במהלך שנות פעילות המקצועית, עיצב סטארק כמעט כל דבר שניתן להעלות על הדעת: חללי פנים של מסעדות, מועדוני לילה ובתי קפה, מלונות יוקרה ובתי מגורים, כל סוגי הרהיטים הקיימים, גופי תאורה, פריטי לבוש ונעליים, מזוודות, ברזים ואביזרי אמבט, משקפיים, שעונים, טלוויזיות, ציוד מחשבים, צעצועים, כלי מטבח, אריזות מזון, אופנועים, מכוניות, יאכטות, ועוד היד נטויה (הוא הוזמן אפילו לתכנן את ה"spaceport " של וירג'ין גלאקטיק בניו מקסיקו).
בין המלונות שתכנן בראשית דרכו, ניתן להצביע על סדרת מלונות הפאר שפיתח עבור אייל המלונאות Ian Schrager בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 (רויאלטון ופראמונט בניו יורק, דלאנו במיאמי, מונדריאן בלוס אנג'לס וסיינט מרטינס וסנדרסון בלונדון) כתפנית מהותית בתפיסה העיצובית והרעיונית של מלונות הפאר בעולם. עד לאותה תקופה, מלונות אלו התאפיינו בשימוש מופרז במהגוני, זהב וקטיפה. סטארק היה הראשון שהעז להפשיט אותם מקישוטים מיותרים, ויצר זן חדש של מלונות בוטיק שהפתיעו את המבקר והסתמכו על חוש מפותח של משחקיות (כך למשל בפרופורציות הענק של כיסאות הבר בפואייה של הרויאלטון, שנדמה כאילו נלקחו מתוך עליסה בארץ הפלאות).
ב-1989 הוא מתכנן גם את הבניין של חברת הבירה היפנית Asahi בטוקיו, שהופך לאחד מסימני ההיכר המודרניים של העיר, בעיקר הודות ל"כרבולת" הדומיננטית הממוקמת על גגו. יחד עם זאת, עקב סגנונו האקסטרווגנטי והמוחצן של סטארק, זכה המבנה למספר כינויים בלתי מחמיאים בעליל, ביניהם "גוש הצואה המוזהב" (the golden turd).
ב-1990 מעצב סטארק את הקונספט לכיסא הבר W.W. עבור הבמאי וים ונדרס, בשביל שימוש בסצנה של סביבה משרדית דמיונית. ויטרה מחליטה לייצר את הכיסא 4 שנים מאוחר יותר ב-1994. הכיסא מהווה בראש ובראשונה אובייקט פיסולי, ולפיכך מידת הפונקציונליות שלו לא עמדה כפי הנראה בראש סולם העדיפויות של סטארק בשלב התכנון.
בדיוק באותו אופן ניתן להתייחס למסחטת הלימון Juicy Salif שעיצב ב-1990 עבור אלסי. אלברטו אלסי עצמו הגדיר אותה כ"מסחטת פרי ההדר השנויה ביותר במחלוקת במאה ה-20". למרות שכל ניסיון לסחוט ממנה מיץ מתיז לכל עבר, הפכה זו לאוביקט נחשק ולאחד האיקונים העיצוביים המובהקים של המאה שעברה. אלסי סיפר כי מזה זמן רב היה מעוניין לשתף פעולה עם סטארק, עד שלבסוף באמצע שנות ה-80 ניגש אליו עם בריף מפורט לתכנון קערה מפלדת אל-חלד. השנים חלפו, וסטארק לא סיפק כל רעיון. משנשאל ע"י אלסי, ענה שהוא עדיין ממתין ל"אינטואיציה הנכונה". בשלב מסויים, לאחר שאלסי כבר נואש מלקבל את שביקש, סעד עם סטארק ומשפחתו ב-Crusinallo, והשניים שוחחו אודות השינויית האחרונים בהרגלי התזונה, והעובדה שאנשים החלו לצרוך הרבה פירות הדר. כעבור שבוע בדיוק קיבל אלסי מעטפה מסטארק, ובתוכה מפית מקומטת ומוכתמת בסימני רוטב עגבניות, ועליה סקיצות של דיונונים, שיהפכו במהרה לבסיס של המסחטה המפורסמת. אלסי מציין כי באותה ארוחה מדוברת הזמין סטארק דיונון והתיז עליו טיפות לימון...
בין מאות המוצרים שתכנן סטארק ניתן למנות גם את Easylight (1979), נורה פלואורסצנטית הסגורה משני קצותיה בפלסטיק שחור. הפלואורסצנט מחובר באמצעות כבל, כך שאפשר להזיזו בחופשיות בחלל. הידית לדלת Mimi Bayou מ-1987, ידית עשויה נירוסטה בעלת צורה מעוגלת, חושנית ואפילו משדרת ארוטיקה, אטריות "מנדלה" שעיצב באותה שנה עבור חברת "פאנזאני" - אטריות בצורת צילינדר בעל פני שטח מחורצים, אשר החתך שלהן מחולק לשני חלקים היוצרים את צורת ה"ין –יאנג", הטלוויזיה המחייכת Zeo שעיצב בצוותא עם Thim Thom עבור Thomson,
אופנוע Aprilia משנת 1995, שזכה לתהילה כאשר הפך להיות המוצג המרכזי בתערוכה בשם "Art of the Motorcycle" שהוצגה בגוגנהיים והכיסא העשוי פוליקרבונט שקוף Louis Ghost chair מ-2004 עבור קרטל (סטארק השכיל לזהות כי באמצעות הבחירה בשם נכון למוצר הוא יכול להעצים את החיבור הרגשי של הצרכן למוצר, ולכן בחר לקרוא לחפצים שעיצב בשמות כגון Luci Fair lamp או Jelly Slice table. הרעיון שהגה הועתק מאוחר יותר, בהצלחה מרובה, ע"י איקאה).
ב-1999 סטארק מקים את קבוצת Yoo, שמטרתה "להפוך חללים יוצאי דופן בערים בינלאומיות לבלוקים גמישים של מגורים". פיתוח הפרויקטים, הכולל עיצוב ואיבזור מלא של הדירות בחפצים פרי תכנונו של סטארק מתנהל בבוסטון, קופנהאגן, דאלאס, הונג קונג, מלבורן, לונדון, מינכן, פוקט, פנמה סיטי, תל אביב, טורונטו ועוד.
מכיוון שלאחרונה דוגל סטארק בעיצוב אובייקטים שלא נועדו להיזרק, אלא כאלה שהם "פשוטים, יעילים ועמידים", הוא יצר ב-2002 סדרת מוצרים שלמה במחירים שווים לכל נפש עבור הרשת האמריקאית Target, ופיתח עבור מיקרוסופט את העכבר האופטי המהפכני ב-2004, אשר כלל טכנולוגיה המאפשרת גלילה על פני כמעט כל משטח, כולל מכנסיים בזמן ישיבה מול המחשב, גלגל גלילה לניווט נוח באינטרנט והמיספרה ארגונומית שמקנה תחושה טבעית ולא מאומצת לכף היד. ב-2005 הוא מצטרף לשורה של מעצבים שיצרו דגמים עבור חברת הנעליים האופנתית פומה (דוגמת ג'יל סנדר, ניל בארט ואלכסנדר מקווין).
בין המלונות שתכנן בראשית דרכו, ניתן להצביע על סדרת מלונות הפאר שפיתח עבור אייל המלונאות Ian Schrager בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 (רויאלטון ופראמונט בניו יורק, דלאנו במיאמי, מונדריאן בלוס אנג'לס וסיינט מרטינס וסנדרסון בלונדון) כתפנית מהותית בתפיסה העיצובית והרעיונית של מלונות הפאר בעולם. עד לאותה תקופה, מלונות אלו התאפיינו בשימוש מופרז במהגוני, זהב וקטיפה. סטארק היה הראשון שהעז להפשיט אותם מקישוטים מיותרים, ויצר זן חדש של מלונות בוטיק שהפתיעו את המבקר והסתמכו על חוש מפותח של משחקיות (כך למשל בפרופורציות הענק של כיסאות הבר בפואייה של הרויאלטון, שנדמה כאילו נלקחו מתוך עליסה בארץ הפלאות).
ב-1989 הוא מתכנן גם את הבניין של חברת הבירה היפנית Asahi בטוקיו, שהופך לאחד מסימני ההיכר המודרניים של העיר, בעיקר הודות ל"כרבולת" הדומיננטית הממוקמת על גגו. יחד עם זאת, עקב סגנונו האקסטרווגנטי והמוחצן של סטארק, זכה המבנה למספר כינויים בלתי מחמיאים בעליל, ביניהם "גוש הצואה המוזהב" (the golden turd).
ב-1990 מעצב סטארק את הקונספט לכיסא הבר W.W. עבור הבמאי וים ונדרס, בשביל שימוש בסצנה של סביבה משרדית דמיונית. ויטרה מחליטה לייצר את הכיסא 4 שנים מאוחר יותר ב-1994. הכיסא מהווה בראש ובראשונה אובייקט פיסולי, ולפיכך מידת הפונקציונליות שלו לא עמדה כפי הנראה בראש סולם העדיפויות של סטארק בשלב התכנון.
בדיוק באותו אופן ניתן להתייחס למסחטת הלימון Juicy Salif שעיצב ב-1990 עבור אלסי. אלברטו אלסי עצמו הגדיר אותה כ"מסחטת פרי ההדר השנויה ביותר במחלוקת במאה ה-20". למרות שכל ניסיון לסחוט ממנה מיץ מתיז לכל עבר, הפכה זו לאוביקט נחשק ולאחד האיקונים העיצוביים המובהקים של המאה שעברה. אלסי סיפר כי מזה זמן רב היה מעוניין לשתף פעולה עם סטארק, עד שלבסוף באמצע שנות ה-80 ניגש אליו עם בריף מפורט לתכנון קערה מפלדת אל-חלד. השנים חלפו, וסטארק לא סיפק כל רעיון. משנשאל ע"י אלסי, ענה שהוא עדיין ממתין ל"אינטואיציה הנכונה". בשלב מסויים, לאחר שאלסי כבר נואש מלקבל את שביקש, סעד עם סטארק ומשפחתו ב-Crusinallo, והשניים שוחחו אודות השינויית האחרונים בהרגלי התזונה, והעובדה שאנשים החלו לצרוך הרבה פירות הדר. כעבור שבוע בדיוק קיבל אלסי מעטפה מסטארק, ובתוכה מפית מקומטת ומוכתמת בסימני רוטב עגבניות, ועליה סקיצות של דיונונים, שיהפכו במהרה לבסיס של המסחטה המפורסמת. אלסי מציין כי באותה ארוחה מדוברת הזמין סטארק דיונון והתיז עליו טיפות לימון...בין מאות המוצרים שתכנן סטארק ניתן למנות גם את Easylight (1979), נורה פלואורסצנטית הסגורה משני קצותיה בפלסטיק שחור. הפלואורסצנט מחובר באמצעות כבל, כך שאפשר להזיזו בחופשיות בחלל. הידית לדלת Mimi Bayou מ-1987, ידית עשויה נירוסטה בעלת צורה מעוגלת, חושנית ואפילו משדרת ארוטיקה, אטריות "מנדלה" שעיצב באותה שנה עבור חברת "פאנזאני" - אטריות בצורת צילינדר בעל פני שטח מחורצים, אשר החתך שלהן מחולק לשני חלקים היוצרים את צורת ה"ין –יאנג", הטלוויזיה המחייכת Zeo שעיצב בצוותא עם Thim Thom עבור Thomson,
אופנוע Aprilia משנת 1995, שזכה לתהילה כאשר הפך להיות המוצג המרכזי בתערוכה בשם "Art of the Motorcycle" שהוצגה בגוגנהיים והכיסא העשוי פוליקרבונט שקוף Louis Ghost chair מ-2004 עבור קרטל (סטארק השכיל לזהות כי באמצעות הבחירה בשם נכון למוצר הוא יכול להעצים את החיבור הרגשי של הצרכן למוצר, ולכן בחר לקרוא לחפצים שעיצב בשמות כגון Luci Fair lamp או Jelly Slice table. הרעיון שהגה הועתק מאוחר יותר, בהצלחה מרובה, ע"י איקאה).ב-1999 סטארק מקים את קבוצת Yoo, שמטרתה "להפוך חללים יוצאי דופן בערים בינלאומיות לבלוקים גמישים של מגורים". פיתוח הפרויקטים, הכולל עיצוב ואיבזור מלא של הדירות בחפצים פרי תכנונו של סטארק מתנהל בבוסטון, קופנהאגן, דאלאס, הונג קונג, מלבורן, לונדון, מינכן, פוקט, פנמה סיטי, תל אביב, טורונטו ועוד.
מכיוון שלאחרונה דוגל סטארק בעיצוב אובייקטים שלא נועדו להיזרק, אלא כאלה שהם "פשוטים, יעילים ועמידים", הוא יצר ב-2002 סדרת מוצרים שלמה במחירים שווים לכל נפש עבור הרשת האמריקאית Target, ופיתח עבור מיקרוסופט את העכבר האופטי המהפכני ב-2004, אשר כלל טכנולוגיה המאפשרת גלילה על פני כמעט כל משטח, כולל מכנסיים בזמן ישיבה מול המחשב, גלגל גלילה לניווט נוח באינטרנט והמיספרה ארגונומית שמקנה תחושה טבעית ולא מאומצת לכף היד. ב-2005 הוא מצטרף לשורה של מעצבים שיצרו דגמים עבור חברת הנעליים האופנתית פומה (דוגמת ג'יל סנדר, ניל בארט ואלכסנדר מקווין). 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה