האחים קמפנה, אשר התחילו את דרכם המשותפת כמעצבים ב- 1983, בסאו פאולו ברזיל, הושפעו מאוד מסביבתם הבנויה והאנושית של ברזיל בשנות ה-80, כמו גם מהמתרחש בזירה הבינלאומית. הם התפתחו כמעצבים על רקע תקופה שאופיינה בהתפתחות כלכלית אך בשלטון לא יציב. למרות תחילתה של הדמוקרטיה (1985) הפערים החברתיים במדינה המשיכו לגדול. המסורת רבת השנים של אליטה מצומצמת שאצלה מתרכז ההון עכבו את הצמיחה הכלכלית שלה ציפו אזרחי המדינה עם בוא הדמוקרטיה. המצב הכלכלי המעורער התבטא בתמורות חברתיות. בעבודתם של האחים קמפנה יש אמירה חברתית ברורה בנוגע לחיים במדינה בה הפערים החברתיים גדולים, והעוני הוא חלק בלתי נפרד ממנה. הם משתמשים בעבודתם בחומרים דלים, באובייקטים שנזרקו. חומרי הגלם שלהם לקוחים מתרבות רחוב וחיי היום יום בברזיל, שחלק גדול ממנה הוא העוני והדלות. דוגמא טובה היא האובייקט הראשון שלהם שזכה להכרה רחבה, כסא הפאבלה - (משמעות המילה היא שכונת עוני) (Favela Chair, 1991) אשר יוצר משאריות עץ שנמצאו בשכונת עוני של סאו פאולו. האופן שבו הונחו שאריות העץ וחוברו יחדיו, מזכירה את בקתות המגורים שבשכונות העוני הרבות שמצויות בצד הערים הגדולות בברזיל. התופעה של העוני והמחסור בברזיל הושמה במרכז הדיון העיצובי. הכיסא יוצר בעבודת יד ובהמשך יוצר עוד פעמים רבות. ההסבר שנתנו האחים על הכסא היה: "הכיסא הזה מסמל את המוסריות של הרהיטים שלנו". הרעיונות שבסיס עבודתם, היוו אלטרנטיבה לאידיאלים הרציונליסטיים של התנועה המודרנית באירופה שעד אז עדיין רווחו והשפיעו. האחים קמפנה ניצלו את אופי הכלכלה בברזיל ואת המחסור המקומי בטכנולוגיות, ובעזרתם שברו מוסכמות ע"י ערבוב חומרים לא צפוי. הם הרבו להשתמש בטכנולוגיות מסורתיות בצד הטכנולוגיות הקיימות ובחומרים זמינים וזולים ויצרו אובייקטים שמחירם האמיר. כך הפכו את החוסר המקומי ליתרון.כסא הוורמילה לדוגמא Vermelha Chair,1993)) משלב עבודת יד מסורתית עם ייצור תעשייתי. הכיסא יוצר מ- 500 מ' של חבל צבעוני אשר נכרך בעבודת יד קפדנית סביב מסגרת מתכת. כשהועברו זכויות הייצור לחב' Edra האיטלקית, נשלח אליהם סרט וידאו המתאר את הדרך המדויקת שיש לבצע את כריכת החבל סביב מסגרת המתכת, ע"מ שניתן יהיה לייצר את הכסא באיטליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה