ד. השקפת העולם האידאולוגית העיצובית והתשתית התיאורטית:

אלסי היא אחת החברות המגלמות תופעה טיפוסית של התרבות התעשייתית האיטלקית של "מפעלי עיצוב איטלקיים". מפעלי העיצוב באיטלקיים היא קבוצה של מפעלים היסטוריים שבהם העיצוב הוא המשימה, מפעלים בהם האובייקט הוא יותר מפרויקט ייצור פשוט אלה פילוסופיה כוללת, תפיסת חיים.
האידיאלוגיה העיצובית של אלסי ושל שאר "מפעלי העיצוב האיטלקים" היא ההיתיחסות אל המוצרים כעבודת יד, גם אם הם נעשים על ידי מכונות. כלומר גם בזמן שבו הטכנולוגיה מתקדמת ובאותה מידה משרתת את העיצוב האיטלקי, העיצוב בתפיסתו נשאר בתרבות עבודת היד.
אלסי מאמינה כי הטבע האמיתי שלנה קרוב ל" מעבדת מחקר באומנויות השימושיות"- כלומר: לתווך ללא הפסקה בין הביטויים המתקדמים ביותר של התרבות היצירתית הבינלאומית מצד אחד, לבין דרישות הציבור וחלומותיו.

העיצוב של אלאסי, כפי אנו מכירים אותו היום התחיל תחת ידיו של קארלו אלסי ( אביו של אלברטו אלסי) , שפיתוח את מוצרי החברה בין 1935 ו1945.
ב1950 קארלו אלסי החליף את אביו כמנכ"ל של איגוד מקצועי, בכך הוא ויותר לגמרי הפעילות שלו כמעצב ויותר ויותר סומך על התרומות של מעצבים עצמאיים, בהתאם ל- דבר שיעשה טיפוסי לכל " מפעלי העיצוב האיטלקיים " עד ליום הזה.
בכדי להבין את הבסיס הפילוסופי, האידאולוגי, וההגותי שעליו מבוסס העיצוב יש להבין את התמורות העיצובית בהיסטוריה של העיצוב האיטלקי אשר השפיעו השפיעה על תהליכי העיצוב ומרכיבי העיצוב באלסי.
בשנים 1920-1930 התחוללה באיטליה התפתחות מואצת של עיצוב תעשייתי. מלחמת העולם הראשונה היוותה גורם חשוב בהיווצרותו של זרם חדש שהורכב ברובו מאנשים צעירים שנקרא "הרציונליזם האיטלקי".
הרציונליזם האיטלקי". שמר על זיקה לצורות הקלאסיות, ובעיקר לרעיון העיר האידיאלית המתגלגל בתרבות האיטלקית מאז הרנסנס. הרציונליסטים הדגישו את ההיבט התפקודי והטכנולוגי ודחקו את המישור האסתטי אל מחוץ לתחום הלגיטימי. באותה תקופה הוקם גם מוסד ה"טריאנלה של מילנו", אשר שם לו למטרה לעודד את שיתוף הפעולה בין התעשייה, הסקטור היצרני והאמנות השימושית, ועד מהרה היווה את הבסיס לתרבות הארכיטקטונית והאמנותית של איטליה
בין מלחמות העולם בשנים 1920-1930 ,היו מגזיני העיצוב קטליזטור חשוב ביותר בהתפתחות התחום. המגזין "דומוס" והמגזין "קאסה בלה", הפכו בהדרגה לביטאונם של המעצבים המודרניים. בשנים הללו הרבו המעצבים האיטלקיים לאחד סגנונות מקוריים עם הסגנונות הבינלאומיים ששלטו באותה תקופה.
אלסי אשר הוקמה בתקופה זו בשנת 1921, כמפעל לייצור כלי בית מכסף וניקל. העיצוב היה צורות פשוטות כאשר הדגש היה על שימושיות איכות וגימור.

במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס חלק ניכר ממורשת הבנייה האיטלקית והתעורר הצורך במציאת רעיונות חדשים לשיקום המדינה.
בשנים אלו נכנס קארלו אלסי ( אביו של אלברטו אלסי) , שפיתוח את מוצרי החברה בין 1935 ו1945. קארלו למד עיצוב תעשייתי בנוורה שבאיטליה.

העיצוב התעשייתי בשנות החמישים סימל את תחייתה של המדינה, שכן איטליה הבינה שקידמה פירושה נוחות ואיכות חיים, ולכן לצד המכשירים הביתיים החלה פריחה מואצת גם בתחום הריהוט והתאורה. תעשיית הריהוט האיטלקי החלה לעבור לייצור המוני והמעצבים הצעירים יכלו לתת דרור לרעיונותיהם.
לשיאו הגיע תחום העיצוב האיטלקי בשנות ה-60. דרישות השוק המקומי והבינלאומי גברו, אנשים הבינו את ערכו של המותג והחלו להשקיע בקניית מותגים רק בשל יוקרתם. באותה תקופה שמות כמו מאסימו וינילי החלו להתפרסם גם בארצות הברית, כנציגיו של העיצוב האיטלקי.
באלסי באותם שנים נכנס לחברה אחיו של קארלו אשר פתח את הדלת באלסי עבור מעצבים חיצוניים כגון: האדרעכל קארלו מאזרי, לואיג'י מאסוני ואנסלמו ויטל . אשר פיתוח מספר מוצרים לחברה הנמכרים עד היום

במחצית השנייה של שנות ה-70 הפכה התנועה ה"פוסט מודרניסטית", או ה"ניאו מודרניסטית" לשלטת בעיצוב האיטלקי. קבוצת "אלכימיה" יחד עם קבוצת "ממפיס", החלו לעצב מוצרים מיוחדים שלא התאימו לאף קטגוריה קיימת. העיצוב היה פרובוקטיבי וקיטשי, אך תפס תאוצה והפך עד מהרה לקו המנחה בעולם העיצוב האיטלקי.
סטודיו "אלכימיה" אשר הוקם במילנו בשנת 1978 כסטודיו לעיצוב גרפי. מטרתו המרכזית הייתה לתת למעצבים הזדמנות להציג עיצובים שלא נעשו למטרות מסחריות ולקדם את המעבר מהצרכנות היומיומית אל מוצרים אסתטיים מעוררי מחשבה. שם הסטודיו - "אלכימיה" -מרמז על פעולת עיבוד או הפיכת חומרים פשוטים לבעלי ערך. חברי הסטודיו דגלו במושגים כמו "עיצוב מחדש" (Re-Design) ו"עיצוב בנלי" (Banal Design) הם האמינו כי באמצעות התערבות מעטה אך רבת משמעות ניתן להעניק לחפצים יומיומיים מראה חדש.
הסטודיו הפך למרכז יצירה עיצובית ואדריכלית שהמשיך את מגמת העיצוב הרדיקלי באיטליה. הקים אותו הארכיטקט אלסנדרו גריירו (Guerriero) ונמנו עמו המעצבים: אלסנדרו מנדיני (Mendini), אטורה סוטסאס ,(Sottsass) פאולה נבונה ,(Navone) אנדריאה בראנזי (Branzi) ומיקלה דה לוצ'י .(De Lucchi)
עיצוביהם של חברי הסטודיו הביאו למהפכה בעיצוב האיטלקי המוכר. הם לא קיבלו שום דבר כמובן מאליו ושאלו שאלות בנוגע למה שמוגדר "העיצוב היפה .(Bella Design) "
"סטודיו אלכימיה" התנהל כגלריה, שבה מוצגים פריטי עיצוב ייחודיים ואבי טיפוס ודגמים של ריהוט חדשני ויוצא דופן, ברוח החשיבה הפוסט מודרנית.
בשנת 1978 פיתח מנדיני, אחד מהשותפים הראשונים ב"סטודיו אלכימיה", יחד עם מעצבים אחרים את הקו המכונה "עיצוב בנאלי" ,(Banal Design) טרנספורמציה של אובייקטים יומיומיים, דרך צבעוניות וצורניות, לתוך אובייקטים חדשניים ואירוניים של עיצוב. הוא כינה את טרנספורמציה הזו "עיצוב מחדש", וזו באה לידי ביטוי במיוחד בסדרת הכיסאות והמושבים המפורסמים שעיצב בשנת 1978. בעשותו כן הפנה מנדיני את תשומת הלב לעיצוב המודרני של הרהיטים הנחשבים כקלאסיקה והצביע עליהם כעל רהיטים זמניים, תקופתיים.
אלסי גם כן לקחה חלק מאותה מהפכה עיצובית שקרתה באיטליה באותם שנים. בשנות השיבעים נכנס לחברה בנו של קארלו, אלברט אלסי, ישר אחרי שסיים את לימודי המשפטים שלו. אלברט בהיא איתו לחברה את התפיסה שלו: multiplied art , ייצור המוני של מוצרים מעוצבים במחיר זול. בנוסף לכך אלברטו המשיך את הקו של אלסי בשיתוף הפעולה עם מעצבים חיצוניים ובניהם מנדיני אשר עיצב קו מוצרים לחברה ברוח ובעקרונות העיצוב של אותה תקופה.

ניתן לראות כי הצבעוניות והצורניות שנכנסו לאלסי באותם השנים משפיעים על העיצוב בחברה עד היום.