השנים שלאחר המלחמה אופיינו בגרמניה ברוח של שינוי. בשנת 1953 אוטי אייכלר "Oti Aicler" ומקס ביל "Max Bill" החליטו להקים בית ספר לעיצוב בעיר Ulm"" ה Hochschule Fur Gestating Ulm (HfG). שני המקימים היו אנשי באוהאוס ובית הספר פעל בין השנים 1953-1968 והיה למוסד האקדמי בעל ההשפעה הרבה ביותר על העיצוב המודרני בן זמננו. השאיפה הייתה להמשיך ולחיות את ה"מודרניזם" שנקטע, לפחות בגרמניה, ע"י המשטר הנאצי ב 1933. ב Ulm נמשך פיתוח התיאוריה של ה"פונקציונליזם" על פיה עיצוב של אובייקט צריך להיקבע אך ורק לפי אופן השימוש בו ולא על פי שיקולים אסטטיים והתחזקה התפיסה לפיה אובייקט שעוצב באופן פרקטי יהיה יפה מיסודו. המודל שפותח בבית הספר "The Ulm model " ניכר באופן הברור ביותר במגוון המוצרים שעוצבו בין השנים 1953- 1956 בחברת בראון בעיקר ע"י דיטר ראמס וכן שנים אח"כ כחלק ממסורת העיצוב בחברה. במוצרים אלה ניכר שילוב ברור בין עיצוב ומדע בכפוף ליעדים המודרניסטיים של Ulm. כמו כן נעשו פרויקטים משותפים לבית הספר ולחברת בראון. על פי התפיסה בUlm על המעצב לעבוד כחלק מצוות. המעצב הוא יותר מדען מאשר מעצב. המעצב הפונקציונאלי מקפיד על עמידה בתקנים וארגון שיטתי של עבודתו. הדגש העיצובי ניתן על חשיבה מתמטית ושכלתנית. הרעיון מאחורי החשיבה השיטתית היה לקחת מערכות מורכבות ומסובכות ולפרק אותן ליח' קטנות אותם ניתן לייצר בעזרת שיטות ייצור פשוטות. היח' הקטנות הם אלמנטים אותם אפשר לסדר מחדש לכדי מערכת גדולה ומורכבת. התובנות הללו שפותחו בבית הספר נבעו מהבעיות שהביאה עימה התקופה המודרנית וההתפתחות המהירה של התעשייה והייצור ההמוני באירופה ובגרמניה בפרט. השפה הויזואלית אופיינה בשימוש בצורות גיאומטריות, צורות ריבועיות פשוטות. דיטר ראמס ועמיתיו בבראון הדגימו כיצד הגישות הרציונאליות והפונקציונאליות מתגלמות אל תוך מוצרי החברה וכיצד הפונקציונאליות העיקרית במוצר מתגלמת באסטטיות שלו. יח' עוצבו באופן מודולארי כך שיוכלו להיערם אנכית או אופקית, מידותיהם של כפתורים ומתגים צומצמו למינימום. הצבעים היו פשוטים וטבעיים בד"כ משטחים לבנים עם פרטים בצבע שחור או אפור משולבים בנגיעות קטנות של כתום, ירוק או אפקטים אחרים של צבע במינון נמוך בכדי להצביע על הפונקציונאליות העיקרית של המכשיר או המוצר. נעשה שימוש בצורות גיאומטריות, קווים ישרים משולבים בקווים מתעקלים וקשתות. כל הפרטים שאינם הכרחיים עבור תפקוד המוצר הוסרו. דיטר ראמס עיצב לא רק מכשירים אלקטרונים עבור בראון הוא עיצב רהיטים ואובייקטים שונים כולם ברוח הבאוהאוס והבאוהאוס החדש. מטרתו העיקרית של ראמס דרך העיצוב הייתה למשוך את צומת ליבם של הצרכנים המתוחכמים באמצעות הסגנון המודרני. האסטרטגיה העיצובית הזו של ראמס וחברת בראון הוכיחה עצמה כמאוד יעילה והחברה זכתה לפרסום רב בתקשורת ובכנסים שוים תודות למוצרים שעוצבו בטוב טעם. ראמס שהפך לאחד המעצבים החשובים של המאה ה 20 תבע את עשרת העקרונות שלו לעיצוב טוב:
עיצוב טוב הוא חדשני
Good design is innovative
עיצוב טוב הופך מוצר לשימושי
Good design makes a product useful
עיצוב טוב הוא אסטטי
Good design is aesthetic.
עיצוב טוב הופך את המוצר למובן
Good design makes a product understandable.
עיצוב טוב אינו מתבלט
Good design is unobtrusive.
עיצוב טוב הוא כנה
Good design is honest.
עיצוב טוב מאריך ימים
Good design has longevity.
עיצוב טוב הוא זה שיש בו ירידה לפרטים הקטנים
Good design is consequent down to the last detail.
עיצוב טוב הוא עיצוב ידידותי לסביבה
Good design is environmentally friendly.
עיצוב טוב הוא כמה שפחות עיצוב
Good design is as little design as possible
מאות המוצרים שראמס עיצב עבור בראון היו אלגנטיים ורסטיליים ועיצובם השיג את מה שביקש ראמס להעביר. הוא שאף לעצב מוצרים שימושיים שיהיו קלים לתפעול. למרות שעיצוביו נראים כאילו הם נעשו ללא מאמץ מיותר ראמס ערך ניסיונות וניסויים רבים בחן והתנסה בחומרים חדשים והקדיש תשומת לב לכל הפרטים הקטנים, כדי להבטיח שכל חלק במכלול יתחבר בצורה מושלמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה