ה. השלכות טכנולוגיות וכלכליות

בטח כבר שמתם לב שאני אוהבת להתחיל פוסטים בציטוטים, אז הנה אחד מוצלח במיוחד מפי המעצב התעשייתי האיטלקי Joe Colombo (שימו לב – המעצב, לא המאפיונר האמריקאי ממוצא איטלקי שנשא את אותו השם וחי בערך באותן השנים!): "The situation now is the exact opposite of the past when design was only sold in a few deluxe shops. Clients do not exist anymore. Instead there are consumers, and we have to think in terms of mass production."

ארה"ב לא הייתה מהמדינות שסבלו מחורבן כלכלי בעקבות מלחמת העולם השנייה, לפחות לא כמו מדינות אירופה. כבר בשנות החמישים היא בססה את עצמה כמעצמה מובילה בתחום הכלכלי, וספקה עזרה למדינות שנהרסו בעקבות המלחמה. עזרה זו הביאה לשיקומן, והשיקום הוביל לצמיחה כלכלית מואצת. בעקבות זה, התפתחה תרבות צרכנית מתקדמת, בה הצרכנים נהנו "מהכוח של הבזבוז". בעוד שבאירופה העיצוב המודרניסטי יישם את החוק ‘form follows function’, בארה"ב יישמו את ‘design follows sales’. מעצבים הפכו ליועצים, מחויבים למה שהם כינו – עיצוב טוטאלי (total design). במילים אחרות, הם עיצבו הכול, החל במהדק וכלה בקטר. הם הצליחו להראות ליצרנים שעיצוב טוב עוזר למכור יותר מוצרים, והתעשייה השכילה לאמץ זאת.
ה"בום" הכלכלי נמשך עד 1964 בארה"ב, ואפשר לה להיות מובילה עולמית בכל תחומי תרבות הצריכה, עיצוב וייצור. גרמו לכך גם דרישה גבוהה למוצרים אמריקאים (שיוצרו בארה"ב), וגם (ואולי יש לומר במיוחד) ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה. כשבאים לבחון את ההתפתחויות הטכנולוגיות של שנות השישים, השנים בהן צמחה Target, חייבים לחזור מעט אחורה בזמן אל תקופת מלחמת העולם השנייה. אמנם בשנות המלחמה כל מה שהיה קשור לעיצוב נעצר כמעט קליל, אך הייצור במשך השנים ההם הביא לתחילתה של התפתחות טכנולוגית מהירה שנמשך גם בעשורים שלאחר מכן. חומרים חדשים כמו פיברגלס, פלסטיקים דוגמת ניילון (הומצא ע"י דופון בשנת 1939), פוליטן ופוליאסטר (1942), עצים מעובדים – דיקטים וסגסוגות מתכת, כולם שימשו את התעשייה בזמן המלחמה ו"עשו הסבה" אל הייצור הפרטי כשזו הסתיימה. דוגמאות? ב-1945 Charles Eames ו- Eero Saarinen פיתחו את הסדרה המפורסמת של כיסאות מדיקט, חומר שהפך לנפוץ יותר ויותר עם השכלול של דבקים סינטטיים.

ב-1948 Eero Saarinen עיצב את "כסא הרחם" (Womb chair), כסא הפיברגלס הראשון ביצור המוני. הכסא היה מורכב בבסיסו ממעין קונכית פיברגלס שהייתה נתונה בתוך מסגרת פלדה.

עשר שנים מאוחר יותר, Saarinen עיצב כיסא נוסף – the Tulip Chair, יציקת פלסטיק שהורכבה על רגל אלומיניום בודדת. המעצב רצה שהכול יהיה מפלסטיק כדי להשיג מראה של מבנה מחתיכה אחת, אך מאחר וחוזק הפלסטיק לא התאים לשימוש הרגל, הוא פשוט צבע את האלומיניום כך שיראה כמו פלסטיק.

שתי חברות היו אחראיות לייצור ההמוני של הכיסאות בדוגמאות שהבאתי כאן: Herman Miller (שייצרה את הכיסא של צ'רלס אימס) ו- Knoll Associates (שייצרה את הכיסאות של סארינן). שתי החברות היו חלוצות בכל הנוגע לחידושים עיצוביים, והפגינו חשיבה מקורית בבחינת חומרים חדשים ופונקציונאליות. כל המוצרים שלהם כללו גם חידושים טכנולוגים.

במהלך שנות השישים מעצבים האמינו שהטכנולוגיה היא "הבשורה להמונים". המרוץ לחלל החל כבר בעשור הקודם (ספוטניק – 1957) וב-1961 יורי גגארין היה לאדם הראשון בחלל. האובססיה לחלל, טילים ורדידי כסף נמשכה לאורך כל העשור והגיעה לשיאה ב-1969 כאשר ניל ארמסטרונג עשה צעד קטן על הירח. התמונות שודרו "לייב" בטלוויזיה בכול העולם, ובארה"ב לא מעט אנשים ראות את זה כבר בצבע. 1961 הייתה גם השנה שבה נבנתה חומת ברלין (ז"ל). המלחמה הקרה סיפקה לתעשיית הקולנוע תרוץ טוב לייצר אינספור סרטי ריגול וג'ימס בונד סיפק לכולם תצוגה נאה של חידושים טכנולוגיים. אנשים ציפו לשינויים טכנולוגיים והם אכן התרחשו אל מול עיניהם ושינו את החיים בכל פעם מחדש; טרנזיסטור (שפותח כבר ב-1947 במעבדות בל ואפשר את המזעור של מוצרים אלקטרונים רבים), רדיו, טלוויזיה בצבע, מכונת גילוח עם סוללות, מצלמת פולארויד, תקשורת לווינית (1962 USA Telstar), מחשב כיס (1967 USA Texas Instruments) ואפילו עכבר מחשב (1964 USA by Douglas Engelbart) ורשת אינטרנט (1969 USA US military), אמנם בלי גוגל אז אני לא יודעת כמה זה נחשב.

לא אוכל לסיים את הפוסט הזה מבלי לכתוב גם מספר מילים על אופנה (ולא רק בגלל העובדה שב-Target חלק נכבד מהמכירות התבסס על ביגוד). השיפורים הטכנולוגים והשימוש בחומרים חדשים שהזכרתי לא מכבר השפיעו, איך לא, גם על תחום האופנה. הדבר כלל בדים משופרים, וייצור אוטומטי של לבוש (בניגוד לתפירה ידנית). אורח חיים פעלתני, נשים שהצטרפו למעגל העבודה וכניסתה של מכונת הכביסה לכול בית הביאה לגישה נינוחה יותר בכול הנוגע לביגוד.האוטומטיזציה של המכונות, בדים סינטטיים וערבוב של צמר עם אקריליק, כולם הביאו לירידה משמעותית בעלויות של פרטי לבוש ועודדו אנשים להחליף את הישן בחדש ובכלל – לקנות יותר.