באוקטובר 1940 הכריזה המחלקה לעיצוב תעשייתי במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA) על תחרות לעיצוב שמטרתה העלאת איכות עיצוב הפנים של כל המעמדות החברתיים באמצעות שיתוף פעולה בין מעצבים, יצרנים ואנשי עסקים. נושא התערוכה היה "עיצוב אורגני בריהוט ביתי". עיצוב אורגני הוגדר כ"עיצוב שבו מתקיים יחס הרמוני בין האלמנטים השונים המתייחסים למבנה, לחומר ולתכלית. כמה חנויות ענק אמריקניות תמכו בתערוכה והבטיחו לייצר בכמויות מסחריות את המוצר המנצח. אחד הקריטריונים להשתתפות בתערוכה הייתה יכולתו של המוצר להיות מיוצר בייצור המוני. באותה תקופה (1941-1939) עבד צ'רלס אימס כראש המחלקה לעיצוב ניסיוני באקדמיה לאמנות במישיגן, "קרנברוק" שם הכיר את אישתו ושותפתו לעתיד ריי קייזר ואת האדריכל ארו סארינן (בנו של איליאל סארינן). אימס, שעבד בתקופת מלחמת העולם השנייה בתעשיות הספינות והמטוסים האמריקניות, נחשף לטכנולוגיות חדשות של כיפוף עץ וכן לשיטות של ייצור המוני המבוסס על הכנת תבנית ויציקה. על בסיס הידע החדש ניגשו הוא ושותפיו (ריי וסארינן) לתחרות של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, הם ייצרו את הפרוטוטיפ הראשון של כיסא העץ המכופף, "כיסא סוויבל", וזכו בפרס ראשון.
הכיסא, שהפך לקלסיקה, עשוי מעץ דיקט שקיבל את צורתו באמצעות תבנית, גומי, בד ועץ ליבנה. לכיסא ארבע רגליים עץ ליבנה המוטות בזווית של שמונים מעלות כלפי המושב. הרגליים נעשו מעץ, בניגוד לרגלי האלומיניום המקובלות, וזאת בגלל הקיצוצים בחומר שאפיינו את שנות המלחמה. גובה המושב הוא ארבעים סנטימטרים. מהפכנותו של הכיסא היא במושב שעשוי מיחידת עץ אחת היוצרת צורה עגלגלה, זורמת ואורגנית. הם שאפו ליצור תהליך לעיצוב תלת ממדי של עץ לבוד שיאפשר יצירת כיסאות בכמויות גדולות תוך שמירה על איכות גבוהה. תהליך הכנת המושב התבצע כך: הם יצרו את צורת המושב מגבס שאותו יכלו לחמם באמצעות גופי חימום חשמליים. הם ציפו את הגבס בלכה ובשכבות שונות של סיבים. בין כל שכבה ושכבה הם הניחו נייר כסף. לאחר שאטמו את התבנית הם לחצו לתבנית עץ עם דבק. הלחץ בשילוב חום המסו את הדבק בין השכבות, ולאחר כארבע שעות תהליך הלחץ נגמר. הם ציפו את העץ בשכבת גומי עדינה ולבסוף בבד. בגלל מלחמת העולם השנייה ובשל העובדה שמחירי הייצור ההמוני היו עדיין יקרים הכיסא לא הגיע לשלב הייצור ההמוני, וכך הוחמץ הרעיון המקורי לתחרות.
התחרות סימנה נקודת מפנה בקריירה של הזוג אימס, שמאז הקדישו את מרצם לפיתוח העיצוב האורגני המודרניסטי, שהפך לסמל העיצוב הבינלאומי החדש, לאחר מלחמת העולם השנייה. היה זה עיצוב פיסולי שסימן את פיתוח ההיי-טק בעיצוב תעשייתי, והעניק למוצרים זולים גושפנקא של יופי ואסתטיקה.
בשנת 1946 הציגו צ'רלס וריי אימס תערוכת יחיד ראשונה של מעצבי רהיטים במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק. התצוגה נחלה הצלחה גדולה, ובעקבותיה החלה חברת "הרמן-מילר" לייצר את הרהיטים שלהם בייצור המוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה