה בשלב מאוחר יותר, כאשר הוא מציב לעצמו למטרה לשווק את עצמו באופן דומה והופך למעשה למעצב הסלבריטי הראשון.

תמונה 1:

Campbell's soup can, Andy Warhol, 1962

א. רקע הסטורי

הקריירה המקצועית של סטארק מתנהלת כבר למעלה מארבעה עשורים, אולם תחילתה בשנת 1968, ולפיכך יש לבחון את הזירה ההיסטורית של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 כתקופה שהשפיעה ביותר על גיבוש תפיסת עולמו הראשונית בתחום העיצוב.
בשנות השישים קמה בארצות הברית תנועת מרי של בני נוער וסטודנטים, שזכו לכינוי "ילדי הפרחים". התנועה פעלה נגד מוסכמות החברה הבורגנית וקראה תיגר על מרותו של הממסד. חבריה סיגלו לעצמם דפוסי התנהגות וסממנים חיצוניים ייחודיים (דוגמת שיער ארוך, ביגוד צבעוני, האזנה למוסיקת רוק וצריכת סמים). אותם "ביטניקים" ו"היפים", שסיסמתם הייתה “Make Love Not War”, דגלו בעקרונות של שלום ושוויון והשתלבו בתנועת המחאה נגד מעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם, שהחלה עוד בימי כהונתו של ג'ון קנדי כנשיא ארצות הברית, וגברה בתקופת כהונתו של לינדון ג'ונסון. תופעת ההיפים התפשטה במהרה ברחבי העולם וסחפה אחריה צעירים וסטודנטים שהאמינו בערכיה. משום כך בכל רחבי אירופה, בעיקר בלונדון, רומא, ברלין ופריז, הפגינו המוני אנשים ובכללם מאות אלפי סטודנטים נגד המלחמה.

במאי 1968 פרץ בצרפת מרד הסטודנטים, בעקבות הזנחת הממשלה את הבעיות החברתיות והפוליטיות שהתעוררו במדינה בשל ההתפתחויות הכלכליות והאורבאניות המהירות. הסטודנטים, ביזמת גורמים שמאלניים, שבתו במחאה על תקריות באוניברסיטת נאנטר. התגובה הקשוחה של הממשלה לתקריות עוררה גל של הפגנות סטודנטים אלימות בפריז. שלא כמו בשאר ארצות המערב, שגם בהן נוצר גל של מהומות סטודנטים, הצטרפו איגודי הפועלים למערכה בצרפת, ועשרה מיליון פועלים פתחו בשביתה, אשר שיתקה את צרפת והובילה למצב של אנרכיה. רק לאחר שראש הממשלה פומפידו חתם על הסכמי עבודה חדשים ובהם הטבות לפועלים, תנאים משופרים לאיגודים והעלאת שכר המינימום - הסתיימה השביתה.מרד הסטודנטים באוניברסיטאות החוף המערבי של ארצות הברית פרץ בהשראת המרד בצרפת, והיה מכוון גם הוא נגד מדיניות הממשל האמריקני בווייטנאם ובעד זכויות האזרח לשחורים. באותן שנים נערכו הפגנות ענק במרכזי הערים וקמו תנועות מחאה שאנשיהן לא נרתעו לשרוף את צווי הגיוס שלהם ולברוח לקנדה על מנת להתחמק מן הגיוס לצבא.
מבחינה כלכלית, תקופת השגשוג של פוסט מלחמת העולם השנייה מתקרבת אל קיצה, כאשר הציין שמסמן את התפנית הוא משבר הנפט של 1973, שנגרם כתוצאה מהאמברגו שמטילות המדינות הערביות של המזרח התיכון (במקביל, זוכה כלכלת יפן לפריחה חסרת תקדים). מרבית מדינות המערב נכנסות למיתון חמור, אשר בד בבד עם עלייה ברמות האינפלציה והאבטלה מוביל לסטגפלציה. אירופה, אשר הייתה נעדרת עתודות נפט משמעותיות ולפיכך תלויה יותר באספקת הנפט מהמזרח התיכון, נאלצת להתאים את עצמה למצב, ובמדינות רבות מגדירים מכסות כניסה לערים ויוזמים ימים נטולי-רכב. ההבנה כי התשומות הטבעיות הינן מוגבלות וסופיות מחדדת את המודעות האקולוגית ומעניקה תנופה אדירה לתנועה הסביבתית (Green Peace קמה ב-1970 באוניברסיטת בריטיש קולומביה במטרה להתנגד לניסויים הגרעיניים שמבצעת ארה"ב באלסקה).
התקופה בה מתחיל סטארק את שנות פעילותו הראשונות מתאפיינת במעבר מהאופטימיזם הנאיבי של שנות ה-60 לעבר התפכחות סקפטית ועלייתם של אותה תנועה סביבתית כמו גם הפמיניזם הרדיקלי.
התקופה מתאפיינת בהישגים מדעיים וטכנולוגיים אדירים. בראש ובראשונה יש לציין את עידן החלל, אשר מתפתח במקביל בארה"ב ובבריה"מ, ושיאו בשיגור אפולו 11 והנחיתה על הירח בשנת 1969. קודם לכן, ב-67', שיטות השידור PAL ו-SECAM מיושמות באירופה ומאפשרות צפייה בצבע בטלוויזיה. זוהי גם ראשיתו של המחשב המודרני: ב-68' נערכת הדגמה פומבית ראשונה של עכבר המחשב (אשר לימים יעצב סטארק עבור מיקרוסופט וייחשב לאחד ההישגים הבולטים שלו), כמו גם חשיפת הדואר האלקטרוני, ממשק משתמש גראפי במתכונת נייר עבודה, וידיאו קונפרנס והייפרטקסט. שנה לאחר מכן, ב-69', מוצגת לראשונה גרסה ניסיונית של רשת אינטרנט למטרות מחקר. בתחילת שנות ה-70' מפותחים גם המעבד הכללי הראשון, שפת התכנות C, מחשבוני הכיס ומשחקי הוידיאו. בשנת 1967 מציג באקמינסטר פולר את הכיפה הגיאודזית ביריד העולמי במונטריאול.

תמונה 1:

מרד הסטודנטים, מאי 1968, פריז

ג. סיפור ההתחלה

כנער נהג סטארק לבלות שעות על גבי שעות בפירוק והרכבה של חפצים בסדנא של אביו אנדרה, שהיה מהנדס מטוסים. מושפע ללא ספק מאביו ומעיסוקו, הוא התגלה כרשם נלהב ומוכשר עוד בנעוריו, והתקבל לבית הספר היוקרתי אקול ניסים דה קאמונדו בפריז, באמצע שנות ה-60'. כשהוא מסיים את לימודיו, הוא כבר מסומן כהבטחה גדולה בעולם העיצוב. בשנת 1968 הוא מקים את החברה הראשונה שלו, שעוסקת בייצור ריהוט מתנפח (במימון Ventura ומאוחר יותר Quasar).

מהלך זה מתרחש במקביל ל”Inflatable Movement” והרעיון הפנאומטי. קבוצת Utopie - המעצבים לומצ'יו, ד'אורבינו ודה פה, שהשתייכו לזרם הרדיקלי של העיצוב באיטליה באותה תקופה. מעצבים אלו ביקשו להפר את התורות הנושנות ולרענן את אופי העיצוב. הם השתמשו בחומרים חדשים ובטכנולוגיות מתקדמות, ובחנו מחדש עיצוב מוצרי צריכה. בפריז של המהומות, רעיון הניפוח ייצג בעבורם ערכים של ניידות, תנועה, אנרגיה ובריחה. בניסיון למוטט את הרפיון והדיכוי שאפיינו לדעתם את הזרם המרכזי באדריכלות של אותה התקופה, הקבוצה תכננה סדרה של מבנים פניאומאטיים, רהיטים וסביבות, כולם מושפעים רבות ממבני צבא אמריקאיים, ספרי קומיקס, עבודתם של באקמינסטר פולר, הנרי לפברה, ז'אן בודריאר וקבוצת ארכיגרם הלונדונית. למרות שחברי הקבוצה לא יכלו ליישם הלכה למעשה את חזונם אודות חברה שמתקיימת מילולית באוויר, השרטוטים העשירים והמסוגננים שלהם היו ונותרו יוצאי דופן באדריכלות המודרנית. העיקרון של הריהוט המתנפח נולד בין השאר כתגובה לסטרוקטורה המאסיבית המסורתית וזכה לפופולאריות רבה בקרב דור ההיפים, בשל חדשנותו ואופיו השובב וההומוריסטי, הנוגד את התפיסה החמורה והמאופקת שאפיינה עד אז את עיצוב הריהוט.
החברה לא מצליחה יתר על המידה, אולם היא מקנה לסטארק חשיפה ציבורית מסוימת. בשנת 1969 הוא מתקבל לעבודה כארט דירקטור אצל פייר קרדן, ומעצב עבורו בפרק זמן קצר 65 חפצי ריהוט, ביניהם הכיסא "ג'ו מילר" ,(1972) כיסא עם שלוש רגלי מתכת המחוברות בתומכות מתכת. המושב וגב הכיסא עשויים מעץ אורן, זהים בצורתם ומאופיינים בקווים עגולים. השימוש בשלוש רגליים הופך להיות אחד הסמלים המסחריים של רהיטי סטארק. סגנונו העמוס של קרדן מנוגד מאוד לטעמו האישי של סטארק ומבהיר לו את רצונו לתכננן בקווים פשוטים. בשנות ה-70' הוא מוצא לעצמו נישה מקצועית המושתתת על עיצוב של מועדוני לילה בסצנה הפריזאית. הוא זוכה למוניטין בהיקף מצומצם בזכות עיצוב הפנים של המועדונים La Main Bleaue ב-1976 ן- Les Bains Douches ב-78'.
לקראת סוף העשור, הוא חש כי הקריירה שלו אינה מתקדמת בקצב הרצוי. הוא מאמין כי באותו האופן שבו מיתג ומיצב את עצמו וורהול בעולם האמנות, ניתן לעשות זאת גם בתחום העיצוב. הוא מתחיל לשווק את עצמו ובהדרגה בונה לעצמו שם כדמות כשרונית וססגונית. ב-1979 הוא מקים חברה בשם Starck Productions. ההזדמנות הגדולה מגיעה בשנת 1982, כאשר הוא נשכר ע"י נשיא צרפת פרנסואה מיטראן כחלק מצוות העיצוב שמופקד על תכנון מעונו הפרטי בפריז. הגובות היו חיוביות הן מצד הנשיא והן מצד הציבור, וסטארק מנצל את המומנטום כדי להבטיח עוד פרויקטים. העיצוב של Café Costes בשנת 1984, הכולל גרם מדרגות מרשים וסדרת רהיטים הופך אותו לשם דבר בפריז. בהקשר זה חשוב להבין את תרבות בתי הקפה בצרפת: הם מהווים חלק חיוני מהחיים במקום והתחרות ביניהם היא עזה, לכן ההצלחה הפנומנאלית של קפה קוסטס הפנתה את אור הזרקורים לעבר סטארק. ניתן לומר כי סיפור ההתחלה ארך, אם כן, 16 שנה, ומנקודה זו בזמן ואילך, הוא צועד לקראת הכתרתו כסופר סטאר של עולם העיצוב.

תמונה 1:

שרטוטים קונספטואליים של קבוצת Utopie

תמונה 2:

Café Costes, 1984.

תמונה 3:
Blow – Zanotta, ספה מתנפחת, 1967
Jonathan De Pas, Donato D’Urbino, Paolo Lomazzi, Carla Scolari

תמונה 4:

סטארק יושב על פרוטוטייפ של כיסא לפייר קרדן, 1971.

ה. השלכות טכנולוגיות וכלכליות

שנות ה-60 וה-70 לוו בפיתוחים שונים בתחום הטכנולוגי (הזרקות פלסטיק, שימוש בבטון חשוף,צורות גיאומטריות נוקשות ועוד). בנוסף, בשנים אלה, הייתה חשיבות רבה ל"יד המעצב". האתגר העיקרי שעמד בפני המעצבים, היה להתמודד עם המסלול הארוך שאותו עובר המוצר, משלב הרעיון ועד לשלב הביצוע והייצור. תהליך העבודה המקובל היה שרטוט סקיצות ידניות בהתאם לחזונו של המעצב. הדרך שבין שלב הרעיון הראשוני ועד לשלב הביצוע הייתה ארוכה ומוגבלת. לא כל מוצר ניתן היה לייצור, מה שחייב לא אחת את המעצב לפשט את הקונספט בכדי להתאימו לטכניקות היצור.עם השנים, התווספו ל "ארגז כליו" של המעצב התעשייתי כלי עבודה נוחים וזמינים יותר, שהקלו על תהליך עיצוב המוצר. המעבר לשימוש במחשב ככלי עבודה עיצובי, הביאה עימה מגוון של תוכנות שרטוט והדמיה. באמצעות אלה, ניתן היה לתכנן, לערוך ולבנות אובייקטים מורכבים.כעת ניתן לעצב את המוצרים בתלת ממד, לבדוק כיצד יראו מזוויות שונות, לתכנן מאיזה חומר ייוצרו ואף להדפיסם בסופו של דבר כמודלים תלת ממדיים, באמצעות מדפסות תלת ממדיות, שגם הן מהוות חידוש מודרני מהפכני. הפיכתו של העולם ל"שטוח", האינטרנט, נגישות המידע והגלובליזציה, כל אלה השפיעו גם הם על תהליכי העיצוב, ועל הפיכתם של מעצבים למותגים בפני עצמם. כעת, ניתן לעצב מוצר במדינה אחת, ולשלוח את העיצוב באמצעות האינטרנט, לייצור בצידו השני של העולם.
תהליכי הגלובליזציה שינו גם את הרגליו והתייחסותו של הצרכן: היום בלחיצת כפתור, יוכל לגלוש באינטרנט במרחבים וריטואלים שונים, לבחון עיצובים ומעצבים שונים, להשוות מחירים ואף להביע דעתו עליהם בפורומים שונים.
תהליכים אלה, השפיעו כמובן גם על סטארק בתהליכי עבודתו. ראשית, ההתפתחות הטכנולוגית הקלה על תהליך עבודתו, איפשרה לו לעצב ולייצר מספר גדול יותר של אובייקטים בשנה, סייעה לו להגיע להכרה רחבה יותר ולמוצריו להימכר במקומות רבים יותר. שנית, נגישות המידע ומגוון אפשרויות הצריכה העומדות בפני הצרכן, השפיעו על גישתו העיצובית, לפיה כאמור, עיצוב טוב צריך להיות נגיש להמונים, הן מבחינת המקומות בהם הוא מוצג והן מבחינת מחירו לצרכן.
סטארק הפתיע גם בבחירת החומרים. כך לדוגמה, במסחטת המיץ המפורסמת שלו, בחר להשתמש באלומיניום, חומר המתקשר לתעופה, לקלילות ואשר אינו נוטה להחליד. את המסחטה ייצר באמצעות
יציקה – טכניקה מוכרת, מסורתית, המשדרת עמידות לאורך זמן. יציקת מתכת הייתה שלב מכונן בשלבי המהפיכה התעשייתית העיצובית, והנה כעת משתמש בה סטארק לצורך יציקת אלומיניום של אובייקט בעל מראה מודרני – עתידני.

אחד החידושים הטכנולוגים של סטארק שהותירו את חותמם, בא לידי ביטוי ב- Louis Ghost Armchair.

מדובר בכסא בעל קווי מתאר קלאסיים ואלגנטיים השואב השראתו מריהוט אצולה עתיק. החידוש הגדול באובייקט זה הוא באופן בו נוצר: יציקה אחת של פולי-קרבונט. טכניקה זו יוצרת מראה קליל, אוורירי ומודרני, לאובייקט בעל אופי קלאסי. נוצר כאן חיבור מרתק בין עבר לעתיד ובין יוקרה ליומיום וכל זאת, מבלי לפגוע ביציבות הכסא ובפונקציונליות שבו. יש המתארים מוצר זה כפורץ דרך מבחינה טכנולוגית ועיצובית וכאבן דרך משמעותית בדרכו העיצובית של סטארק ובעולם העיצוב בכלל.

השילוב בין הטכניקה המסורתית לבין בחירת החומר המודרני, יוצרת מונומנט. לא מדובר במוצר צריכה כשאר מוצרי הצריכה, אלא מדובר ביצירה עיצובית בעלת ערך אמנותי. כך מפליא סטארק לעשות כמעט בכל מוצר אותו הוא מעצב. הוא בוחר בשילובים מפתיעים בין חומרים "גבוהים" ל"נמוכים", בין עיצובים מודרניים העשויים בטכניקות מסורתיות, בין מוצרים יוקרתיים העשויים מחומרים זולים…ועוד.היום, האתגר העיקרי העומד בפני סטארק ובפני שאר המעצבים, לאור הגלובליזציה והשינויים הטכנולוגיים התכופים, הוא להישאר כל הזמן עם "היד על הדופק", כלומר, עליהם להיות מעודכנים באופן תדיר בכל התהליכים המתרחשים בעולם, בהתפתחויות טכנולוגיות חדשות, במגמות מהפכניות ושינויים, שהסתגלות מהירה אליהם תוביל אותם לפסגה, ואילו השאננות תותיר אותם הרחק מאחור.

ד. השקפת העולם האידאולוגית העיצובית והתשתית התיאורטית.

סטארק שאף מאז ומעולם לייצר להמונים. תפיסת העולם העיצובית שלו דוגלת בעיצוב טוב במחיר נמוך. בהתאם ניסה להנחיל את השקפת עולמו, לפיה עיצוב טוב צריך להגיע לכל בית, ולאו דווקא להירכש אך ורק על ידי אלו שמסוגלים להרשות זאת לעצמם : "בתחילת דרכי הזדעזעתי לגלות שעיצוב טוב ויפה נמכר רק לאנשים מאוד עשירים, בבוטיקים יוקרתיים. אנשים לא מבינים שבכך הם עושים עוול? מטרתי הייתה לעשות את ההיפך: כשהיה לי רעיון טוב רציתי להגיע איתו לכמה שיותר אנשים" ("ניוזוויק").
סטארק אכן פעל ע"פ עקרונות אלה, כששיתף פעולה עם רשת "טארגט" והציג את מוצריו הבולטים על מדפי החנויות. "עיצוב טוב יכול וצריך להיות חלק מהחיים היומיומיים, אתה יכול לתת הרבה יותר אהבה וכבוד לאנשים, במחיר נמוך". בנוסף, ראה בחיבור עם "טארגט" אקט של "דמוקרטיזציה של העיצוב". כך, בזכות חיבור זה, יותר אנשים יכולים ליהנות מהחוויה המועברת באמצעות המוצרים שעיצב.
סטארק ממשיך בגישתו זו כשהוא שב ומדגיש בראיונות שונים את השפעתו של העיצוב על חיי היומיום. הוא סבור כי אובייקט יפה, לא ישנה את חייו של אדם, אך הוא בהחלט יכול לעזור. "כל מה שסביבנו משפיע עלינו בתת המודע. האובייקט לא ישיב בעל שעזב, אך כן יכניס הומור ואינטליגנציה למרחב המגורים."
העיצוב של סטארק מתאפיין בטוטאליות, ואת הדוגמאות המובהקות ביותר ניתן למצוא בחללי הפנים שעיצב, בהם הקפיד לתכנן אפילו את הפרטים הקטנים ביותר כמו קופסאות הגפרורים.
בהמשך להשקפת עולמו של סטארק, לפיה האדם במרכז והעיצוב נועד להשפיע על איכות חייו, ניתן להבין את סירובו לקחת חלק בפרויקטים שנתפסים בעיניו כמזיקים לאדם. כך הוא מסרב לעסוק בתכנון מוצרים הקשורים לתעשיות הטבק, הנפט, ההימורים והאלכוהול.
כשנשאל באיזה מעיצוביו הוא הכי מתגאה, ענה סטארק: "בעיצוב הבא", זאת משום שלדבריו, הוא לעולם איננו מרוצה מהדברים שעשה עד כה ותמיד שואף ללמוד ולהשתפר.
הוא מכוון ליצירת אובייקטים חושניים ואנושיים (פעמים רבות הוא נותן שמות פרטיים למוצריו,כך למשל נקרא אחד הכיסאות שעיצב "Francesca Spanish" על שם דמות מספרו של סופר המדע הבדיוני הנודע פיליפ ק. דיק שהשפיע רבות על סטארק - "יוביק") העיצובים שלו משנות התשעים נודעו כמוצרי "over design", כינוי למוצרים נרקיסיסטיים, מושכים, בעלי קווים מעוגלים ומפתים.
כיום סטארק מאמין שפנינו אל עבר מאה שתהיה אנושית יותר מקודמתה. הוא מחפש ליצור מוצרים שיחזיקו מעמד זמן רב, בעלי משמעות, כאלו שיצליחו לבנות עולם תרבותי שלם יותר. הדרך לכך, הוא טוען, טמונה בהבנה של המעצב התעשייתי כי חלה עליו מחויבות חברתית ליצור מתוך כנות ואובייקטיביות. בשל השקפתו זו, הוא מצליח להגביר את המודעות לחשיבות העיצוב תעשייתי בקרב החברה הצרכנית ולהביא למכירת מוצרים תעשייתיים איכותיים לקהל צרכני רב ומגוון מבחינה כלכלית.

תמונה 1:

Francesca Spanish,armchair, 1970

ו. תמורות חברתיות ופוליטיות

אם בתחילת דרכו, שאב סטארק השראה מאנדי וורהול כמודל לשיווק עצמי, ושאיפתו הייתה לקבל חשיפה מקסימאלית, הרי שהיום הוא מעיד על עצמו כעל מי שהשקפתו השתנתה (ייתכן אפילו שבשל העובדה שהשתנות הנסיבות הביאה לכך שהיום הוא כבר מפורסם די והותר). ניתן לומר (לפחות למראית עין) שחל אצלו מעבר לחשיבה סוציאלית יותר, המתרכזת באדם שאליו יגיעו המוצרים בסופו של דבר, יותר מאשר באופן שבו המוצרים שעיצב ישפיעו על פרסומו. במשך שנים ניהל סטארק מאבק מול חברות הרהיטים השונות שייצרו את מוצריו, במטרה להביא לכך שמחירם יהיה שווה לכל נפש. ניתן לראות במבט לאחור כי נחל הצלחה לא מבוטלת, שכן רהיטים שעיצב בשנות ה-80 נמכרו במאות דולרים, אולם בהדרגה הלך וירד המחיר לכיסאות בעיצובו, עד לשלב בו ניתן כיום לרכוש כיסאות שעיצב לאחרונה בעשרות דולרים בלבד. בראיונות עמו טוען סטארק שברגע שאדם מגיע לשלב בחייו בו הכנסתו מובטחת וקיומו היומיומי אינו עומד בסכנה, עליו להתחיל לתרום לחברה.
גם בתפיסה החברתית של העיצוב ותפקידו בחיים המודרניים חלו שינויים מרחיקי לכת. אם בעבר אנשים השקיעו כספים ברכישת אובייקטים פונקציונאליים על-פי מידת הצורך שלהם ונהגו לערוך סקרי שוק בטרם בחרו באובייקט מסוים, הרי שהיום חל מעבר אל עבר חברה צרכנית שה"צורך" אינו מהווה את השיקול המרכזי המוביל אותה לקניה. במילים אחרות, בני אדם בחברה המערבית, קונים היום כי הם רוצים, ולאו דווקא כי הם צריכים, ובתרבות בה אנו חיים, הם רוצים עוד ועוד. אנשים הפכו מודעים יותר למותגים, ומעצבים מסוימים, הפכו למותגים בעצמם, כאשר סטארק עצמו מהווה כנראה את הדוגמה המובהקת ביותר לתופעה זו.
האתגר העומד בפני המעצבים, אם כך, הוא כיצד לגרום לאנשים לרצות דווקא את מה שהם מעצבים. גם סטארק הביע דעתו בנושא: "העתיד הנשקף לנו הוא עגום ביותר. המטריאליות והרכושנות תפסו היום את מקומה של האהבה", הוא אומר. בקטלוג שהוציא לפני כ-7 שנים, "סחורות טובות" (good goods), מתמודד סטארק עם תרבות הצריכה: "...הקנייה אינה הכרחית. אפשר להסתפק בקריאה בין השורות", כתב בפתק שצירף לקטלוג. ביחד עם הצוות שעבד עמו על הקטלוג, קבע סטארק מספר כללי יסוד לאובייקטים שיופיעו בו. לדוגמה, שאלת הייצוג הסוציאלי: האם המוצר שם כדי להגיד לאחר "לי יש יותר מאשר לך"? או מה מידת אחריותו החברתית של המוצר? כיצד ישפיע על האנשים שיקבלו אותו? מה הקשר בין עלות היצור שלו לבין מחירו לצרכן? מה רמת היצירתיות וההומור שבו? מה מידת הכבוד שהוא מעניק לאדם שירכוש אותו ויקנה אותו?
בנוסף לנושא החברתי, נושא נוסף שמעסיק את החברה האנושית כיום הוא נושא האחריות הסביבתית, או העיצוב המקיים. הולך וגדל הקהל שעומד על כך שהמוצרים שיחצו את סף דלתו, יהיו כאלה שלא הזיקו לסביבה בתהליך היצור שעברו, וכן כאלה שלא פוגעים בסביבה בכל תקופת "חייהם". על כן, מעצבים וחברות עיצוב צריכים לתת את הדעת בעניין. סטארק מתייחס גם לנושא זה בקטלוג ומציג פרטי לבוש העשויים כותנה אורגנית, מוצרי קוסמטיקה על בסיס טבעי בלבד ואפילו מסיכות גז וסולם מתקפל לצורך הימלטות. למרות האמור לעיל, יש לציין שמחירי הפריטים המופיעים בקטלוג, אינם שווים לכל כיס, אולם ניתן להעריך את הכוונה העומדת מאחוריהם ואת השקפת העולם המכוונת ע"פ סטארק, לעולם טוב יותר.

ח. ההישגים המרכזיים, ואבני הדרך המשמעותיים.

במהלך שנות פעילות המקצועית, עיצב סטארק כמעט כל דבר שניתן להעלות על הדעת: חללי פנים של מסעדות, מועדוני לילה ובתי קפה, מלונות יוקרה ובתי מגורים, כל סוגי הרהיטים הקיימים, גופי תאורה, פריטי לבוש ונעליים, מזוודות, ברזים ואביזרי אמבט, משקפיים, שעונים, טלוויזיות, ציוד מחשבים, צעצועים, כלי מטבח, אריזות מזון, אופנועים, מכוניות, יאכטות, ועוד היד נטויה (הוא הוזמן אפילו לתכנן את ה"spaceport " של וירג'ין גלאקטיק בניו מקסיקו).
בין המלונות שתכנן בראשית דרכו, ניתן להצביע על סדרת מלונות הפאר שפיתח עבור אייל המלונאות Ian Schrager בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 (רויאלטון ופראמונט בניו יורק, דלאנו במיאמי, מונדריאן בלוס אנג'לס וסיינט מרטינס וסנדרסון בלונדון) כתפנית מהותית בתפיסה העיצובית והרעיונית של מלונות הפאר בעולם. עד לאותה תקופה, מלונות אלו התאפיינו בשימוש מופרז במהגוני, זהב וקטיפה. סטארק היה הראשון שהעז להפשיט אותם מקישוטים מיותרים, ויצר זן חדש של מלונות בוטיק שהפתיעו את המבקר והסתמכו על חוש מפותח של משחקיות (כך למשל בפרופורציות הענק של כיסאות הבר בפואייה של הרויאלטון, שנדמה כאילו נלקחו מתוך עליסה בארץ הפלאות).
ב-1989 הוא מתכנן גם את הבניין של חברת הבירה היפנית Asahi בטוקיו, שהופך לאחד מסימני ההיכר המודרניים של העיר, בעיקר הודות ל"כרבולת" הדומיננטית הממוקמת על גגו. יחד עם זאת, עקב סגנונו האקסטרווגנטי והמוחצן של סטארק, זכה המבנה למספר כינויים בלתי מחמיאים בעליל, ביניהם "גוש הצואה המוזהב" (the golden turd).
ב-1990 מעצב סטארק את הקונספט לכיסא הבר W.W. עבור הבמאי וים ונדרס, בשביל שימוש בסצנה של סביבה משרדית דמיונית. ויטרה מחליטה לייצר את הכיסא 4 שנים מאוחר יותר ב-1994. הכיסא מהווה בראש ובראשונה אובייקט פיסולי, ולפיכך מידת הפונקציונליות שלו לא עמדה כפי הנראה בראש סולם העדיפויות של סטארק בשלב התכנון. בדיוק באותו אופן ניתן להתייחס למסחטת הלימון Juicy Salif שעיצב ב-1990 עבור אלסי. אלברטו אלסי עצמו הגדיר אותה כ"מסחטת פרי ההדר השנויה ביותר במחלוקת במאה ה-20". למרות שכל ניסיון לסחוט ממנה מיץ מתיז לכל עבר, הפכה זו לאוביקט נחשק ולאחד האיקונים העיצוביים המובהקים של המאה שעברה. אלסי סיפר כי מזה זמן רב היה מעוניין לשתף פעולה עם סטארק, עד שלבסוף באמצע שנות ה-80 ניגש אליו עם בריף מפורט לתכנון קערה מפלדת אל-חלד. השנים חלפו, וסטארק לא סיפק כל רעיון. משנשאל ע"י אלסי, ענה שהוא עדיין ממתין ל"אינטואיציה הנכונה". בשלב מסויים, לאחר שאלסי כבר נואש מלקבל את שביקש, סעד עם סטארק ומשפחתו ב-Crusinallo, והשניים שוחחו אודות השינויית האחרונים בהרגלי התזונה, והעובדה שאנשים החלו לצרוך הרבה פירות הדר. כעבור שבוע בדיוק קיבל אלסי מעטפה מסטארק, ובתוכה מפית מקומטת ומוכתמת בסימני רוטב עגבניות, ועליה סקיצות של דיונונים, שיהפכו במהרה לבסיס של המסחטה המפורסמת. אלסי מציין כי באותה ארוחה מדוברת הזמין סטארק דיונון והתיז עליו טיפות לימון...
בין מאות המוצרים שתכנן סטארק ניתן למנות גם את Easylight (1979), נורה פלואורסצנטית הסגורה משני קצותיה בפלסטיק שחור. הפלואורסצנט מחובר באמצעות כבל, כך שאפשר להזיזו בחופשיות בחלל. הידית לדלת Mimi Bayou מ-1987, ידית עשויה נירוסטה בעלת צורה מעוגלת, חושנית ואפילו משדרת ארוטיקה, אטריות "מנדלה" שעיצב באותה שנה עבור חברת "פאנזאני" - אטריות בצורת צילינדר בעל פני שטח מחורצים, אשר החתך שלהן מחולק לשני חלקים היוצרים את צורת ה"ין –יאנג", הטלוויזיה המחייכת Zeo שעיצב בצוותא עם Thim Thom עבור Thomson, אופנוע Aprilia משנת 1995, שזכה לתהילה כאשר הפך להיות המוצג המרכזי בתערוכה בשם "Art of the Motorcycle" שהוצגה בגוגנהיים והכיסא העשוי פוליקרבונט שקוף Louis Ghost chair מ-2004 עבור קרטל (סטארק השכיל לזהות כי באמצעות הבחירה בשם נכון למוצר הוא יכול להעצים את החיבור הרגשי של הצרכן למוצר, ולכן בחר לקרוא לחפצים שעיצב בשמות כגון Luci Fair lamp או Jelly Slice table. הרעיון שהגה הועתק מאוחר יותר, בהצלחה מרובה, ע"י איקאה).
ב-1999 סטארק מקים את קבוצת Yoo, שמטרתה "להפוך חללים יוצאי דופן בערים בינלאומיות לבלוקים גמישים של מגורים". פיתוח הפרויקטים, הכולל עיצוב ואיבזור מלא של הדירות בחפצים פרי תכנונו של סטארק מתנהל בבוסטון, קופנהאגן, דאלאס, הונג קונג, מלבורן, לונדון, מינכן, פוקט, פנמה סיטי, תל אביב, טורונטו ועוד.
מכיוון שלאחרונה דוגל סטארק בעיצוב אובייקטים שלא נועדו להיזרק, אלא כאלה שהם "פשוטים, יעילים ועמידים", הוא יצר ב-2002 סדרת מוצרים שלמה במחירים שווים לכל נפש עבור הרשת האמריקאית Target, ופיתח עבור מיקרוסופט את העכבר האופטי המהפכני ב-2004, אשר כלל טכנולוגיה המאפשרת גלילה על פני כמעט כל משטח, כולל מכנסיים בזמן ישיבה מול המחשב, גלגל גלילה לניווט נוח באינטרנט והמיספרה ארגונומית שמקנה תחושה טבעית ולא מאומצת לכף היד. ב-2005 הוא מצטרף לשורה של מעצבים שיצרו דגמים עבור חברת הנעליים האופנתית פומה (דוגמת ג'יל סנדר, ניל בארט ואלכסנדר מקווין).

ט. הכשלונות והכשלים

אחד הכישלונות הצורמים ביותר של סטארק הוא ללא ספק הקומקום החשמלי Hot Bertaa, שעיצב עבור אלסי ב-1990. הקומקום מתאפיין בידית דמוית חרוט שחודרת את גוף הקומקום והופכת לזרבובית בצידו השני. סטארק ניסה להפגין את כשרונו ולהשתוות להצלחתם הקודמת של מייקל גרייבס וריצ'ארד סאפר בעבודותיהם לאלסי (כך לטענתו), והגה רעיון של "אווירודינמיקה נייחת". חבלי הלידה של המוצר ארכו 5 שנים. המכניזם ההנדסי המורכב שאמור היה להוליך את אדי המים הרותחים החוצה בשעת המזיגה כשל לאחר ייצור המוני של אלפים רבים של יחידות, זאת לאחר שבשלב אב הטיפוס לא נתגלו בעיות דומות. כתוצאה מכך, הפסיקה החברה סופית את ייצורו ב-1997. למרות שאלברטו אלסי הבהיר כי "אתה לא צריך חוברת הוראות כדי להיות מסוגל להפעיל קומקום חשמלי", הוא נתן גיבוי מלא למעצב ולכנות כוונותיו, ואף הגדיר את הקומקום כ"כישלון היפה ביותר שלנו אי פעם". עבור סטארק עצמו מהווה הקומקום את אחת העבודות שהוא "מתבייש בהן ביותר" ומתחרט על קיומן. הוא גם רואה בו אחראי לאובדן העניין ההדרגתי שלו בעיצוב סטייליסטי.
בשנות ה-90 גילה סטארק עניין אדיר בשלטי טלוויזיה. הוא ראה במי שמחזיק בשלט את בעל העוצמה בבית, הישות הפוסקת, ולכן החליט לעצב את השלטים של כל החברות תחת קבוצת Thomson כסמלים של כוח או שרביטים (Moa Moa). שלוש החברות הראשיות היו תומסון (צרפת), טלפונקן (גרמניה) וסאבה (איטליה). סטארק ניסה לבדל בין הזהות המותגית של השלוש: השלט של תומסון היה קוני, מובחן, משוואה מתמטית טהורה, כייצוג לערכים של דיוק וטכנולוגיה. טלפונקן שהתאפיינה בעיניו באיכות ובאינטליגנציה קיבלה שלט המעוצב בקווים של משוואה מנטלית: מתחיל מעוגל ומסתיים מלבני. בסאבה זיהה סטארק מידות של הומאניות כמעט אתנית, עם נגיעות אורגניות, ולפיכך בחר בצורת אמפורה עבור השלט שלה. אלא שאז החלו הדברים להשתבש, וזה הפך לכישלון הגדול ביותר של תומסון אי פעם, מסיבות מוזרות במיוחד: באחד הימים ניגש נשיא החברה לאאוטלט גדול במטרה לבדוק כיצד מוצגים המוצרים שלו לראווה. להפתעתו לא ראה במקום אף שלט בתצוגה. כשניגש לאחד הדיילים ואמר לו כי הוא מעוניין לרכוש טלוויזיה אולם הוא רוצה קודם לראות את השלט, ענה לו הדייל לתדהמתו כי הם אף פעם לא מציגים את השלטים. כשביקש להבין מדוע שלף הדייל מכיסו את אחד מהם ואמר: "בכנות, אדוני, לעשות אותם בצורה כזו! זו לא צורה לשלט רחוק, הם נראים יותר כמו אובייקטים לגברות, אם אתה מבין למה אני מתכוון..." למעשה, כל מכירות הקולקציה התרסקו וקבוצת תומסון כולה נקלעה למשבר כלכלי שחיסל אותה, אך ורק מכיוון שהשלטים נראו "יותר כמו אובייקטים לגברות, אם אתה מבין למה אני מתכוון...".

י. ביקורת וניתוח כולל של התופעה העיצובית

כאשר מדברים על פיליפ סטארק, אין ספק כי מדובר בתופעה עיצובית בפני עצמה.

סטארק, פרט להיותו מעצב, הינו גם יזם, טכנולוג ואיש חזון, המוצא עניין בכל המקיף את האדם במהלך חייו.

הוא נותן את הדעת למהלך חייו של אדם, מהרגע שזה מתעורר ועד לרגע שבו הוא הולך לישון, כשבין שתי נקודות עיקריות אלה, עוברות שלל חוויות הבאות לידי ביטוי בעבודותיו: סביבת העבודה, עיצוב המשרד, פינת האוכל והמטבח, הדירה עצמה, מקומות הבילוי והמסעדות.

סטארק אף יצר מושג חברתי חדש בעולם העיצוב: "המעצב הכוכב". המעצב שמוצריו נמכרים תחת שמו ובזכות שמו, המעצב שמוזמן לאירועים ולפתיחות, המעצב שיופיע במדורי הרכילות כשיופיע לאירוע נוצץ, המעצב שכמוהו ירצה כל מעצב צעיר להיות.

המחשבה על העיצוב ועל האדם ככלים שלובים הינה מחשבה מוכרת. סטארק בעבודותיו מדגיש את חשיבות הקשר שבין העיצוב לאדם הרוכש אותו ועל כך שעיצוב טוב, אמור לכאורה, להית נגיש לכל. אך האם חזון זה אכן בא לידי ביטוי באופן פועלו? האמנם אין בעיצוביו של סטארק כל גורם משתלט שהופך את האדם לאובייקט בפני עצמו בביתו שלו?

עצם השאלה מעלה את התהיות בנושא. שכן, למרות שאיפותיו המוצהרות של סטארק להשתלב בחיי האדם ולא להשתלט עליהם, ניכר שלא אחת חטא בכך שיצר "קורבנות עיצוב".

קורבנות העיצוב הם אלה שישקיעו את מיטב כספם בדירה בעיצובו (שלאו דווקא משרתת את צרכיהם), ירכשו אובייקטים רק בשל שיוכם אל ה"מותג" סטארק, קורבנות עיצוב הם אלה שיבנו את חייהם והשקפותיהם סביב המותג ולא להיפך כשם שהצהיר סטארק שרצה.

בין אם תהיה הביקורת על סטארק חיובית או שלילית, לא ניתן להתעלם מהישגיו ויכולותיו ומן העובדה שנרשם בדפי ההיסטוריה של העיצוב, ויזכר לעד כמעצב פורץ דרך.

יא. השוואה לדוגמא אחרת בהסטוריה של העיצוב.

כפי שניתן היה לראות קודם לכן, ההשוואה המתבקשת בין סטארק לבין אמן/מעצב מן העבר, היא ההשוואה בינו לבין האמן והמעצב אנדי וורהול.
גם וורהול וגם סטארק עסקו בעיצוב ובתרבות להמונים. שניהם עסקו בתרבות השפע, באייקונים של תרבות, בשאלות מהו עיצוב גבוה ומהו עיצוב נמוך ולמי הם מיועדים.
אנדי וורהול היה אמן פופ ומעצב נודע, אך גם בעל אישיות ייחודית. הוא היה אמן-סלב ששמו נקשר במסיבות הטובות בעיר ניו-יורק, כמי שאיגד סביבו את כל המי-ומי של התקופה (שנות ה-60) והסטודיו שלו הפך לאתר המבוקש ביותר בניו-יורק.
וורהול בחר נושאים יומיומיים לעבודותיו: פחיות מרק אותן ניתן למצוא בחנויות מכולת, גזרי עיתון ועוד, אך גם פיאר והעצים את האייקונים של אותה התקופה. כך עשה למשל כששיכפל את דמותה של מרלין מונרו והניק לה פרשנות גרפית צבעונית משלו.
עבודותיו של וורהול עזקו בשאלת הזוהר מול החולין, הפשטות אל מול היוקרה, הזמני אל מול האל-מותי.
עבודותיו "זכו" לחיקויים רבים, לפרשנויות אופנתיות ולסגנון בפני עצמו.
סטארק בדומה לוורהול, עוסק אף הוא במתח שבין הנמוך לגבוה, בין הנגיש ללא-מושג, בין תרבות המוכה לתרבות גבוהה, בין זמני לקבוע...ועוד.
סטארק אמנם החל את דרכו בצרפת, אך היום נוכחותו מורגשת בכל העולם. גם הוא, כמו וורהול, הפך לאישיות בפני עצמו, גם הוא מעצב-סלב שזוכה לתשומת לב בכל אשר הוא נמצא. עבודותיו אף הן עוסקות בשיכפול, בעיוותי גדלים ופרספקטיבות ויש בהן צבעוניות עזה ולעיתים אף משחקים אופטיים.
בניגוד לוורהול, מתפרס סטארק על תחומים רבים יותר, ביניהם עיצוב בפנים ואביזרי לבוש. כמו-כן, בעיקר לאור ההבדל בתחומי העיסוק של השניים, סטארק שואף שעיצוביו יגיעו לכל בית (סחורות טובות), בעוד שוורהול נתפס, למרות עיסוקו ב"יומיומי", כאמן על-זמני שיצירותיו (המקוריות) אינן נמכרות במחירים השווים לכל נפש (ומעולם לא נמכרו ככאלה).
אין ספק כי כל אחד מהשניים הותיר חותם בתחומו וישאר חקוק לנצח מעל דפי ההיסטוריה.

יב. סיכום

סטארק, שהעיד על עצמו לא פעם כי היה מעדיף להיות אסטרופיזיקאי או מלחין, ממשיך לעצב במשך למעלה מארבעה עשורים כמויות מסחררות של מוצרים. מכיוון שהוא מחשיב עצמו "אזרח נלהב וכן של האנושות", הוא שם לנגד עיניו כמטרה את הצורך לפעול למען חזון של עולם צודק יותר. לפיכך, עוד משחר פעילותו, התבלט בזכות שאיפתו להעניק את המיטב האפשרי למספר הגדול ביותר של בני אדם, ובכך בחר להתעמת עם הפרדוקס לפיו ה"עיצוב" הוא שדה צרכנות שמיועד לאליטות הכלכליות והחברתיות בלבד, והגדיר מחדש את גבולות המקצוע כשהוא קורא לדמוקרטיזציה של העיצוב. כדי לממש את רעיונותיו, פיתח לאורך השנים עשרות רהיטי פלסטיק עבור החברות היצרניות האיטלקיות המובילות, כאשר הוא מצליח בזכות מהלכים טכנולוגיים ושיווקיים-אסטרטגיים להוזיל בהדרגה את מחירם לצרכן, כדי להופכם נגישים עבור קהלים גדולים בהרבה.
מצד שני, החל מהרגע הראשון דאג סטארק לשמן את מכונת יחסי הציבור שלו באופן מושלם: הוא ברא את עצמו כסלבריטי נוצץ של זירת העיצוב העולמית, והפך את שמו למותג בעל עוצמה אדירה כל כך, עד כי לטענתו הצמדת שמו לכל מוצר באשר הוא תוביל לגידול מיידי במכירות בסדר גודל של עד 45%. הסיטואציה הזו, המבוססת על העיקרון של אימפריה של שם אחד, שמוכר הכול מהכול, בראש ובראשונה בזכות אותו השם, מעלה לא מעט שאלות הנוגעות למהות העבודות של סטארק – האם קהל הקונים נוהר אחריו בזכות ייחודן, איכותן, האמירה שלהן, או שמא מדובר בפעולה עדרית, שבה כולם רוצים לאחוז באותם מותגים נחשבים ונחשקים על מנת להשתייך לקבוצה הנכונה? כך או כך, סטארק הטביע את חותמו על עולם העיצוב באופן מובהק שאינו משתמע לשתי פנים בעשייה אינטנסיבית ומגוונת, ונראה כי אין לו כל כוונות להפסיק בקרוב.

לינק לאתר TED, בו מופיעה הרצאה שנתן סטארק במרץ 2007, פורש את תפיסת עולמו ומשנתו אודות עיצוב, כשהוא חמוש בכריזמה, חוש ההומור האופייני שלו, ג'אקט אדום ומבטא צרפתי בלתי אפשרי:

http://www.ted.com/index.php/talks/philippe_starck_thinks_deep_on_design.html