תנועת המודרניזם, שפרחה בין שתי מלחמות העולם משני צידי האוקיינוס, ובמיוחד בארצות הברית, התפתחה ואפיינה את הזירה העיצובית במאה ה20, התנועה תמכה ברעיון של בחינה מחדש של כל היבט של הקיום, ממסחר ועד פילוסופיה, כשהמטרה היא למצוא את הדברים המונעים התקדמות, ולהחליף אותם בדרכים חדשות, ולפיכך טובות יותר. ניתן לתאר את תחילתה של התנועה כדחייה של המסורת, וכנטייה לגשת לבעיות בפרספקטיבה חדשה המבוססת על רעיונות וטכניקות קיימות. המודרניזם של שנות השלושים התמקד יותר ויותר על המציאות של תרבות פופולרית המנותקת מזו הגבוהה, ובעלת קיום עצמאי, בעיקר של צריכה המונית. אחד מהשינויים הבולטים ביותר בתקופה זו היה החדירה של הייצור המודרני לחיים היומיומיים – החשמל, הטלפון והמכונית, והצורך לעבוד איתם, לתקן אותם ולחיות איתם, שיצר את הצורך בחיים חברתיים ומנהגים שונים וחדשים.
דעתם של אדריכלים ומעצבים מודרניסטיים הייתה כי הטכנולוגיה החדשה עשתה את סגנונות הבניה הישנים ללא רלוונטיים. מעצבים מודרניסטיים דחו מוטיבים קישוטיים בעיצוב, והעדיפו להדגיש את חומרים שהם משתמשים בהם ואת הצורות הגאומטריות הטהורות שמרכיבות את המבנה (Form Fllows Function). עיצוב מודרניסטי של בתים ורהיטים גם הדגיש את הפשטות והבהירות של הצורה ואת העדר הבלגן. שתי גישות הנחו את מעצבי התנועה המודרנית הגישה השכלתנית שייחסה חשיבות רבה לפונקציונליות ולתהליכי הייצור, והגישה המהפכנית שהתמקדה באסתטיקה ובסגנון. בגדול, אפשר לומר שבתקופות של מיתון שלטה הגישה השכלתנית, ובימים של פריחה כלכלית הפך עיצוב הרהיטים נועז יותר. ואכן, לאחר מלחמת העולם הראשונה חיפשו אדריכלים ומעצבים דרכים לבנייתה של חברה אחרת, רבים מהם הצביעו על המכונה כאמצעי לכינון הסדר החדש. הבולטים והמשפיעים ביותר ביניהם היו ואלטר גרופיוס ומיס ואן דר רוהה ("less is more") שגם היו מנהלי בית הספר הבאוהאוס (בית ספר בעל השפעה רבה על התפתחות המודרניזם) ולה קורבוזיה. שלושתם גם ניסחו את עקרונות הסגנון הבינלאומי שהוא תולדה של המודרניזם. במקביל אליהם השפיעה על האדריכלות האירופאית אסכולת שיקגו,שהתאפיינה בבניית גורדי השחקים בשיקאגו וניו יורק בתחילת המאה ה-20 ובעיקר האדריכלים האמריקאים לואיס סאליבאן ופרנק לויד רייט. פול פרנקל עיצב את "רהיטי גורדי השחקים". פרנקל, מעצב ממוצא אוסטרי, הביא עמו את בשורת המודרניזם אל מעבר לאוקיינוס וזכה להצלחה מסחרית מסחררת. גם הקוביזם האנליטי, שהיה אחד הזרמים המרכזיים בציור המודרני, היווה מקור השראה לעיצוב שקיבל גם הוא מימד קוביסטי. דוגמא לכך הן עבודותיו של המעצב ממוצא דני, אריק מגנוסן, שתכנן כלים קוביסטיים עבור חברת הצורפות הנודעת "גורהם", מן העיר פרובידנס שבמדינת רוד-איילנד.
Chrysler building,1930 Rerik magnussen,1927 Paul frankel,1926
סגנון שבא לידי ביטוי בכל תחומי החיים בארצות הברית של שנות החמישים, הוא המודרניזם האורגני. עיצוב אורגני מוגדר כשפה אסתטית צורנית הנשענת על האורגניזם החי ומוגדרת בצורות רכות ובקווים זורמים. העיצוב האורגני היה לסמלה האסטתי של הזהות הלאומית האמריקית. הסגנון האורגני היה התשובה המוחצת שהציעה אמריקה לסגנון הבינלאומי ולמודרניזם האירופי באמנות, בעיצוב ובאדריכלות. אמריקה הציעה שפה מודרניסטית שונה והחזירה לעיצוב את הסגנון בעודה משלבת אותו בחיי היום-יום של כל רובדי החברה. העיצוב האורגני היה לדרך חיים של כל אמריקאי גאה בשנות החמישים, עיצוב חמים ונעים שנגע בכל תחומי החיים וביטא את שימור התא המשפחתי. שני מבנים ניו יורקיים מסמלים יותר מכל את השפה האורגנית של שנות החמישים: מוזיאון גוגנהיים של פרנק לויד רייט והטרמינל של טי.וו.אי בנמל התעופה קנדי בעיצובו של אירו סארינן(שותפו של צ'רלס אימס בכמה פרויקטים). העיצוב האורגני צמח במקביל לאמנות הסוריאליסטית ולאבסטרקט, שפנו גם הם לצורות האורגניות. האמנים הסוריאליסטים כמו סלבדור דאלי ומקס ארנסט הציעו תחליף לגישה הרציונליסטית, תוך כדי פנייה לפסיכואנליזה, בחיפוש אחר ביטוי לדימויי התת-מודע שיצרו בצורות סקסואליות, ביולוגיות ואורגניות.
Frank Loyd Wright
1959 Guggenheim Museun, NYC
Eero Saarinen, TWA Terminal at JFK airport, NYC ,1963
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה