סיפור ההתחלה
בתחילה התפרנסו חברי "המרכז" או עובדי המפעל מהדרישה הרבה לרדיואים ע"י הציבור.
רבים מהתמגמולים שקיבלו הטכנאים שעזרו לאנשים ע"י תיקון הרדיואים היו מנות אורז אשר בשנים ההם שלאחרי המלחמה היה נחשב הרבה. מה שהוביל למוצר הראשון של איבוקו , סיר חשמלי לעשיית אורז. היסר התאים למצב בשטח נוצר מצב בו התעשייה לו עבדה אבל פעלי החשמל העבדו והחשמל היה בשפע. אך האורז בסיר זה יצא או מבושל מדי או לא מספיק מבושל זה היה ניסיון ראשון לא מוצלח של הצוות של איבוקה.
ב1946 נפתח רשמית TOKYO TSUSHIN KOGYO ואבא של אשתו מונה רשמית כנשיא.
צאדה אבא של אשתו היה שר החינוך בממשלת יפן שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
איבוקה אמר " עלינו להציג טכנולוגיות שחברות גדולות לא יכולות להשתוות להן, הבניה המוחדשת של יפן דורשת טכנולוגיות דינמיות.
יחד עם יציאת מטבע ין חדש ביפן באו גם אמצעי התשלום החדשים הדרושים להנעת הכלכלה.
המוצר הבא של איבוקה היה הכרית החשמלית, היא כוונה בשביל לשבת עליה ולהתחמם בחורפים הכרים.
הכרית הייתה בנויה מרדיד מתכת המתחמם בתוך חתיכת עור עטוף בבד (מה שהיה לא כלכך בטוח ללא תרמוסתת)
ובכל זאת הכרית נמכרה טוב וכלכלה את המפעל אבל לאחר שנה של שמוש מומשך החלו להופיע בעיות , נוצרו גיצים ברדידים שנפגמו עקב קיפול מרובה ונצרה סכנה בריאותית של שריפה.
לאחר מכן עברו את המפעל ועובדיו, כולם עברו ל לגינזה טוקיו למפעל גדול יותר שם נתבקשו ע"י NHK
תחנת השידור הלאומית להפוך ציוד צבאי ישן כדי להשיב את רשת התיקשורת הארצית על קנה.
המשרדים גדלו אבל היו מפוזרים עתה על פני 3 מפעלים שונים, ב1946 החליטו לעבור למפעל אחד גדול שיכיל את כולם בשינגאווה איפה שנמצא בניין סוני עד היום.
לאחר ההתעסקות בתיקשורת ורדיואים בחליטו לייצר רשמוקולים ולשם כך.
היו צריכים לחקור ולהמציא להם את נייר ההקלטה שכן בתקופה זו הרשמקולים הו עדיין נדירין לקנל הרחב.
בחיפוש אחר אבקות מגנטיות לשם הפיכת הסליל הקלטה שלהם למגנטי פגשו חברות קוסמטיקה שלימדו אותם איך להפוך את האבקה שלהם לקטנה יותר ואיכותית יותר. הדגם הראשון יצא 1949
היה הרשמקול G-TYPE יצא גם גליל ההקלטה בשם המסחרי "SONI-TAPE"
כישיכול הצרכן לקנות את הרשמקול עורר הדבר להדים וגלים מעולם המוסיקה כמו גם הקלטת הרצאות ועוד.
לאחר מכן המשיכו ופיתחו את המוצר הרושמקול לקטן יותר ומוצלח יותר אך זאת הייתה התוצרת המשמעותית הראשונה אשר פרצה דרך בשביל החברה ביצירה עצאית לחלוטין משלה.


בתחילה התפרנסו חברי "המרכז" או עובדי המפעל מהדרישה הרבה לרדיואים ע"י הציבור.
רבים מהתמגמולים שקיבלו הטכנאים שעזרו לאנשים ע"י תיקון הרדיואים היו מנות אורז אשר בשנים ההם שלאחרי המלחמה היה נחשב הרבה. מה שהוביל למוצר הראשון של איבוקו , סיר חשמלי לעשיית אורז. היסר התאים למצב בשטח נוצר מצב בו התעשייה לו עבדה אבל פעלי החשמל העבדו והחשמל היה בשפע. אך האורז בסיר זה יצא או מבושל מדי או לא מספיק מבושל זה היה ניסיון ראשון לא מוצלח של הצוות של איבוקה.

ב1946 נפתח רשמית TOKYO TSUSHIN KOGYO ואבא של אשתו מונה רשמית כנשיא.
צאדה אבא של אשתו היה שר החינוך בממשלת יפן שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
איבוקה אמר " עלינו להציג טכנולוגיות שחברות גדולות לא יכולות להשתוות להן, הבניה המוחדשת של יפן דורשת טכנולוגיות דינמיות.
יחד עם יציאת מטבע ין חדש ביפן באו גם אמצעי התשלום החדשים הדרושים להנעת הכלכלה.
המוצר הבא של איבוקה היה הכרית החשמלית, היא כוונה בשביל לשבת עליה ולהתחמם בחורפים הכרים.
הכרית הייתה בנויה מרדיד מתכת המתחמם בתוך חתיכת עור עטוף בבד (מה שהיה לא כלכך בטוח ללא תרמוסתת)
ובכל זאת הכרית נמכרה טוב וכלכלה את המפעל אבל לאחר שנה של שמוש מומשך החלו להופיע בעיות , נוצרו גיצים ברדידים שנפגמו עקב קיפול מרובה ונצרה סכנה בריאותית של שריפה.
לאחר מכן עברו את המפעל ועובדיו, כולם עברו ל לגינזה טוקיו למפעל גדול יותר שם נתבקשו ע"י NHK
תחנת השידור הלאומית להפוך ציוד צבאי ישן כדי להשיב את רשת התיקשורת הארצית על קנה.
המשרדים גדלו אבל היו מפוזרים עתה על פני 3 מפעלים שונים, ב1946 החליטו לעבור למפעל אחד גדול שיכיל את כולם בשינגאווה איפה שנמצא בניין סוני עד היום.
לאחר ההתעסקות בתיקשורת ורדיואים בחליטו לייצר רשמוקולים ולשם כך.
היו צריכים לחקור ולהמציא להם את נייר ההקלטה שכן בתקופה זו הרשמקולים הו עדיין נדירין לקנל הרחב.
בחיפוש אחר אבקות מגנטיות לשם הפיכת הסליל הקלטה שלהם למגנטי פגשו חברות קוסמטיקה שלימדו אותם איך להפוך את האבקה שלהם לקטנה יותר ואיכותית יותר. הדגם הראשון יצא 1949
היה הרשמקול G-TYPE יצא גם גליל ההקלטה בשם המסחרי "SONI-TAPE"
כישיכול הצרכן לקנות את הרשמקול עורר הדבר להדים וגלים מעולם המוסיקה כמו גם הקלטת הרצאות ועוד.



אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה