יא. השוואה לדוגמא אחרת בהסטוריה של העיצוב.

השוואת סיטרואן הצרפתית לפורד האמריקאית היא השוואה שניתן לומר שהיא מתחייבת.
שיטת הייצור בסרט הנע שהביא לעולם הנרי פורד שועתקה כמעט באדיקות ע"י המעריץ האירופי מספר אחת של השיטה דאז- אנדרה סיטרואן. ניתן למצוא קווים מקבילים וזהים למיד בין מודל ה-T של פורד לזה של סיטרואן ה- CV10 TYPE A. בעוד שהנרי פורד הגדיר את מטרתו כ-"מכונית לכל פועל" המטרה של סיטרואן הייתה להפוך את "השאיפה" של כל אדם לבעלות על רכב זמינה ונגישה, דומה אך עם ניואנסים ונסיבות מעט שונות. דמיון ניתן למצוא גם בסמליות של כל אחת מהחברות, סיטרואן מצידה מזוהה כסמל של לאומיות צרפתית, ופורד מצידו כסמל לתרבות האמריקאית.

מודל T של פורד

אך לצד כל הקווים המקבילים, סיטרואן ופורד התקדמו לאורך השנים בנתיבים שונים. בעוד שהנרי פורד קבע כי "אתה יכול להזמין את המונית בכל צבע שתבחר, כל עוד זה יהיה שחור" סיטרואן גילה פתיחות עיצובית גדולה יותר ובסוף שנות ה20 (כמעט 30 שנה מאז צאת מודל T הראשון) כשפורד וחברת ג'נרל מוטורס הבינו את הבעיה שנוצרה מחוסר ההתקדמות העיצובית של המודל T הפונקציונאלי, סיטרואן כבר הייתה אחרי השקת הדגם השני למודל A הראשון איתו התחילו, ולקראת השקת הרכב שעתיד לשנות את פני היסטורית הרכב כולה (1933 ה- "TRACTION- AVANT"). רק בנקודת זמן זו, ולאחר שאיבד את היתרון שהיה לו על פני מתחריו (יתרון שמאז לא חזר להיות גדול כ"כ) הודה פורד כי עליו להיכנס לעולם ה"סטיילינג" ושם קץ לעידן הסטנדרטיזציה של עולם הרכב שהוא עצמו החל.
ניתן לומר שגם תפיסתו של פורד את עולם עיצוב הרכב הייתה רחוקה מזו שיושמה בסיטרואן. בעוד שבחברה האמריקאית פנו לעיצוב "החלום האמריקאי" במכונית, סיטרואן נקט בגישה הוליסטית יותר בה עבודתו של המעצב הלכה יד ביד עם עבודתו של המהנדס, תפיסה שחלחלה מאוחר יותר גם לשאר תעשיית הרכב לאחר שהבינו את החשיבות והמשמעויות שבתפיסה זו, מה שסיטרואן הבין לפני כולם.
פורד הייתה למעצמת רכב (היום נמנים בקבוצה המותגים: , מאזדה (יפן) אסטון-מרטין (בריטניה) וולבו (שוודיה) ועד למשבר הכלכלי הנוכחי החזיקה גם את לנד-רובר ויגואר שנמכרו בשנה האחרונה לקבוצת טאטא ההודית) ועד 2004 החזיקה בתואר של המקום הראשון בדירוג המכירות, בעוד שסיטרואן דשדשה מאחור (בעיקר לאחר השתלטותה של פיג'ו). יש המטילים את "האחריות" לחיבתם המוגזמת של האמריקאים למכוניות פיק-אפ גדולות ובזבזניות על מודל ה- F-100 של פורד. פורד תרמו גם לסגנון של מכוניות הספורט בעלות החזות המוארכת והשרירית שהגיע מדגמי הת'נדרבירד והמוסטאנג שתפס תאוצה בשנות ה- 50-70.
הקווים הישרים העוצמתיים של פורד ששאפו לחזק את האגו האמריקאי היו שונים בתכלית מהקווים הזורמים וההרמוניים שאפיינו את מכוניותיה של סיטרואן. רכביה של סיטרואן החלו להיות יותר מושפעים מהסגנון האמריקאי לאחר פטירתו של המעצב ברטוני וכניסתו לתפקיד של מי שכבר היה מעצב בסיטרואן, המעצב האמריקאי רוברט אפרון. ואכן הישגיו הגדולים של אפרון נקשרים בדגמי הסלון הגדולים שעיצב עבור סיטרואן שזו החלה לייצר מ-1970 והלאה. בשנת 2000 חזרה ה"צרפתיות" לסיטרואן בזמן שמי שהיה עד אותו זמן המעצב הראשי בחברה המתחרה רנו, המעצב ז'אן פייר פלאו (Jean-Pierre Ploué) שהתמנה למעצב הראשי וראש מחלקת העיצוב של סיטרואן יחד עם המשימה של הובלת סיטרואן לתוך המאה החדשה.

מלמעלה למטה:Ford F-100, פורד ת'אנדרבירד, פורד מוסטאנג

בשנות ה-80 עשתה פורד צעד במטרה ליצירת רכב מוביל בקטגוריית הרכבים הבינוניים לאחר שנדחקה עקב תחרות קשה, וחזרה שוב לעקרונות של יצירת רכב חסכוני ונוח ויצרה את מה שבמהרה הפך ללהיט מכירות הפורד טאורוס. ניתן עדיין לזהות את הקווים הישרים בטאורוס אך אלו מרוככים ומותאמים לרכב "משפחתי" באופיו, קוים שעם הזמן הלכו והתרככו יותר בדוגמת המונדאו והפוקוס.

פורד טאורוס

גם בנושא החדשנות תרמה פורד, בדומה לסיטרואן, מספר פיתוחים חשובים, בהם עשיית מבחני הריסוק שהחלה בהם בשנת 1951, ועוד קודם לכן, ב-1932 פיתחה את מנוע ה- V8, מנוע 8 צילינדרים בחלק שלם אחד, מנוע שליווה לאחר מכן את רכבי החברה שנים ארוכות והפך לאהוב במיוחד על האמריקאים.