עד אמצע המאה ה19 התבסס ייצור הרהיטים על עבודת כפיים ונעשה בשיטות מסורתיות ומחומרים כגון עץ, אריג, עור ודבקים אורגניים. הכל השתנה כשהאוסטרי מיכאל טונט חולל מהפכה של ממש והצליח, בסופה של סדרת ניסיונות, לפתח טכניקה של כיפוף עץ גושני באמצעות קיטור, וריכוך העץ על ידי אדים. הכיסא המפורסם שלו, שעוצב ויוצר באותם ימים באוסטריה ובהונגריה, זכה לתהילה ולפרסום. מאוחר יותר למדו גם האיטלקים את הטכניקה הזאת והחלו לייצר בסגנון דומה. עד היום נחשב "כיסא טונט" ליצירת מופת בעולם העיצוב, ומעצבים רבים מתבססים גם היום על המודל הזה בעיצוביהם העכשוויים, ובמתן פרשנויות חדשות ועדכניות לכיסא זה. בשנות ה30- של המאה הנוכחית, הפליא האדריכל והמעצב הפיני הנודע, אלוואר אלטו, בעיצוביו הייחודיים, תוך שהוא משתמש בקילוף שכבות של עץ והדבקת השכבות הללו זו לזו, כדי לקבל את הצורות המכופפות של העץ. הזוג אימס המשיכו את הטכנולוגיה ואף פיתחו שימושים חדשניים בעץ המכופף ליצור המוני.
צ'ארלס אימס, שעבד בתקופת מלחמת העולם השנייה בתעשיות הספינות והמטוסים האמריקניות, נחשף לטכנולוגיות חדשות של כיפוף עץ וכן לשיטות של ייצור המוני המבוסס על הכנת תבנית ויציקה. צארלס וריי אימס השתמשו בידע ובמומחיות שצברו והחלו לחקור ולעשות ניסויים בעץ לבוד ובתנוחות ישיבה שונים. כיסאות עץ לבוד שיצרו, מהווים ציון דרך בתחום העיצוב ונעשו בשיטה זולה ויעילה. הם גם היו הראשונים שהשתמשו בפיברגלס לייצור כיסאות, כשהם מעתיקים טכנולוגיות צבאיות לתחום יצור הרהיטים. בשנת 1946 יצרו האימס את כיסא הפיברגלס, שהוא למעשה קונכייה אחת המחוברת לרגלי מתכת. מטרתם היתה ליצור כיסא זול, שווה לכל נפש, שאפשר לערום אותו זה על גבי זה בקלות, תוך חיסכון מלא במקום בתוך המכולה או המשאית המניידת את הכיסאות ממקום למקום. צ'ארלס אימס ההומניסט והדמוקרט האמין בכל לבו שכל בני האדם זכאים ליהנות מהדברים הפשוטים והיפים, ושהעיצוב הטוב נועד לספק להם אותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה