העברת הגמוניית העיצוב מאירופה לארצות הברית, לאחר מלחמת העולם השנייה, האירה את דמותם של זוג המעצבים שהיו לכוכבים, צ'רלס וריי אימס. כיסאות עץ לבוד שיצרו, מהווים ציון דרך בתחום העיצוב ונעשו בשיטה זולה ויעילה. הם היו הראשונים שהשתמשו בחומרים חדשים כמו פיברגלס לייצור כיסאות, כשהם מעתיקים טכנולוגיות צבאיות לתחום יצור הרהיטים. בשנת 1946 הציגו צ'רלס וריי אימס תערוכת יחיד ראשונה של מעצבי רהיטים במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק. התצוגה נחלה הצלחה גדולה, ובעקבותיה החלה חברת "הרמן-מילר" לייצר את הרהיטים שלהם בייצור המוני. בשנת 1948 הציגו בני הזוג כיסא מפיברגלס, שהיה אז חומר חדש, בתערוכה שכונתה "ריהוט במחיר זול", וזכו בפרס השני. הכיסא כונה la chaise. את הכיסא ייצרו במשך שנתיים בחברת "הרמן-מילר", והוא היה להצלחה בעיקר בגלל אופציית החלפת הרגליים: המושב יכול היה להתחבר לסוגים שונים של רגליים. הרהיט שהכי מזוהה עם שמו של אימס הוא ה-"lounge chair"- פריט מותרות, סמל לסמכות, מקום מקלט לגוף ולנפש, אבן דרך בעיצוב. כיסא-כורסה מרווח מעור שחור ועץ מכופף עם הדום, שהמעצבים צ'רלס אימס ואשתו ריי הציגו בטלוויזיה האמריקאית ב-1956. ה"לאונג’ צייר", מעין הכלאה בין מכונית מרצדס לכורסת טלוויזיה, נחשב חדשני מרגע יצירתו - וגם למעין חייזר. הכריות המרופדות והמבנה של שלוש קונכיות מעץ לבוד מכופף מצופה פורניר, שיש בו משהו המזכיר חרק, יצרו שילוב מוזר - אבל גם מלא חן - של מבנה מודרניסטי ונוחות ללא התנצלויות. צ'רלס אימס אמר שההשראה היתה כורסת ה"Club Chair" האנגלית, וסיפר שחיפש אחר כיסא "בעל מראה חמים של כפפת בייסבול משומשת". ההדום הוא קונכייה נוספת מעץ מכופף, אף היא ממולאת בכרית עור. קונכיות העץ - זו של המושב, הגב והראש, וזו של ההדום - מתחברות לרגליים ולמחברים קושרים ביניהן באמצעות חלקי גומי ומתכת, המהווים בולמי-זעזועים שמאפשרים את תנועת הגוף בצורה נוחה ונעימה. במהרה נהפך הכיסא לסמל מעמד בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, והתחבב על האליטות - תעשיינים, דקאני מכללות, אספני אמנות מודרנית ואדריכלים. רבים עדיין רואים בכיסא סמל מוכר למשרדו של הפסיכואנליטיקאי - גם אלה שמעולם לא ביקרו במשרד כזה - והוא מילא תפקיד דומה בסרטים, במחזות ובקריקטורות שהתפרסמו בעיתון "ניו יורקר". בשנת 1949 בנו את ביתם בפאסיפיק פאליסייד, קליפורניה, שנבנה מחומרים ואלמנטים תעשייתיים שהיה חידוש מעניין של בנייה פשוטה, זולה, יפה ותכליתית. אפשר לכנות את הבית בפאסיפיק פאליסייד "דגל תנועת השחרור" - שחרור מהשיעבוד לרטוריקה ולסגנון של הארכיטקטורה. הקלות של חללי הבית, היעדר החומריות, שקיפות של המשטחים השונים, הקשר של הבית עם הטבע למרקמים של החומרים השונים, המורכבות של כל האלמנטים הללו מבטאים את הדרך הפיוטית והחלוצית שלהם בתפיסת העיצוב. הבית בקליפורניה הפך לסמל הבית המודרני האידיאלי, מודל חיקוי לעשרות אלפי בתים בחוף המערבי של ארצות הברית. הבית משמש עד היום כאתר עלייה לרגל למעצבים ומעריצים. באותה שנה החלו לייצר את מוצרי ה-Esu שהם למעשה יחידות אחסון. דוגמה ליחידת אחסון כזו היא "יחידת אחסון "-C421" - מערכת מדפים עשויה מעץ לבוד, מגומי, מפלדה, מפיברגלס ומזוניט.
הזוג אימס המשיך לעצב בקליפורניה, והיו מעורבים בפרויקטים אדריכליים ועיצוביים, בהפקת סרטים ובעיצוב תערוכות. אחת התערוכות המדוברות ביותר הייתה התערוכה הלאומית של אמריקה שהוצגה במוסקבה בשנת 1959בעיצומה של המלחמה הקרה. צ'רלס וריי היו גם פעילים מאוד ביצירת סרטים חינוכיים בתחומי המדע.
בשנת 1977, יצרו צ'רלס וריי אימס את סרטם האגדי "חזקות של עשר" (Powers of Ten), שמיליונים צפו בו מאז, והוא ממשיך להיות מוקרן בשיעורים שונים ברחבי העולם. הסרט "חזקות של עשר" שנוצר בחסות IBM בוחן את ממדיהם היחסיים של דברים בטווח שמהמיקרוסקופי ועד הקוסמי. הוא נפתח באדם ישֵן בפיקניק ליד אגם בשיקגו ומוביל את הצופה למסע אל גבולותיו החיצוניים של היקום ומשם אל אטום פחמן המצוי בידו של האיש שעל שפת האגם, הכול בשוט אחד כביכול. צ'רלס וריי אימס מוכרים בעיקר הודות לתרומותיהם פורצות הדרך לאדריכלות, עיצוב תערוכות, ריהוט וייצור. מורשתם גם כוללת יותר מ-75 סרטי תעודה, סרטים נסיוניים וסרטי הדרכה המציגים את התעניינותם רבת-הפנים בטכנולוגיה ובחפצי תרבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה