ו. תמורות חברתיות ופוליטיות

1950-הפיפטי’ז, אירופה וארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה, בעשור של בנייה מחדש והתעצמות. מתחיל עידן שיימשך כשלושה עשורים, של הדמוקרטיזציה של העיצוב. לא רק העלית תיהנה מאובייקטים מעוצבים, גם ההמונים. תופעה שהחלה להתפתח החל משנות ה-50 וה-60' ועד היום, תופעת הפרברים, במסגרתה הוקמו ערי לוויין סביב הערים הגדולות, בהן חיות אלפי משפחות. דבר זה שינה מהותית את תרבות הצריכה האמריקאית, והוליד מוצרים רבים במחירים שווים לכל נפש שיוצרו בטכנולוגיות מתקדמות. הצריכה הגוברת הציתה את התחרותיות בין החברות, ובהתאם לכך, הפכו המוצרים לאסתטיים ופרקטיים יותר, ונהנו מצורות אורגניות וזורמות, עם קווים מעוגלים. עידן של חומרים חדשים כמו פלסטיק, אלומיניום, לבידי פורמייקה, פיברגלס ואקריליק, גומי מוקצף ופוליאסטר. אלה מאפשרים ייצור המוני וזול, ונפתחת תקופת הצרכנות הזללנית: קנה, השתמש והשלך. הצורות שאבו מהעולם האווירודינאמי (חלליות, לוויינים), וכן מצורות ביו-מורפיות וא-סימטריות. האימסים, שהגיעו ללוס אנג'לס ב-1941, עבדו עם הצי האמריקני על פיתוח סד רגליים מעץ לבוד מתובנת עבור פצועי המלחמה, ועם התעשייה האווירית על חלקי מטוסים. עם תום המלחמה, כאשר פנו השניים לעצב רהיטים במטרה "להביא את המרב של המיטב, במחיר הנמוך ביותר, למספר האנשים הגדול ביותר", כפי שתיאר זאת צ'ארלס, היו באמתחתם ידע וניסיון מקוריים מתחום הטכנולוגיות החדשות. תהליכי הניסוי והטעייה והפילוסופיה הברורה שעמדה מאחוריהם, הביאו ליצירת הכיסאות מעץ לבוד מתובנת, מפלסטיק בשריון פיברגלאס, מחוטי ברזל מכופפים ומולחמים ומיציקת אלומיניום, שהפכו במהרה לרבי מכר.