למעלה: גלגלי השיניים שפיתח אנדרה סיטרואן ושהפכו לסמל המסחרי-לוגו של החברה. למטה: הלוגויים השונים שליוו את סיטרואן עם השנים, השמאלי התחתון הנו הלוגו האחרון שנולד בתחילת 2009
בעקבות נסיעתו של אנדרי סיטרואן לביקור בדטרויט, בפסי הייצור של הנרי פורד ב-1912, נולד חזונו להקמת מפעל ליצור מכוניות המוני בשיטת הסרט הנע. חזונו רקם עור וגידים ב- 1919 עם פתיחתו של מפעל המכוניות הראשון של סיטרואן.
דגמיו של סיטרואן הפכו לחוצי מעמדות, ממעמד הפועל הפשוט והחקלאי ועד ראשי ממשלות ונשיאים. סיטרואן נחשב לנועז, בעל כישרון רב ולמפתח שכלולים שאומצו בקרב תעשיית הרכב כולה.
סיטרואן שלח מהנדסים להשתלמויות במפעליו של הנרי פורד ולא שקט על שמריו ובשנת 1919, ברציף ז'אבל, על גדות נהר הסיין, ייצר סיטרואן 20 אלף מכוניות בשיטת הסרט הנע. הדגם הראשון לצאת היה ה- CV10 TYPE A. ב-1921 כבר יוצר הדגם השני ותפוקת המפעל הגיע ל-400 מכוניות ליום. סיטרואן הנהיג שיטות שיווק אגרסיביות, בהן שיטת התשלומים החודשיים, זאת על מנת להפוך את ה"שאיפה" של כל אדם לבעלות על רכב לזמינה ונגישה.
בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי ב- 1933 השיקה סיטרואן את הדגם המצליח "TRACTION- AVANT" על שמה של שיטת ההנעה הקדמית שפותחה על ידי מהנדס החברה אנדרה לפרב. לפרב שינה את שיטת ההנעה האחורית שהייתה בזבזנית אנרגיה גדולה, אך מקובלת בתעשיית המכוניות (ועדיין משולבת היום בדגמים שונים, בעיקר בדגמי רכב שטח). שיטת ההנעה הקדמית אומצה עד מהרה על ידי כל יצרניות הרכב. עם זאת, המשבר הכלכלי נתן אותותיו והחברה נקלעה לקשיים, ולבסוף כמוצא אחרון פנתה לספקית הראשית שלה לצמיגים – חברת מישלין בבקשה להצלה מפשיטת רגל. ב-1934 הפכה חברת מישלין לבעלים של סיטרואן.
סיטרואן נפרד מחלומו טרם הספיק לראות את פרותיו, ומת (יש האומרים משברון לב) בגיל 57, כאשר החברה הייתה בשיא השפל וייצרה 35 אלף מכוניות בלבד במהלך כל 1935.
לאחר פטירתו של סיטרואן המשיך אנדרה לפרב בתכנון המכונית שתוכננה לארבעה אנשים ו50 קילו תפוחי אדמה, תוכננה לכל כיס ולכל מטרה, כל עוד שבעליה לא חיפשו פינוקים מיותרים. "הדה שבו" הייתה חפה מריפודים על המושבים, בנויה מחומרים בסיסיים ביותר ולא נועדה לנסיעות מאתגרות, אך היא כן הייתה חסכונית מאד בדלק, מרווחת, אמינה ובעלת נפח מטען גדול וצוידה בהנעה קדמית עם מנוע לשנים רבות. זו הוצגה לראשונה ביריד המכוניות ב-1948, שלוש שנים לאחר תום המלחמה, והפכה ללהיט מיידי. היא הייתה למכונית הסטודנטים ובעלי האמצעים המצומצמים, ומאז הצגתה ועד 1990 יוצרה בלא פחות מ-5 מליון יחידות.
דגם ה-DS, אשר את הצלחתה מנסה לשחזר סיטרואן ממש בימים אלו, הנה פרי עבודתם של הצוות הוותיק המהנדס אנדרה לפרב והמעצב פלמיניו ברטוני. הדגם הושק לראשונה ביריד הרכב בשנת 1955. הקהל הרחב שפקד את היריד ראה ב-DS רכב חלל. הדגם בעל הקווים הארוכים והמעוגלים עם האלגנטיות הצרפתית זכה להצלחה עצומה. תוך 54 הדקות מרגע חשיפתו נרשמו 750 הזמנות ובסיומו של אותו יום נרשמו 12 אלף הזמנות. ה-DS צוידה בחדשנות רבה כמיטב המסורת של סיטרואן. בחודשיה הראשונים בשוק בעקבות אותה הצלחה מסחררת התקשתה סיטרואן לעמוד בדרישות וההזמנות הרבות, כי הטכנולוגיה שהייתה למתקדמת ומורכבת גרמה לעיכובים בייצור. פול מאניש, אבי ההידראוליקה תרם רבות לחידושים ב-DS. הטכנולוגיה שהביא עימו הייתה מתקדמת ב-12 שנה על פני יצרני הרכב האחרים. בנוסף להידראוליקה זכתה ה-DS לאמצעי בטיחות חדשים לזמנם ומרווח פנימי מפנק. ה-DS אפשרה את השתתפותה הראשונה של סיטרואן במרוצי המכוניות, וזו אף השיגה תוצאות מרשימות בזכות ביצועי הכביש שלה. במשך 20 שנות ייצורה, יצאו לאוויר העולם 1.5 מליון יחידות שאת חלקם ניתן לראות עד היום נעים בכבישים. התיאורטיקן וחוקר הספרות הצרפתי רולאן בארת (Roland Barthes) מכנה בספרו "מיתולוגיות" את ה-DS כ"סיטרואן החדשה".
מאז המשיכה סיטרואן בייצור דגמים רבים. הדגם שירש את מקומה של האלה האגדית היה ה- CX. משנת 1958 גדל ייצור מכוניות הסיטרואן בכל הדגמים עד שבשנת 1976 ירדו מפס הייצור של סיטרואן קרוב ל750 אלף מכוניות. באותה שנה החליפה סיטרואן בעלים ועברה מידיה של מישלין לידיה של פיג'ו, שאיחדה את החברה לפיג'ו-סיטרואן. כיום מפוזרים מפעלי החברה ברחבי אירופה והנ"ל ממשיכה במסורת של שכלול הטכנולוגיה והחדשנות העיצובית ברכביה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה