ארט דקו (Art Deco (1920 – 1940
המגמה הראשונית של מעצבי הארט דקו הייתה לעצב בסדנאות מצומצמות ריהוט ופריטים לעיצוב פנים מחומרים יקרים בעבור לקוחות עשירים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו מייצרים פריטים בעבור החנויות הגדולות, וכך גדלה התפוצה גדולה, אם כי הלקוחות העיקריים נשארו בני המעמד הכלכלי הגבוה.עבודותיהם של מעצבי ארט דקו הוצגו ב"תערוכה הבינלאומית לאמנויות העיטור והתעשייה"(Exposition des Arts Decoratifs et industriels) שהתקיימה בפריז בשנת 1925. לאחר התערוכה קיבל סגנון הארט דקו תדמית מודרנית ומפוארת כאחד, הפך מאוד פופולארי, והתפשט בכל אירופה ואחר כך גם בארצות הברית. הסגנון שלט בעיטור חפצים, בריהוט ובעיצוב פנים ואדריכלות המבוסס על חומרים זולים יותר, כגון זכוכית ובקליט.
המגמה הראשונית של מעצבי הארט דקו הייתה לעצב בסדנאות מצומצמות ריהוט ופריטים לעיצוב פנים מחומרים יקרים בעבור לקוחות עשירים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו מייצרים פריטים בעבור החנויות הגדולות, וכך גדלה התפוצה גדולה, אם כי הלקוחות העיקריים נשארו בני המעמד הכלכלי הגבוה.עבודותיהם של מעצבי ארט דקו הוצגו ב"תערוכה הבינלאומית לאמנויות העיטור והתעשייה"(Exposition des Arts Decoratifs et industriels) שהתקיימה בפריז בשנת 1925. לאחר התערוכה קיבל סגנון הארט דקו תדמית מודרנית ומפוארת כאחד, הפך מאוד פופולארי, והתפשט בכל אירופה ואחר כך גם בארצות הברית. הסגנון שלט בעיטור חפצים, בריהוט ובעיצוב פנים ואדריכלות המבוסס על חומרים זולים יותר, כגון זכוכית ובקליט.
דה סטיל (De Stijl (1917 - 1932
"דה סטיל", שפירושו "הסגנון" בהולנדית, היא קבוצת אמנים ואדריכלים הולנדיים שנקראה על שם כתב העת "דה סטיל" שיצא לאור באוקטובר 1917 בעיר ליידן שבהולנד. הקבוצה התקיימה בין השנים 1932-1917.חברי הקבוצה הוציאו מניפסטים, יזמו מפגשים ופרסמו בכתב העת את עבודותיהם ואת תפיסותיהם לגבי עיצוב ואמנות. הם פעלו בתנאי שלווה יחסיים, וזאת תודות לניטרליות שעליה שמרה הולנד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. אחת מבין מטרות התנועה הייתה לפתח בקרב היוצרים ובקרב הקהל הרחב מודעות ופתיחות לאסתטיקה של סביבה חזותית חדשה שתהווה מענה לעולם החדש וביטוי למיזוג בין האמנות לחיים.כדי לבטא את ההלימה בין התקופה לבין אמצעי הביטוי שלה, שאפו חברי תנועת הדה סטיל לעקרונות צורניים מצומצמים, בעלי היגיון מתמטי, מנותקים מהשראת הטבע, מן הרגשי ומן הלאומי. הם פנו ליצירה של סביבה כוללת, מאוחדת ומלוכדת בסגנון המושתת על האחיד והעקבי. הם התכוונו ליצור סביבה חזותית טוטלית של אמנות, עיצוב ואדריכלות המהווים יחדיו מכלול של ביטוי חזותי המתמזג עם החיים; שאיפה אוטופית לעולם מאוזן ויפה המושתת על סדר מתמטי ועל הרמוניה אוניברסאלית.
"דה סטיל", שפירושו "הסגנון" בהולנדית, היא קבוצת אמנים ואדריכלים הולנדיים שנקראה על שם כתב העת "דה סטיל" שיצא לאור באוקטובר 1917 בעיר ליידן שבהולנד. הקבוצה התקיימה בין השנים 1932-1917.חברי הקבוצה הוציאו מניפסטים, יזמו מפגשים ופרסמו בכתב העת את עבודותיהם ואת תפיסותיהם לגבי עיצוב ואמנות. הם פעלו בתנאי שלווה יחסיים, וזאת תודות לניטרליות שעליה שמרה הולנד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. אחת מבין מטרות התנועה הייתה לפתח בקרב היוצרים ובקרב הקהל הרחב מודעות ופתיחות לאסתטיקה של סביבה חזותית חדשה שתהווה מענה לעולם החדש וביטוי למיזוג בין האמנות לחיים.כדי לבטא את ההלימה בין התקופה לבין אמצעי הביטוי שלה, שאפו חברי תנועת הדה סטיל לעקרונות צורניים מצומצמים, בעלי היגיון מתמטי, מנותקים מהשראת הטבע, מן הרגשי ומן הלאומי. הם פנו ליצירה של סביבה כוללת, מאוחדת ומלוכדת בסגנון המושתת על האחיד והעקבי. הם התכוונו ליצור סביבה חזותית טוטלית של אמנות, עיצוב ואדריכלות המהווים יחדיו מכלול של ביטוי חזותי המתמזג עם החיים; שאיפה אוטופית לעולם מאוזן ויפה המושתת על סדר מתמטי ועל הרמוניה אוניברסאלית.
התנועה הקונסטרוקטיביסטית (Constructivism (1917 - 1925
התנועה הקונסטרוקטיביסטית צמחה ברוסיה. היא התגבשה בשנים שלאחר המהפכה הקומוניסטית ב- 1917 ושאבה מאידאולוגיה זהה. האמנים הצהירו כי הם שואפים ל"הבעה קומוניסטית של סטרוקטורות חומרניות", ושבסיס לעבודתם הוא "קומוניזם מדעי". היוצרים הקונסטרוקטיביסטים בתחומי הקולנוע, האמנות הפלסטית, האדריכלות והעיצוב שאפו ליצור אמנות חדשה לחברה החדשה. הם רצו לפעול ליצירת סביבה חזותית התואמת את ערכיה ואת צרכיה של החברה הסוציאליסטית החדשה. הם דגלו במעורבות של האמן בחברה, ושללו את הגישה "אמנות לשם אמנות". לדעתם על האמן לעבוד בצמוד לתעשייה, ללמוד תכונות של חומרים וצורות כדי ליישם אותם בעיצוב היום-יומי למען ההמונים.התייחסות זו, אל האמנות כאל תוצרת ואל האמן כאל פועל, נבעה מהמוסכמה, שרווחה בעולם הקומוניסטי, שזכות קיום הייתה רק למי שעובד ומייצר דברים חומריים.
יצירה קונסטרוקטיביסטית מתאפיינת בחיסכון בחומרים, בדיוק, בתכנון ברור ובהיעדר אלמנטים דקורטיביים. כדי לתת ליצירותיהם אופי קונסטרוקטיביסטי השתמשו האומנים בחומרים תעשייתיים. סגנונם היה גיאומטרי, מדויק, חסר הבעה רגשית-אישית, פשוט, וחסכוני מבחינת ארגון, צבע וחומרים.
יצירה קונסטרוקטיביסטית מתאפיינת בחיסכון בחומרים, בדיוק, בתכנון ברור ובהיעדר אלמנטים דקורטיביים. כדי לתת ליצירותיהם אופי קונסטרוקטיביסטי השתמשו האומנים בחומרים תעשייתיים. סגנונם היה גיאומטרי, מדויק, חסר הבעה רגשית-אישית, פשוט, וחסכוני מבחינת ארגון, צבע וחומרים.
אגודת הווינר וורקשטטה Wiener Werkstatte / Vienna Workshops
סדנאות 
מעצבים, אמנים, אדריכלים (1903 –1933)
מייסדי הווינר ורקשטטה הניחו את המצע לתפיסה העיצובית והאמנותית שאפיינה את חברי האגודה: מעצבים, אמנים ואדריכלים. בבסיס הווינר ורקשטטה עמד רעיון העבודה המשותפת בסדנאות וכך נקבע מקומם במבנה של בית חרושת, כאשר חלק מהחדרים שמשו לסדנאות עבודה בעץ, מתכת, עור, זכוכית, טקסטיל ועוד. חדרים נוספים שמשו למשרדים וחדרי מכירות.
הדיאלוג בין פשטות ותחכום היווה את הגרעין הדומיננטי והחשוב, הרבה יותר מהפן האסתטי גרידא. בהתאם לכך הם שאפו לספק את צרכיו וטעמו של המעמד הבינוני. במקביל, תמכו בקידום המוצר התעשייתי ובצורות פשוטות שיתאימו לייצור במכונה - קווים פשוטים, נקיים וחסכניים, שימושיות ויעילות כערכים מועדפים.
הגישה שהתגבשה הייתה חיבור בין ערכים עיצוביים חדשניים לערכים של המעמד הבינוני. הם הצליחו לשכנע כמה חברות וינאיות, מהמובילות בתחום הריהוט, הטקסטיל והזכוכית, שניתן לשווק עיצוב מודרני. דרך פעולתם של היוצרים באגודה וסגנון העיצוב שהם גיבשו היוו תשתית מבשרת לשפה החזותית המודרניסטית שהתפתחה בין שתי מלחמות העולם.
מעצבים, אמנים, אדריכלים (1903 –1933)מייסדי הווינר ורקשטטה הניחו את המצע לתפיסה העיצובית והאמנותית שאפיינה את חברי האגודה: מעצבים, אמנים ואדריכלים. בבסיס הווינר ורקשטטה עמד רעיון העבודה המשותפת בסדנאות וכך נקבע מקומם במבנה של בית חרושת, כאשר חלק מהחדרים שמשו לסדנאות עבודה בעץ, מתכת, עור, זכוכית, טקסטיל ועוד. חדרים נוספים שמשו למשרדים וחדרי מכירות.
הדיאלוג בין פשטות ותחכום היווה את הגרעין הדומיננטי והחשוב, הרבה יותר מהפן האסתטי גרידא. בהתאם לכך הם שאפו לספק את צרכיו וטעמו של המעמד הבינוני. במקביל, תמכו בקידום המוצר התעשייתי ובצורות פשוטות שיתאימו לייצור במכונה - קווים פשוטים, נקיים וחסכניים, שימושיות ויעילות כערכים מועדפים.
הגישה שהתגבשה הייתה חיבור בין ערכים עיצוביים חדשניים לערכים של המעמד הבינוני. הם הצליחו לשכנע כמה חברות וינאיות, מהמובילות בתחום הריהוט, הטקסטיל והזכוכית, שניתן לשווק עיצוב מודרני. דרך פעולתם של היוצרים באגודה וסגנון העיצוב שהם גיבשו היוו תשתית מבשרת לשפה החזותית המודרניסטית שהתפתחה בין שתי מלחמות העולם.
מודרניזם 1900 - 1950
המודרנ
יזם בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב, ואמנות) צמח באירופה בראשית המאה העשרים, וביטוייו, שנבעו מחיפוש אחר צרכי ביטוי חדשות, התפתחו בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, כמו הסדנאות בווינה ובגלזגו שקיבצו סביבן אמנים, אדריכלים ומעצבים. המודרניזם המגובש יותר מזוהה במידה רבה עם הבאוהאוס - בית הספר לאמנות, לאדריכלות ולעיצוב, עם התנועה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה הסובייטית, ועם תנועת הדה-סטיל בהולנד. ממרכזים אלה התפשט המודרניזם החזותי לרחבי העולם המתועש, והמשיך להתקיים גם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. בתחומי היצירה החזותית מאופיין המודרניזם בשאיפה לגיבוש אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה, התעשייה והחשיבה הרציונאלית. המודרניזם החזותי, בעיקר בתחומי העיצוב והאדריכלות, דוגל בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונאליים ובמטרות חברתיות, סוציאליסטיות. גישה זו מקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. האסתטיקה של המכונה והערכים הפונקציונאליים מדגישים את הצורות הפשוטות והשימושיות, את הצמצום בצורות, את העיצוב נטול העיטור והמשטחים החלקים והמלוטשים; את יסוד ההפשטה, הנאמנות לחומר, ואת דחיית ההיסטוריציזם השואב מיצירת העבר.
יזם בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב, ואמנות) צמח באירופה בראשית המאה העשרים, וביטוייו, שנבעו מחיפוש אחר צרכי ביטוי חדשות, התפתחו בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, כמו הסדנאות בווינה ובגלזגו שקיבצו סביבן אמנים, אדריכלים ומעצבים. המודרניזם המגובש יותר מזוהה במידה רבה עם הבאוהאוס - בית הספר לאמנות, לאדריכלות ולעיצוב, עם התנועה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה הסובייטית, ועם תנועת הדה-סטיל בהולנד. ממרכזים אלה התפשט המודרניזם החזותי לרחבי העולם המתועש, והמשיך להתקיים גם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. בתחומי היצירה החזותית מאופיין המודרניזם בשאיפה לגיבוש אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה, התעשייה והחשיבה הרציונאלית. המודרניזם החזותי, בעיקר בתחומי העיצוב והאדריכלות, דוגל בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונאליים ובמטרות חברתיות, סוציאליסטיות. גישה זו מקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. האסתטיקה של המכונה והערכים הפונקציונאליים מדגישים את הצורות הפשוטות והשימושיות, את הצמצום בצורות, את העיצוב נטול העיטור והמשטחים החלקים והמלוטשים; את יסוד ההפשטה, הנאמנות לחומר, ואת דחיית ההיסטוריציזם השואב מיצירת העבר.תנועת ה- Arts & Crafts
תנועה שצמחה האנגלייה באמצע המאה ה-19 ודגלה בעיצוב אישי וייחודי של מוצרי צריכה (תכשיטים, רהיטים, בדים). בניגוד לייצור המוני ועסקה גם בעיצוב בחומרים טבעיים. תנועה זו השפיעה על האדריכלות והעיצוב התעשייתי של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
הבאוהאוס
בית ספר הבאוהאוס נחשב לאחד מבתי הספר אדריכלות טעיצוב המשפיעים ביותר במאה ה-20. הבאוהאוס ראה חשיבות בשילוב של תיאוריה עם פרקטיקה ובהכרה של תחומי אמנות שונים. לפי גישת בית הספר כל אמן וכל מעצב חייב להכיר סוגי אמנות שונים, טכניקות עבודה מגוונות ולהיות בקיא במיוחד בצד הפרקטי. התפישה העיצובית של האדרכילות בסגנון הבאוהאוס היא שהבניין הוא בדיוק מה שהוא, פונקציונאלי וללא קישוטים.
התפתחות העיצוב באיטליה בתחילת שנות ה-20
בשנת 1902 נערכה בעיר טורינו התערוכה העולמית ובה הוצגה לראשונה המסורת התעשייתית של איטליה מול זו של המדינות האחרות באירופה. לתערוכה הזו הייתה השפעה מכרעת על תחום העיצוב התעשייתי במדינה. באותה תקופה חלה התעוררת בתחום עיצוב הרהיטים אותו הובילו מעצבים כדיליו צ'ימבולטי, ארנסטו בסילה והאחים בוגאטי, אשר התאפיין בעיקר בקו מהודר וראוותני. קו זה בא לידי ביטוי גם בתחומים נוספים של העיצוב, כגון עיצוב הזכוכית, הכדרות ותחום העיצוב במתכת.
הפוטוריזם ועיצוב מכאני
פעילות התנועה הפוטוריסטית, שהובלה באותה תקופה בראשותם של טומאסו מרינטי ואומברטו בוצ'יוני, הותירה אף היא את חותמה על המהפכה האסתטית שהתרחשה בעולם ואף חזתה במובנים רבים את התפתחות תנועת הבאוהאוס. הפוטוריזם הייתה תנועה אמנותית טכנולוגית שפעלה עד מלחמת העולם הראשונה. התנועה הייתה פעילה בכל תחומי האמנויות: ציור, פיסול, מוזיקה, תיאטרון וארכיטקטורה, ופיתחה סגנון אמנותי השואב את השראתו מן האקספרסיוניזם ומן הקוביזם לצורך תיאור אסתטי מחודש של החיים המודרניים, תוך הדגשה של השפעת התיעוש והמיכון המודרניסטי על החיים.
בשנים 1920-1930 התחוללה באיטליה התפתחות מואצת של עיצוב תעשייתי בעיקר בתחום עיצוב המכוניות, המטוסים והתעשייה המכאנית בכלל. מלחמת העולם הראשונה היוותה גורם חשוב בהיווצרותו של זרם חדש שהורכב ברובו מאנשים צעירים שנקרא "הרציונליזם האיטלקי", שעיקר עניינו היה אדריכלות.
הארכיטקטורה הרציונליסטית, כפי שהיא מכונה, שמרה על זיקה לצורות הקלאסיות, ובעיקר לרעיון העיר האידיאלית המתגלגל בתרבות האיטלקית מאז הרנסנס. הרציונליסטים הדגישו את ההיבט התפקודי והטכנולוגי ודחקו את המישור האסתטי אל מחוץ לתחום הלגיטימי. באותה תקופה הוקם גם מוסד ה"טריאנלה של מילנו", אשר שם לו למטרה לעודד את שיתוף הפעולה בין התעשייה, הסקטור היצרני והאמנות השימושית, ועד מהרה היווה את הבסיס לתרבות הארכיטקטונית והאמנותית של איטליה.
בין מלחמות העולם
בשנים 1920-1930 היו מגזיני העיצוב קטליזטור חשוב ביותר בהתפתחות התחום. המגזין "דומוס" והמגזין "קאסה בלה", הפכו בהדרגה לביטאונם של המעצבים המודרניים. בשנים הללו הרבו המעצבים האיטלקיים לאחד סגנונות מקוריים עם הסגנונות הבינלאומיים ששלטו באותה תקופה. מעצבים בעלי שם כג'יו פונטי, מאריו אסנאגו, קלאודיו ונדרי ואחרים, הביאו לעולם פיתוחים ועיצובים שלא היו ידועים עד אז, כמו ה"לומינטור"- גוף תאורה חדשני שאינו מספק אור ישיר אלא אור המוקרן כלפי מעלה - חידוש ייחודי ומהפכני לתקופתו.
באותה תקופה זכה לתאוצה תחום עיצוב המכוניות בראשות חברת "פיאט" שהצליחה לחולל מהפכה בתחום, עם מכונית הפיאט 500 ופיאט טופולינו, ומיד בעקבותיה חברת "לנצ'יה", שעיצבה מכוניות עבור לקוחות אמידים, או חברת "אלפא רומיאו", שדאגה לקהל חובבי מכוניות המרוץ והנהיגה המהירה.
פיתוחים חדשים של הרכב הדו גלגלי פיאג'ו מבית "וספה", יצרו מהפכה נוספת בתחום.
הרדיו, שהיה אחד החפצים הנחשקים ביותר בתקופה זו שלאחר המלחמה, הפך מפריט יוקרתי לפריט של ייצור המוני והיווה אתגר למעצבי התקופה, כמו גם מכונות החישוב הראשונות מבית חברת "אוליבטי".
במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס חלק ניכר ממורשת הבנייה האיטלקית והתעורר הצורך במציאת רעיונות חדשים לשיקום המדינה. מעצבים ואדריכלים נענו לאתגר ובשנות ה-50 שגשג תחום מכשירי החשמל הביתיים והפך את איטליה ליצואנית השנייה בגודלה בתחום אחרי ארצות הברית.
בשנת 1902 נערכה בעיר טורינו התערוכה העולמית ובה הוצגה לראשונה המסורת התעשייתית של איטליה מול זו של המדינות האחרות באירופה. לתערוכה הזו הייתה השפעה מכרעת על תחום העיצוב התעשייתי במדינה. באותה תקופה חלה התעוררת בתחום עיצוב הרהיטים אותו הובילו מעצבים כדיליו צ'ימבולטי, ארנסטו בסילה והאחים בוגאטי, אשר התאפיין בעיקר בקו מהודר וראוותני. קו זה בא לידי ביטוי גם בתחומים נוספים של העיצוב, כגון עיצוב הזכוכית, הכדרות ותחום העיצוב במתכת.
הפוטוריזם ועיצוב מכאני
פעילות התנועה הפוטוריסטית, שהובלה באותה תקופה בראשותם של טומאסו מרינטי ואומברטו בוצ'יוני, הותירה אף היא את חותמה על המהפכה האסתטית שהתרחשה בעולם ואף חזתה במובנים רבים את התפתחות תנועת הבאוהאוס. הפוטוריזם הייתה תנועה אמנותית טכנולוגית שפעלה עד מלחמת העולם הראשונה. התנועה הייתה פעילה בכל תחומי האמנויות: ציור, פיסול, מוזיקה, תיאטרון וארכיטקטורה, ופיתחה סגנון אמנותי השואב את השראתו מן האקספרסיוניזם ומן הקוביזם לצורך תיאור אסתטי מחודש של החיים המודרניים, תוך הדגשה של השפעת התיעוש והמיכון המודרניסטי על החיים.
בשנים 1920-1930 התחוללה באיטליה התפתחות מואצת של עיצוב תעשייתי בעיקר בתחום עיצוב המכוניות, המטוסים והתעשייה המכאנית בכלל. מלחמת העולם הראשונה היוותה גורם חשוב בהיווצרותו של זרם חדש שהורכב ברובו מאנשים צעירים שנקרא "הרציונליזם האיטלקי", שעיקר עניינו היה אדריכלות.
הארכיטקטורה הרציונליסטית, כפי שהיא מכונה, שמרה על זיקה לצורות הקלאסיות, ובעיקר לרעיון העיר האידיאלית המתגלגל בתרבות האיטלקית מאז הרנסנס. הרציונליסטים הדגישו את ההיבט התפקודי והטכנולוגי ודחקו את המישור האסתטי אל מחוץ לתחום הלגיטימי. באותה תקופה הוקם גם מוסד ה"טריאנלה של מילנו", אשר שם לו למטרה לעודד את שיתוף הפעולה בין התעשייה, הסקטור היצרני והאמנות השימושית, ועד מהרה היווה את הבסיס לתרבות הארכיטקטונית והאמנותית של איטליה.
בין מלחמות העולם
בשנים 1920-1930 היו מגזיני העיצוב קטליזטור חשוב ביותר בהתפתחות התחום. המגזין "דומוס" והמגזין "קאסה בלה", הפכו בהדרגה לביטאונם של המעצבים המודרניים. בשנים הללו הרבו המעצבים האיטלקיים לאחד סגנונות מקוריים עם הסגנונות הבינלאומיים ששלטו באותה תקופה. מעצבים בעלי שם כג'יו פונטי, מאריו אסנאגו, קלאודיו ונדרי ואחרים, הביאו לעולם פיתוחים ועיצובים שלא היו ידועים עד אז, כמו ה"לומינטור"- גוף תאורה חדשני שאינו מספק אור ישיר אלא אור המוקרן כלפי מעלה - חידוש ייחודי ומהפכני לתקופתו.
באותה תקופה זכה לתאוצה תחום עיצוב המכוניות בראשות חברת "פיאט" שהצליחה לחולל מהפכה בתחום, עם מכונית הפיאט 500 ופיאט טופולינו, ומיד בעקבותיה חברת "לנצ'יה", שעיצבה מכוניות עבור לקוחות אמידים, או חברת "אלפא רומיאו", שדאגה לקהל חובבי מכוניות המרוץ והנהיגה המהירה.
פיתוחים חדשים של הרכב הדו גלגלי פיאג'ו מבית "וספה", יצרו מהפכה נוספת בתחום.
הרדיו, שהיה אחד החפצים הנחשקים ביותר בתקופה זו שלאחר המלחמה, הפך מפריט יוקרתי לפריט של ייצור המוני והיווה אתגר למעצבי התקופה, כמו גם מכונות החישוב הראשונות מבית חברת "אוליבטי".
במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס חלק ניכר ממורשת הבנייה האיטלקית והתעורר הצורך במציאת רעיונות חדשים לשיקום המדינה. מעצבים ואדריכלים נענו לאתגר ובשנות ה-50 שגשג תחום מכשירי החשמל הביתיים והפך את איטליה ליצואנית השנייה בגודלה בתחום אחרי ארצות הברית.
התחייה המחודשת
העיצוב התעשייתי בשנים הללו סימל את תחייתה של המדינה, שכן איטליה הבינה שקידמה פירושה נוחות ואיכות חיים, ולכן לצד המכשירים הביתיים החלה פריחה מואצת גם בתחום הריהוט והתאורה. תעשיית הריהוט האיטלקי החלה לעבור לייצור המוני והמעצבים הצעירים יכלו לתת דרור לרעיונותיהם.
לשיאו הגיע תחום העיצוב האיטלקי בשנות ה-60. דרישות השוק המקומי והבינלאומי גברו, אנשים הבינו את ערכו של המותג והחלו להשקיע בקניית מותגים רק בשל יוקרתם. באותה תקופה שמות כמו מאסימו וינילי החלו להתפרסם גם בארצות הברית, כנציגיו של העיצוב האיטלקי.
במחצית השנייה של שנות ה-70 הפכה התנועה ה"פוסט מודרניסטית", או ה"ניאו מודרניסטית" לשלטת בעיצוב האיטלקי. קבוצת "אלכימיה" יחד עם קבוצת "ממפיס", החלו לעצב מוצרים מיוחדים שלא התאימו לאף קטגוריה קיימת. העיצוב היה פרובוקטיבי וקיטשי, אך תפס תאוצה והפך עד מהרה לקו המנחה בעולם העיצוב האיטלקי.
סטודיו "אלכימיה" הוקם במילנו בשנת 1978 כסטודיו לעיצוב גרפי. מטרתו המרכזית הייתה לתת למעצבים הזדמנות להציג עיצובים שלא נעשו למטרות מסחריות ולקדם את המעבר מהצרכנות היומיומית אל מוצרים אסתטיים מעוררי מחשבה. שם הסטודיו - "אלכימיה" -מרמז על פעולת עיבוד או הפיכת חומרים פשוטים לבעלי ערך. חברי הסטודיו דגלו במושגים כמו "עיצוב מחדש" (Re-Design) ו"עיצוב בנלי" (Banal Design) הם האמינו כי באמצעות התערבות מעטה אך רבת משמעות ניתן להעניק לחפצים יומיומיים מראה חדש.
הסטודיו הפך למרכז יצירה עיצובית ואדריכלית שהמשיך את מגמת העיצוב הרדיקלי באיטליה. הקים אותו הארכיטקט אלסנדרו גריירו (Guerriero) ונמנו עמו המעצבים: אלסנדרו מנדיני (Mendini), אטורה סוטסאס ,(Sottsass) פאולה נבונה , (Navone) אנדריאה בראנזי (Branzi) ומיקלה דה לוצ'י (De Lucchi).
העיצוב התעשייתי בשנים הללו סימל את תחייתה של המדינה, שכן איטליה הבינה שקידמה פירושה נוחות ואיכות חיים, ולכן לצד המכשירים הביתיים החלה פריחה מואצת גם בתחום הריהוט והתאורה. תעשיית הריהוט האיטלקי החלה לעבור לייצור המוני והמעצבים הצעירים יכלו לתת דרור לרעיונותיהם.
לשיאו הגיע תחום העיצוב האיטלקי בשנות ה-60. דרישות השוק המקומי והבינלאומי גברו, אנשים הבינו את ערכו של המותג והחלו להשקיע בקניית מותגים רק בשל יוקרתם. באותה תקופה שמות כמו מאסימו וינילי החלו להתפרסם גם בארצות הברית, כנציגיו של העיצוב האיטלקי.
במחצית השנייה של שנות ה-70 הפכה התנועה ה"פוסט מודרניסטית", או ה"ניאו מודרניסטית" לשלטת בעיצוב האיטלקי. קבוצת "אלכימיה" יחד עם קבוצת "ממפיס", החלו לעצב מוצרים מיוחדים שלא התאימו לאף קטגוריה קיימת. העיצוב היה פרובוקטיבי וקיטשי, אך תפס תאוצה והפך עד מהרה לקו המנחה בעולם העיצוב האיטלקי.
סטודיו "אלכימיה" הוקם במילנו בשנת 1978 כסטודיו לעיצוב גרפי. מטרתו המרכזית הייתה לתת למעצבים הזדמנות להציג עיצובים שלא נעשו למטרות מסחריות ולקדם את המעבר מהצרכנות היומיומית אל מוצרים אסתטיים מעוררי מחשבה. שם הסטודיו - "אלכימיה" -מרמז על פעולת עיבוד או הפיכת חומרים פשוטים לבעלי ערך. חברי הסטודיו דגלו במושגים כמו "עיצוב מחדש" (Re-Design) ו"עיצוב בנלי" (Banal Design) הם האמינו כי באמצעות התערבות מעטה אך רבת משמעות ניתן להעניק לחפצים יומיומיים מראה חדש.
הסטודיו הפך למרכז יצירה עיצובית ואדריכלית שהמשיך את מגמת העיצוב הרדיקלי באיטליה. הקים אותו הארכיטקט אלסנדרו גריירו (Guerriero) ונמנו עמו המעצבים: אלסנדרו מנדיני (Mendini), אטורה סוטסאס ,(Sottsass) פאולה נבונה , (Navone) אנדריאה בראנזי (Branzi) ומיקלה דה לוצ'י (De Lucchi).
מהפכה בעיצוב האיטלקי
בתקופה שבה הוקם הסטודיו היו קיימות באיטליה ובבריטניה קבוצות עיצוב ואדריכלות רדיקליות שנודעה להן השפעה משמעותית על עולם העיצוב האיטלקי. קבוצות כמו "סופרסטודיו" או "ארכיזום", נודעו כתנועות רדיקליות ואף אנטי עיצוביות. הן חתרו בעבודותיהן, יחד עם קבוצת "אלכימיה", נגד ה"טעם הטוב והאסתטיקה האליטיסטית של המודרניזם".
עיצוביהם של חברי הסטודיו הביאו למהפכה בעיצוב האיטלקי המוכר. הם לא קיבלו שום דבר כמובן מאליו ושאלו שאלות בנוגע למה שמוגדר "העיצוב היפה (Bella Design) ".
"סטודיו אלכימיה" התנהל כגלריה, שבה מוצגים פריטי עיצוב ייחודיים ואבי טיפוס ודגמים של ריהוט חדשני ויוצא דופן, ברוח החשיבה הפוסט מודרנית.
בשנת 1978 פיתח מנדיני, אחד מהשותפים הראשונים ב"סטודיו אלכימיה", יחד עם מעצבים אחרים את הקו המכונה "עיצוב בנאלי" ,(Banal Design) טרנספורמציה של אובייקטים יומיומיים, דרך צבעוניות וצורניות, לתוך אובייקטים חדשניים ואירוניים של עיצוב. הוא כינה את טרנספורמציה הזו "עיצוב מחדש", וזו באה לידי ביטוי במיוחד בסדרת הכיסאות והמושבים המפורסמים שעיצב בשנת 1978. בעשותו כן הפנה מנדיני את תשומת הלב לעיצוב המודרני של הרהיטים הנחשבים כקלאסיקה והצביע עליהם כעל רהיטים זמניים, תקופתיים.
בתקופה שבה הוקם הסטודיו היו קיימות באיטליה ובבריטניה קבוצות עיצוב ואדריכלות רדיקליות שנודעה להן השפעה משמעותית על עולם העיצוב האיטלקי. קבוצות כמו "סופרסטודיו" או "ארכיזום", נודעו כתנועות רדיקליות ואף אנטי עיצוביות. הן חתרו בעבודותיהן, יחד עם קבוצת "אלכימיה", נגד ה"טעם הטוב והאסתטיקה האליטיסטית של המודרניזם".
עיצוביהם של חברי הסטודיו הביאו למהפכה בעיצוב האיטלקי המוכר. הם לא קיבלו שום דבר כמובן מאליו ושאלו שאלות בנוגע למה שמוגדר "העיצוב היפה (Bella Design) ".
"סטודיו אלכימיה" התנהל כגלריה, שבה מוצגים פריטי עיצוב ייחודיים ואבי טיפוס ודגמים של ריהוט חדשני ויוצא דופן, ברוח החשיבה הפוסט מודרנית.
בשנת 1978 פיתח מנדיני, אחד מהשותפים הראשונים ב"סטודיו אלכימיה", יחד עם מעצבים אחרים את הקו המכונה "עיצוב בנאלי" ,(Banal Design) טרנספורמציה של אובייקטים יומיומיים, דרך צבעוניות וצורניות, לתוך אובייקטים חדשניים ואירוניים של עיצוב. הוא כינה את טרנספורמציה הזו "עיצוב מחדש", וזו באה לידי ביטוי במיוחד בסדרת הכיסאות והמושבים המפורסמים שעיצב בשנת 1978. בעשותו כן הפנה מנדיני את תשומת הלב לעיצוב המודרני של הרהיטים הנחשבים כקלאסיקה והצביע עליהם כעל רהיטים זמניים, תקופתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה