יב. סיכום

דיטר ראמס הוא המעצב החשוב ביותר ובעל השפעה הגדולה ביותר של התקופה של לאחר מלחמת העולם השנייה . כמעצב וכמנהל העיצוב של חברת בראון הוא יצר מהפיכה בתחום הטכנולוגיה הביתית. ראמס פיתח שפה עיצובית ששלבה חדשנות טכנולוגית עם אלגנטיות פורמאלית ופונקציונאלית. כפי שנאמר, במוצרים רבים של חברת אפל בעיצובו של ג'ונתן איב ניתן לראות דימיון רב והשראה שנלקחה מהמוצרים שעיצב ראמס בבראון. כאשר משווים בין מוצרי בראון בעיצובו של דיטר ראמס לעבודותיו של ג'ונתן איב באפל ניתן לראות בבירור שיש דימיון ביניהם. שתי דוגמאות בולטות לכך ניתן למצוא בדימיון הרב בין האייפוד של אפל לטרנזיסטור הכיס מדגם T3 של בראון , וכן בין העיצוב של ה iMac של אפל לבין הרמקולים מסדרת LE1 של בראון. כפי הנראה מקור התשוקה של ג'ונתן איב לכנות עיצובית, לפשטות ופונקצינאליות נובעת מהפילוסופיה של ראמס ומעשרת הכללים שלו לעיצוב טוב, כל זאת מעבר לדמיון הרב בבחירת החומרים ובשילוב בין חומרים שונים, בשימוש המינימאלי בכתמי צבע ובצורתם של המוצרים. ובמבט לעתיד, ייתכן שבעיצוביו הנצחיים של דיטר ראמס משנות החמישים והשישים ישנם רמזים לעיצובים העתידים של חברת אפל.

ב. הזירה העיצובית

הזרמים, הסגנונות והאופנה השלטת בתחום העיצובי בתחילת שנות ה-20

ארט דקו (Art Deco (1920 – 1940
המגמה הראשונית של מעצבי הארט דקו הייתה לעצב בסדנאות מצומצמות ריהוט ופריטים לעיצוב פנים מחומרים יקרים בעבור לקוחות עשירים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו מייצרים פריטים בעבור החנויות הגדולות, וכך גדלה התפוצה גדולה, אם כי הלקוחות העיקריים נשארו בני המעמד הכלכלי הגבוה.עבודותיהם של מעצבי ארט דקו הוצגו ב"תערוכה הבינלאומית לאמנויות העיטור והתעשייה"(Exposition des Arts Decoratifs et industriels) שהתקיימה בפריז בשנת 1925. לאחר התערוכה קיבל סגנון הארט דקו תדמית מודרנית ומפוארת כאחד, הפך מאוד פופולארי, והתפשט בכל אירופה ואחר כך גם בארצות הברית. הסגנון שלט בעיטור חפצים, בריהוט ובעיצוב פנים ואדריכלות המבוסס על חומרים זולים יותר, כגון זכוכית ובקליט.

דה סטיל (De Stijl (1917 - 1932
"דה סטיל", שפירושו "הסגנון" בהולנדית, היא קבוצת אמנים ואדריכלים הולנדיים שנקראה על שם כתב העת "דה סטיל" שיצא לאור באוקטובר 1917 בעיר ליידן שבהולנד. הקבוצה התקיימה בין השנים 1932-1917.חברי הקבוצה הוציאו מניפסטים, יזמו מפגשים ופרסמו בכתב העת את עבודותיהם ואת תפיסותיהם לגבי עיצוב ואמנות. הם פעלו בתנאי שלווה יחסיים, וזאת תודות לניטרליות שעליה שמרה הולנד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. אחת מבין מטרות התנועה הייתה לפתח בקרב היוצרים ובקרב הקהל הרחב מודעות ופתיחות לאסתטיקה של סביבה חזותית חדשה שתהווה מענה לעולם החדש וביטוי למיזוג בין האמנות לחיים.כדי לבטא את ההלימה בין התקופה לבין אמצעי הביטוי שלה, שאפו חברי תנועת הדה סטיל לעקרונות צורניים מצומצמים, בעלי היגיון מתמטי, מנותקים מהשראת הטבע, מן הרגשי ומן הלאומי. הם פנו ליצירה של סביבה כוללת, מאוחדת ומלוכדת בסגנון המושתת על האחיד והעקבי. הם התכוונו ליצור סביבה חזותית טוטלית של אמנות, עיצוב ואדריכלות המהווים יחדיו מכלול של ביטוי חזותי המתמזג עם החיים; שאיפה אוטופית לעולם מאוזן ויפה המושתת על סדר מתמטי ועל הרמוניה אוניברסאלית.

התנועה הקונסטרוקטיביסטית (Constructivism (1917 - 1925

התנועה הקונסטרוקטיביסטית צמחה ברוסיה. היא התגבשה בשנים שלאחר המהפכה הקומוניסטית ב- 1917 ושאבה מאידאולוגיה זהה. האמנים הצהירו כי הם שואפים ל"הבעה קומוניסטית של סטרוקטורות חומרניות", ושבסיס לעבודתם הוא "קומוניזם מדעי". היוצרים הקונסטרוקטיביסטים בתחומי הקולנוע, האמנות הפלסטית, האדריכלות והעיצוב שאפו ליצור אמנות חדשה לחברה החדשה. הם רצו לפעול ליצירת סביבה חזותית התואמת את ערכיה ואת צרכיה של החברה הסוציאליסטית החדשה. הם דגלו במעורבות של האמן בחברה, ושללו את הגישה "אמנות לשם אמנות". לדעתם על האמן לעבוד בצמוד לתעשייה, ללמוד תכונות של חומרים וצורות כדי ליישם אותם בעיצוב היום-יומי למען ההמונים.התייחסות זו, אל האמנות כאל תוצרת ואל האמן כאל פועל, נבעה מהמוסכמה, שרווחה בעולם הקומוניסטי, שזכות קיום הייתה רק למי שעובד ומייצר דברים חומריים.
יצירה קונסטרוקטיביסטית מתאפיינת בחיסכון בחומרים, בדיוק, בתכנון ברור ובהיעדר אלמנטים דקורטיביים. כדי לתת ליצירותיהם אופי קונסטרוקטיביסטי השתמשו האומנים בחומרים תעשייתיים. סגנונם היה גיאומטרי, מדויק, חסר הבעה רגשית-אישית, פשוט, וחסכוני מבחינת ארגון, צבע וחומרים.

אגודת הווינר וורקשטטה Wiener Werkstatte / Vienna Workshops

סדנאות מעצבים, אמנים, אדריכלים (1903 –1933)
מייסדי הווינר ורקשטטה הניחו את המצע לתפיסה העיצובית והאמנותית שאפיינה את חברי האגודה: מעצבים, אמנים ואדריכלים. בבסיס הווינר ורקשטטה עמד רעיון העבודה המשותפת בסדנאות וכך נקבע מקומם במבנה של בית חרושת, כאשר חלק מהחדרים שמשו לסדנאות עבודה בעץ, מתכת, עור, זכוכית, טקסטיל ועוד. חדרים נוספים שמשו למשרדים וחדרי מכירות.
הדיאלוג בין פשטות ותחכום היווה את הגרעין הדומיננטי והחשוב, הרבה יותר מהפן האסתטי גרידא. בהתאם לכך הם שאפו לספק את צרכיו וטעמו של המעמד הבינוני. במקביל, תמכו בקידום המוצר התעשייתי ובצורות פשוטות שיתאימו לייצור במכונה - קווים פשוטים, נקיים וחסכניים, שימושיות ויעילות כערכים מועדפים.
הגישה שהתגבשה הייתה חיבור בין ערכים עיצוביים חדשניים לערכים של המעמד הבינוני. הם הצליחו לשכנע כמה חברות וינאיות, מהמובילות בתחום הריהוט, הטקסטיל והזכוכית, שניתן לשווק עיצוב מודרני. דרך פעולתם של היוצרים באגודה וסגנון העיצוב שהם גיבשו היוו תשתית מבשרת לשפה החזותית המודרניסטית שהתפתחה בין שתי מלחמות העולם.

מודרניזם 1900 - 1950

המודרניזם בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב, ואמנות) צמח באירופה בראשית המאה העשרים, וביטוייו, שנבעו מחיפוש אחר צרכי ביטוי חדשות, התפתחו בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, כמו הסדנאות בווינה ובגלזגו שקיבצו סביבן אמנים, אדריכלים ומעצבים. המודרניזם המגובש יותר מזוהה במידה רבה עם הבאוהאוס - בית הספר לאמנות, לאדריכלות ולעיצוב, עם התנועה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה הסובייטית, ועם תנועת הדה-סטיל בהולנד. ממרכזים אלה התפשט המודרניזם החזותי לרחבי העולם המתועש, והמשיך להתקיים גם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. בתחומי היצירה החזותית מאופיין המודרניזם בשאיפה לגיבוש אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה, התעשייה והחשיבה הרציונאלית. המודרניזם החזותי, בעיקר בתחומי העיצוב והאדריכלות, דוגל בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונאליים ובמטרות חברתיות, סוציאליסטיות. גישה זו מקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. האסתטיקה של המכונה והערכים הפונקציונאליים מדגישים את הצורות הפשוטות והשימושיות, את הצמצום בצורות, את העיצוב נטול העיטור והמשטחים החלקים והמלוטשים; את יסוד ההפשטה, הנאמנות לחומר, ואת דחיית ההיסטוריציזם השואב מיצירת העבר.

תנועת ה- Arts & Crafts

תנועה שצמחה האנגלייה באמצע המאה ה-19 ודגלה בעיצוב אישי וייחודי של מוצרי צריכה (תכשיטים, רהיטים, בדים). בניגוד לייצור המוני ועסקה גם בעיצוב בחומרים טבעיים. תנועה זו השפיעה על האדריכלות והעיצוב התעשייתי של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

הבאוהאוס

בית ספר הבאוהאוס נחשב לאחד מבתי הספר אדריכלות טעיצוב המשפיעים ביותר במאה ה-20. הבאוהאוס ראה חשיבות בשילוב של תיאוריה עם פרקטיקה ובהכרה של תחומי אמנות שונים. לפי גישת בית הספר כל אמן וכל מעצב חייב להכיר סוגי אמנות שונים, טכניקות עבודה מגוונות ולהיות בקיא במיוחד בצד הפרקטי. התפישה העיצובית של האדרכילות בסגנון הבאוהאוס היא שהבניין הוא בדיוק מה שהוא, פונקציונאלי וללא קישוטים.

התפתחות העיצוב באיטליה בתחילת שנות ה-20
בשנת 1902 נערכה בעיר טורינו התערוכה העולמית ובה הוצגה לראשונה המסורת התעשייתית של איטליה מול זו של המדינות האחרות באירופה. לתערוכה הזו הייתה השפעה מכרעת על תחום העיצוב התעשייתי במדינה. באותה תקופה חלה התעוררת בתחום עיצוב הרהיטים אותו הובילו מעצבים כדיליו צ'ימבולטי, ארנסטו בסילה והאחים בוגאטי, אשר התאפיין בעיקר בקו מהודר וראוותני. קו זה בא לידי ביטוי גם בתחומים נוספים של העיצוב, כגון עיצוב הזכוכית, הכדרות ותחום העיצוב במתכת.
הפוטוריזם ועיצוב מכאני
פעילות התנועה הפוטוריסטית, שהובלה באותה תקופה בראשותם של טומאסו מרינטי ואומברטו בוצ'יוני, הותירה אף היא את חותמה על המהפכה האסתטית שהתרחשה בעולם ואף חזתה במובנים רבים את התפתחות תנועת הבאוהאוס. הפוטוריזם הייתה תנועה אמנותית טכנולוגית שפעלה עד מלחמת העולם הראשונה. התנועה הייתה פעילה בכל תחומי האמנויות: ציור, פיסול, מוזיקה, תיאטרון וארכיטקטורה, ופיתחה סגנון אמנותי השואב את השראתו מן האקספרסיוניזם ומן הקוביזם לצורך תיאור אסתטי מחודש של החיים המודרניים, תוך הדגשה של השפעת התיעוש והמיכון המודרניסטי על החיים.

בשנים 1920-1930 התחוללה באיטליה התפתחות מואצת של עיצוב תעשייתי בעיקר בתחום עיצוב המכוניות, המטוסים והתעשייה המכאנית בכלל. מלחמת העולם הראשונה היוותה גורם חשוב בהיווצרותו של זרם חדש שהורכב ברובו מאנשים צעירים שנקרא "הרציונליזם האיטלקי", שעיקר עניינו היה אדריכלות.
הארכיטקטורה הרציונליסטית, כפי שהיא מכונה, שמרה על זיקה לצורות הקלאסיות, ובעיקר לרעיון העיר האידיאלית המתגלגל בתרבות האיטלקית מאז הרנסנס. הרציונליסטים הדגישו את ההיבט התפקודי והטכנולוגי ודחקו את המישור האסתטי אל מחוץ לתחום הלגיטימי. באותה תקופה הוקם גם מוסד ה"טריאנלה של מילנו", אשר שם לו למטרה לעודד את שיתוף הפעולה בין התעשייה, הסקטור היצרני והאמנות השימושית, ועד מהרה היווה את הבסיס לתרבות הארכיטקטונית והאמנותית של איטליה.

בין מלחמות העולם
בשנים 1920-1930 היו מגזיני העיצוב קטליזטור חשוב ביותר בהתפתחות התחום. המגזין "דומוס" והמגזין "קאסה בלה", הפכו בהדרגה לביטאונם של המעצבים המודרניים. בשנים הללו הרבו המעצבים האיטלקיים לאחד סגנונות מקוריים עם הסגנונות הבינלאומיים ששלטו באותה תקופה. מעצבים בעלי שם כג'יו פונטי, מאריו אסנאגו, קלאודיו ונדרי ואחרים, הביאו לעולם פיתוחים ועיצובים שלא היו ידועים עד אז, כמו ה"לומינטור"- גוף תאורה חדשני שאינו מספק אור ישיר אלא אור המוקרן כלפי מעלה - חידוש ייחודי ומהפכני לתקופתו.
באותה תקופה זכה לתאוצה תחום עיצוב המכוניות בראשות חברת "פיאט" שהצליחה לחולל מהפכה בתחום, עם מכונית הפיאט 500 ופיאט טופולינו, ומיד בעקבותיה חברת "לנצ'יה", שעיצבה מכוניות עבור לקוחות אמידים, או חברת "אלפא רומיאו", שדאגה לקהל חובבי מכוניות המרוץ והנהיגה המהירה.
פיתוחים חדשים של הרכב הדו גלגלי פיאג'ו מבית "וספה", יצרו מהפכה נוספת בתחום.
הרדיו, שהיה אחד החפצים הנחשקים ביותר בתקופה זו שלאחר המלחמה, הפך מפריט יוקרתי לפריט של ייצור המוני והיווה אתגר למעצבי התקופה, כמו גם מכונות החישוב הראשונות מבית חברת "אוליבטי".
במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס חלק ניכר ממורשת הבנייה האיטלקית והתעורר הצורך במציאת רעיונות חדשים לשיקום המדינה. מעצבים ואדריכלים נענו לאתגר ובשנות ה-50 שגשג תחום מכשירי החשמל הביתיים והפך את איטליה ליצואנית השנייה בגודלה בתחום אחרי ארצות הברית.

התחייה המחודשת
העיצוב התעשייתי בשנים הללו סימל את תחייתה של המדינה, שכן איטליה הבינה שקידמה פירושה נוחות ואיכות חיים, ולכן לצד המכשירים הביתיים החלה פריחה מואצת גם בתחום הריהוט והתאורה. תעשיית הריהוט האיטלקי החלה לעבור לייצור המוני והמעצבים הצעירים יכלו לתת דרור לרעיונותיהם.
לשיאו הגיע תחום העיצוב האיטלקי בשנות ה-60. דרישות השוק המקומי והבינלאומי גברו, אנשים הבינו את ערכו של המותג והחלו להשקיע בקניית מותגים רק בשל יוקרתם. באותה תקופה שמות כמו מאסימו וינילי החלו להתפרסם גם בארצות הברית, כנציגיו של העיצוב האיטלקי.
במחצית השנייה של שנות ה-70 הפכה התנועה ה"פוסט מודרניסטית", או ה"ניאו מודרניסטית" לשלטת בעיצוב האיטלקי. קבוצת "אלכימיה" יחד עם קבוצת "ממפיס", החלו לעצב מוצרים מיוחדים שלא התאימו לאף קטגוריה קיימת. העיצוב היה פרובוקטיבי וקיטשי, אך תפס תאוצה והפך עד מהרה לקו המנחה בעולם העיצוב האיטלקי.
סטודיו "אלכימיה" הוקם במילנו בשנת 1978 כסטודיו לעיצוב גרפי. מטרתו המרכזית הייתה לתת למעצבים הזדמנות להציג עיצובים שלא נעשו למטרות מסחריות ולקדם את המעבר מהצרכנות היומיומית אל מוצרים אסתטיים מעוררי מחשבה. שם הסטודיו - "אלכימיה" -מרמז על פעולת עיבוד או הפיכת חומרים פשוטים לבעלי ערך. חברי הסטודיו דגלו במושגים כמו "עיצוב מחדש" (Re-Design) ו"עיצוב בנלי" (Banal Design) הם האמינו כי באמצעות התערבות מעטה אך רבת משמעות ניתן להעניק לחפצים יומיומיים מראה חדש.
הסטודיו הפך למרכז יצירה עיצובית ואדריכלית שהמשיך את מגמת העיצוב הרדיקלי באיטליה. הקים אותו הארכיטקט אלסנדרו גריירו (Guerriero) ונמנו עמו המעצבים: אלסנדרו מנדיני (Mendini), אטורה סוטסאס ,(Sottsass) פאולה נבונה , (Navone) אנדריאה בראנזי (Branzi) ומיקלה דה לוצ'י (De Lucchi).

מהפכה בעיצוב האיטלקי
בתקופה שבה הוקם הסטודיו היו קיימות באיטליה ובבריטניה קבוצות עיצוב ואדריכלות רדיקליות שנודעה להן השפעה משמעותית על עולם העיצוב האיטלקי. קבוצות כמו "סופרסטודיו" או "ארכיזום", נודעו כתנועות רדיקליות ואף אנטי עיצוביות. הן חתרו בעבודותיהן, יחד עם קבוצת "אלכימיה", נגד ה"טעם הטוב והאסתטיקה האליטיסטית של המודרניזם".
עיצוביהם של חברי הסטודיו הביאו למהפכה בעיצוב האיטלקי המוכר. הם לא קיבלו שום דבר כמובן מאליו ושאלו שאלות בנוגע למה שמוגדר "העיצוב היפה (Bella Design) ".
"סטודיו אלכימיה" התנהל כגלריה, שבה מוצגים פריטי עיצוב ייחודיים ואבי טיפוס ודגמים של ריהוט חדשני ויוצא דופן, ברוח החשיבה הפוסט מודרנית.
בשנת 1978 פיתח מנדיני, אחד מהשותפים הראשונים ב"סטודיו אלכימיה", יחד עם מעצבים אחרים את הקו המכונה "עיצוב בנאלי" ,(Banal Design) טרנספורמציה של אובייקטים יומיומיים, דרך צבעוניות וצורניות, לתוך אובייקטים חדשניים ואירוניים של עיצוב. הוא כינה את טרנספורמציה הזו "עיצוב מחדש", וזו באה לידי ביטוי במיוחד בסדרת הכיסאות והמושבים המפורסמים שעיצב בשנת 1978. בעשותו כן הפנה מנדיני את תשומת הלב לעיצוב המודרני של הרהיטים הנחשבים כקלאסיקה והצביע עליהם כעל רהיטים זמניים, תקופתיים.

ג. סיפור ההתחלה

הכל החל בשנת 1921, בעיירה קטנה באיטליה, ג'יובני אלסי, שעל שמו נקראה החברה, היה מומחה במתכות ועבד עם מחרטה על מנת ליצור כלים וקערות ממתכת. התוצאה הייתה מותג משפחתי אשר ללא הרף מתאים עצמו ומייצר סגנון עיצובי למטבח ולבית תוך שימוש במגוון חומרים החל מכסף, ברונזה ופלדת אל חלד ועד פורצלן, קרמיקה ולבסוף פלסטיק.
הפריטים הראשונים שיוצרו ע"י אלסי היו בהשפעת חברות המייצרות עבור משק הבית, בייחוד מפעלים אוסטריים ואנגליים. בחירת החומרים (פליז וכסף ניקל) נעשתה עפ"י העדפות משק הבית במהלך אותה תקופה.
קרלו, בנו של ג'ובני החל את מסורת העיצוב בחברה. לאחר לימודיו הוא הצטרף לאביו בשנות ה-30. בין מוצריו המוכרים ביותר של קרלו נמנים מערכת כלים לקפה ולתה, צנצנת שמן וכלי שבאמצעותו ניתן למנן גבינת פרמז'ן. קרלו הפך במהלך הימים למנהל החברה וכעת הוא נשיאה.

היו אלה העיצובים הראשונים של אלסי אשר עודדו את האיטלקים לראות את המטבח שלהם כחלק מקומפלקס מעוצב בו הם חיים, כאשר המלחייה והפלפלייה היו יותר מחפץ בעל פונקציונאליות גרידא.

ה. השלכות טכנולוגיות וכלכליות

אלסי הוקמה בשנת 1921, בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. כחלק ממכלול רב של תעשיות המתכת שקמו באותם שנים.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה סבלו המדינות שלחמו ממשברים כלכליים. משברים אלו התחוללו במחנות המדינות המנצחות והמנוצחות כאחד. המלחמה גבתה הוצאות עצומות מכל מדינה ומדינה. חלק מהמדינות הלוחמות גייסו כמעט את כל משאבי המשק למאמץ המלחמתי (מלחמה טוטאלית) והזניחו תחומי ייצור אחרים, כגון עסקים פרטיים וייצור לצרכים אזרחיים. כדי להבריא את המשק ואת התעשייה ולהתמודד עם האבטלה, היה צורך לעודד צריכה מקומית. לכן היו מדינות שהטילו מכסי מגן על מוצרי יבוא כדי להגן על התוצרת המקומית וכך להבריא את התעשייה ולהתמודד עם האבטלה.
בשנותיה הראשונות אלסי ייצרה ציוד מסחרי איכותי ממתכת למטבחים ומלונות כמו: מעמדים למלחיות ופלפליות, ואזות לפרחים, קערות לפירות, סלסילות ללחם וכדומה. העיצוב באותם שנים היה פשוט ועיקר הדגש היה על איכות המוצרים. אלסי ממשיכה בקו הזה עד 1935, למרות המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב בשנות השלושים שהשפיעה גם על אירופה אלסי יוצאת בשנים אלו בקו מוצרים מועצב יותר תחת ידיו של קארלו אלסי קו מוצרים אשר הדגש בו הוא גם איכות המוצר אך גם על צורה.

ההשלכות הכלכליות של מלחמת העולם השניה הביאו את החברה לכך שבזמן מלחמת העולם השנייה אלסי עוברת לייצר סמלים למדים וחלקי מטוסים עבור הצבא ולאחר רגיעת הכוחות היא גם מייצרת מספר עצום של כלי נשיפה ומצקות עבור הצבא האמריקאי.

אחרי מלחמת העולם השניה עלתה הדרישה בעולם לפלדת אל חלד חזקה יותר וששוקלת פחות עבור המטוסים. הפיתוח בטכנולוגי של פלדת אל חלד חזקה יותר השוקלת הרבה פחות נכנס גם לאלסי בשנות החמישים עם כניסתו של אחיו של קארלו, אלטור אלסי למפעל. השיפור האיכות הפלדה העלה את רמת איכות המוצרים של אלסי אשר הביא לפריחתה של החברה בתחום זה עד בשנות השישים היה ניתן למצוא את מוצרי פלדת האל חלד של אלסי בכל בתי הקפה באיטליה. בשנות השיבעים אלסי נכנסת לתחומים חדשים של חומרים בניהם שילובים של פלדת אל חלד ופלסטיק. בנוסף אלסי מגיעה לשיאים חדשים בעיצוב בפלדה וזאת על ידי טכנולוגיה חדשה של עיצוב משטחי פלדה ורשתות

את פלדת העל חלד ניתן למצוא עד היום במוצריה של אלסי וככל שהטכנולוגיה מתקדמת גם גם מוצריה של אלסי מתפתחים כיום ניתן לראות כי רוב מוצרי הפלדה של אלסי נעשים בחיתוכי לייזר וסי אן סי עדינים. בנוסף עם החדירה של הפלסטיק אל תוך מוצרי הצריכה החל משנות ה- 90 אלסי גם כן משיקה מוצרים על טהרת הפלסטיק ללא שילוב של פלדה

ד. השקפת העולם האידאולוגית העיצובית והתשתית התיאורטית:

אלסי היא אחת החברות המגלמות תופעה טיפוסית של התרבות התעשייתית האיטלקית של "מפעלי עיצוב איטלקיים". מפעלי העיצוב באיטלקיים היא קבוצה של מפעלים היסטוריים שבהם העיצוב הוא המשימה, מפעלים בהם האובייקט הוא יותר מפרויקט ייצור פשוט אלה פילוסופיה כוללת, תפיסת חיים.
האידיאלוגיה העיצובית של אלסי ושל שאר "מפעלי העיצוב האיטלקים" היא ההיתיחסות אל המוצרים כעבודת יד, גם אם הם נעשים על ידי מכונות. כלומר גם בזמן שבו הטכנולוגיה מתקדמת ובאותה מידה משרתת את העיצוב האיטלקי, העיצוב בתפיסתו נשאר בתרבות עבודת היד.
אלסי מאמינה כי הטבע האמיתי שלנה קרוב ל" מעבדת מחקר באומנויות השימושיות"- כלומר: לתווך ללא הפסקה בין הביטויים המתקדמים ביותר של התרבות היצירתית הבינלאומית מצד אחד, לבין דרישות הציבור וחלומותיו.

העיצוב של אלאסי, כפי אנו מכירים אותו היום התחיל תחת ידיו של קארלו אלסי ( אביו של אלברטו אלסי) , שפיתוח את מוצרי החברה בין 1935 ו1945.
ב1950 קארלו אלסי החליף את אביו כמנכ"ל של איגוד מקצועי, בכך הוא ויותר לגמרי הפעילות שלו כמעצב ויותר ויותר סומך על התרומות של מעצבים עצמאיים, בהתאם ל- דבר שיעשה טיפוסי לכל " מפעלי העיצוב האיטלקיים " עד ליום הזה.
בכדי להבין את הבסיס הפילוסופי, האידאולוגי, וההגותי שעליו מבוסס העיצוב יש להבין את התמורות העיצובית בהיסטוריה של העיצוב האיטלקי אשר השפיעו השפיעה על תהליכי העיצוב ומרכיבי העיצוב באלסי.
בשנים 1920-1930 התחוללה באיטליה התפתחות מואצת של עיצוב תעשייתי. מלחמת העולם הראשונה היוותה גורם חשוב בהיווצרותו של זרם חדש שהורכב ברובו מאנשים צעירים שנקרא "הרציונליזם האיטלקי".
הרציונליזם האיטלקי". שמר על זיקה לצורות הקלאסיות, ובעיקר לרעיון העיר האידיאלית המתגלגל בתרבות האיטלקית מאז הרנסנס. הרציונליסטים הדגישו את ההיבט התפקודי והטכנולוגי ודחקו את המישור האסתטי אל מחוץ לתחום הלגיטימי. באותה תקופה הוקם גם מוסד ה"טריאנלה של מילנו", אשר שם לו למטרה לעודד את שיתוף הפעולה בין התעשייה, הסקטור היצרני והאמנות השימושית, ועד מהרה היווה את הבסיס לתרבות הארכיטקטונית והאמנותית של איטליה
בין מלחמות העולם בשנים 1920-1930 ,היו מגזיני העיצוב קטליזטור חשוב ביותר בהתפתחות התחום. המגזין "דומוס" והמגזין "קאסה בלה", הפכו בהדרגה לביטאונם של המעצבים המודרניים. בשנים הללו הרבו המעצבים האיטלקיים לאחד סגנונות מקוריים עם הסגנונות הבינלאומיים ששלטו באותה תקופה.
אלסי אשר הוקמה בתקופה זו בשנת 1921, כמפעל לייצור כלי בית מכסף וניקל. העיצוב היה צורות פשוטות כאשר הדגש היה על שימושיות איכות וגימור.

במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס חלק ניכר ממורשת הבנייה האיטלקית והתעורר הצורך במציאת רעיונות חדשים לשיקום המדינה.
בשנים אלו נכנס קארלו אלסי ( אביו של אלברטו אלסי) , שפיתוח את מוצרי החברה בין 1935 ו1945. קארלו למד עיצוב תעשייתי בנוורה שבאיטליה.

העיצוב התעשייתי בשנות החמישים סימל את תחייתה של המדינה, שכן איטליה הבינה שקידמה פירושה נוחות ואיכות חיים, ולכן לצד המכשירים הביתיים החלה פריחה מואצת גם בתחום הריהוט והתאורה. תעשיית הריהוט האיטלקי החלה לעבור לייצור המוני והמעצבים הצעירים יכלו לתת דרור לרעיונותיהם.
לשיאו הגיע תחום העיצוב האיטלקי בשנות ה-60. דרישות השוק המקומי והבינלאומי גברו, אנשים הבינו את ערכו של המותג והחלו להשקיע בקניית מותגים רק בשל יוקרתם. באותה תקופה שמות כמו מאסימו וינילי החלו להתפרסם גם בארצות הברית, כנציגיו של העיצוב האיטלקי.
באלסי באותם שנים נכנס לחברה אחיו של קארלו אשר פתח את הדלת באלסי עבור מעצבים חיצוניים כגון: האדרעכל קארלו מאזרי, לואיג'י מאסוני ואנסלמו ויטל . אשר פיתוח מספר מוצרים לחברה הנמכרים עד היום

במחצית השנייה של שנות ה-70 הפכה התנועה ה"פוסט מודרניסטית", או ה"ניאו מודרניסטית" לשלטת בעיצוב האיטלקי. קבוצת "אלכימיה" יחד עם קבוצת "ממפיס", החלו לעצב מוצרים מיוחדים שלא התאימו לאף קטגוריה קיימת. העיצוב היה פרובוקטיבי וקיטשי, אך תפס תאוצה והפך עד מהרה לקו המנחה בעולם העיצוב האיטלקי.
סטודיו "אלכימיה" אשר הוקם במילנו בשנת 1978 כסטודיו לעיצוב גרפי. מטרתו המרכזית הייתה לתת למעצבים הזדמנות להציג עיצובים שלא נעשו למטרות מסחריות ולקדם את המעבר מהצרכנות היומיומית אל מוצרים אסתטיים מעוררי מחשבה. שם הסטודיו - "אלכימיה" -מרמז על פעולת עיבוד או הפיכת חומרים פשוטים לבעלי ערך. חברי הסטודיו דגלו במושגים כמו "עיצוב מחדש" (Re-Design) ו"עיצוב בנלי" (Banal Design) הם האמינו כי באמצעות התערבות מעטה אך רבת משמעות ניתן להעניק לחפצים יומיומיים מראה חדש.
הסטודיו הפך למרכז יצירה עיצובית ואדריכלית שהמשיך את מגמת העיצוב הרדיקלי באיטליה. הקים אותו הארכיטקט אלסנדרו גריירו (Guerriero) ונמנו עמו המעצבים: אלסנדרו מנדיני (Mendini), אטורה סוטסאס ,(Sottsass) פאולה נבונה ,(Navone) אנדריאה בראנזי (Branzi) ומיקלה דה לוצ'י .(De Lucchi)
עיצוביהם של חברי הסטודיו הביאו למהפכה בעיצוב האיטלקי המוכר. הם לא קיבלו שום דבר כמובן מאליו ושאלו שאלות בנוגע למה שמוגדר "העיצוב היפה .(Bella Design) "
"סטודיו אלכימיה" התנהל כגלריה, שבה מוצגים פריטי עיצוב ייחודיים ואבי טיפוס ודגמים של ריהוט חדשני ויוצא דופן, ברוח החשיבה הפוסט מודרנית.
בשנת 1978 פיתח מנדיני, אחד מהשותפים הראשונים ב"סטודיו אלכימיה", יחד עם מעצבים אחרים את הקו המכונה "עיצוב בנאלי" ,(Banal Design) טרנספורמציה של אובייקטים יומיומיים, דרך צבעוניות וצורניות, לתוך אובייקטים חדשניים ואירוניים של עיצוב. הוא כינה את טרנספורמציה הזו "עיצוב מחדש", וזו באה לידי ביטוי במיוחד בסדרת הכיסאות והמושבים המפורסמים שעיצב בשנת 1978. בעשותו כן הפנה מנדיני את תשומת הלב לעיצוב המודרני של הרהיטים הנחשבים כקלאסיקה והצביע עליהם כעל רהיטים זמניים, תקופתיים.
אלסי גם כן לקחה חלק מאותה מהפכה עיצובית שקרתה באיטליה באותם שנים. בשנות השיבעים נכנס לחברה בנו של קארלו, אלברט אלסי, ישר אחרי שסיים את לימודי המשפטים שלו. אלברט בהיא איתו לחברה את התפיסה שלו: multiplied art , ייצור המוני של מוצרים מעוצבים במחיר זול. בנוסף לכך אלברטו המשיך את הקו של אלסי בשיתוף הפעולה עם מעצבים חיצוניים ובניהם מנדיני אשר עיצב קו מוצרים לחברה ברוח ובעקרונות העיצוב של אותה תקופה.

ניתן לראות כי הצבעוניות והצורניות שנכנסו לאלסי באותם השנים משפיעים על העיצוב בחברה עד היום.

ו. תמורות חברתיות ופוליטיות

אלסי קמה בשנת 1921 לאחר מלחמת העולם הראשונה. מלחמת העולם הראשונה היוותה גורם חשוב בהיווצרותו של זרם חדש שהורכב ברובו מאנשים צעירים שנקרא "הרציונליזם האיטלקי". הרציונליזם האיטלקי שמר על זיקה לצורות הקלאסיות. הרציונליסטים הדגישו את ההיבט התפקודי והטכנולוגי. באותה תקופה הוקם גם מוסד ה"טריאנלה של מילנו", אשר שם לו למטרה לעודד את שיתוף הפעולה בין התעשייה, הסקטור היצרני והאמנות השימושית. את ההשפעות של הרציונאליזם האיטלקי ניתן היה לראות בעיצוב של אלסי מזמן הקמתה ועד לשנות השבעים. לאורך כל השנים הללו אלסי שמרה על צורות קלאסיות בכל מוצריה.
במחצית השנייה של שנות ה-70 הפכה התנועה ה"פוסט מודרניסטית", או ה"ניאו מודרניסטית" לשלטת בעיצוב האיטלקי. השיח הפוסטמודרני דחה את רעיון הקדמה המערבית ואת הרציונליזם המערבי. הדבר בא לידי ביטוי בעיצוב בהקמתם של ממפיס וסטודיו אלכימיה.סטודיו - "אלכימיה" – פעל לעיבוד או הפיכת חומרים פשוטים לבעלי ערך. חברי הסטודיו דגלו במושגים כמו "עיצוב מחדש" (Re-Design) ו"עיצוב בנלי" (Banal Design) הם האמינו כי באמצעות התערבות מעטה אך רבת משמעות ניתן להעניק לחפצים יומיומיים מראה חדש. קבוצות העיצוב הרדיקליות יצאו כנגד השעמום החזותי והרעיוני שראו במשנה המודרניסטית וקראו לצבעוניות תוססת.
את תמורות של הפוסט מודרניזם והעיצוב הרדיקלי ניתן לראות באותם שנים גם במוצרי החברה של אלסי, בשנים אלה זה הפעם הראשונה שאלסי משיקה קו מוצרים חדש מקרמיקה, חומר פשוט אשר העיצוב בו נותן לו את הערך. בנוסף לכניסתם של חומרים חדשים אלסי נכנסת גם לא עולם הצבע ומשיקה מוצרים מעניינים מבחינה ויזואליים ובעלי צבעוניות תוססת. עד היום ניתן לראות את ההשפעות הללו בעיצוב של חברת אלסי. אשר מעצבת את מוצריה מצד אחד בקווים בהם ישנה התערבות קטנה הנותנת ערך רב למוצר ומצד שני בצבעוניות תוססת ועכשווית.

ז. השפעות של הסביבה העיצובית והתרבותית.

אלסי היא חברה עם שנים רבות של ניסיון, כפי שצוין בפרקים השונים , אלסי החלה את דרכה כבר ב1921, ניתן לומר כי במחצית הראשונה של במאה , ההשפעה הסביבתית העיצובית והתרבותית העיקרית שהשפיעה על החברה היא תנועת המודרניזם שפעלה בין השנים 1900-1950. מודרניזם הוא כינוי לתפיסה תרבותית כוללת שהתגבשה בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, תפיסה המבוססת על אמונה בקדמה ובנאורות, הטמונות בחשיבה ההומניסטית והרציונאלית המנותבת לטובת האדם והחברה האנושית. המודרניזם בא לידי ביטוי בתיאוריות ובערכים המשתקפים בתחומי יצירה ודעת שונים, בפילוסופיה, בחינוך, בגישות ביקורת התרבות, בספרות, בתיאטרון, בקולנוע, במוזיקה. המודרניזם בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב, ואמנות) צמח באירופה בראשית המאה העשרים, וביטוייו, שנבעו מחיפוש אחר צרכי ביטוי חדשות, התפתחו בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, כמו הסדנאות בווינה ובגלזגו שקיבצו סביבן אמנים, אדריכלים ומעצבים. בתחומי היצירה החזותית מאופיין המודרניזם בשאיפה לגיבוש אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה, התעשייה והחשיבה הרציונאלית. המודרניזם החזותי, בעיקר בתחומי העיצוב והאדריכלות, דוגל בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונאליים ובמטרות חברתיות, סוציאליסטיות. גישה זו מקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. האסתטיקה של המכונה והערכים הפונקציונאליים מדגישים את הצורות הפשוטות והשימושיות, את הצמצום בצורות, את העיצוב נטול העיטור והמשטחים החלקים והמלוטשים; את יסוד ההפשטה והנאמנות לחומר. את הערכים האלו ניתן לראות במוצרי החברה של אלסי באתם השנים. החברה עסקה בעיקר במוצרי מתכת , אותם ייצרה ברמת גימור גבוהה השומרת על פשטות הצורה ואיכות החומר. הצורות הן נקיות מאוד, ניתן לומר מתועשות, ללא עיטורים, הכלים כולם פונקציונאליים.



את השפעתיו של המודרניזם על חברת אלסי ניתן לראות עד שנות השבעים. כאשר בסוף שנות השיבעים ניתן לראות במוצרי החברה את ההשפעה העיצובית המשמעותית שקרתה באיטליה באותם שנים וזו עלייתו של סטודיו אלכימיה. סטודיו "אלכימיה" הוקם במילאנו בשנת 1978 כסטודיו לעיצוב גרפי. הסטודיו היה למרכז יצירה עיצובית ואדריכלית שהמשיך את מגמת העיצוב הרדיקלי באיטליה. הסטודיו הוקם על ידי הארכיטקט אלסנדרו גריירו (Guerriero), ונמנו עמו המעצבים: אלסנדרו מנדיני (Mendini), אטורה סוטסאס (Sottsass), פאולה נבונה (Navone), אנדריאה בראנזי (Branzi) ומיקלה דה לוצ'י (De Lucchi). בתקופה שבה הוקם הסטודיו רווחו באיטליה ובבריטניה קבוצות עיצוב ואדריכלות רדיקליות, שנודעה להם השפעה משמעותית בעולם העיצוב האיטלקי. קבוצות כמו סופרסטודיו או ארכיזום נודעו כתנועות רדיקליות או אנטי עיצוביות. בעבודותיהם חתרו קבוצות אלה, ועמו קבוצת "אלכימיה", תחת ה"טעם הטוב" והאסתטיקה האליטיסטית של המודרניזם. מטרתו המרכזית של סטודיו אלכימיה הייתה לתת למעצבים הזדמנות להציג עיצובים אשר לא נעשו למטרות מסחריות, וכן לקדם את המעבר מהצרכנות היומיומית לעבר מוצרים אסתטיים מעוררי מחשבה. שם הסטודיו - "אלכימיה" - מרמז על פעולת עיבוד או הפיכת חומרים פשוטים לבעלי ערך. חברי הסטודיו דגלו במושגים "עיצוב מחדש" (Re-Design) ו"עיצוב בנלי" (Banal Design). הם האמינו כי באמצעות התערבות מעטה אך רבת משמעות ניתן להעניק לחפצים יומיומיים מראה חדש. עיצוביהם של חברי הסטודיו הציבו את העיצוב האיטלקי המוכר ואת האני מאמין המודרניסטי בסימן של מהפכה, ושאלו שאלות בנוגע למה שמוגדר "העיצוב היפה" (Bella Design). הסטודיו הציג עבודות. הסטודיו אלכימיה התנהל כגלריה, שבה מוצגים פריטי עיצוב ייחודיים ואבי-טיפוס ודגמים של ריהוט חדשני ויוצא דופן, ברוח החשיבה הפוסט מודרנית. את השפעותיהם של התנועות הרדיקליות באירופה על חברת אלסי ניתן לראות בעיצובי החברה באותם שנים. החברה החלה לייצר גם בפלסטיק ולא רק המתכת וקרמיקה. החברה אף הגדילה לעשות כשאר הזמינה את המעצב אלסנדרו מנדיני ממקימי אלכימיה לבוא ולעצב קו מוצרים ש החברה.





קו זה של עיצוב נמשך גם לאורך שנות השמונים בחברה ואף התחזק עוד יותר עם הקמתה של קבוצת ממפיס. קבוצת "ממפיס" נוסדה בשנת 1981 באיטליה בראשותו של המעצב אטורה סוטאס, שהיה מעורב קודם לכן בקבוצת אלכימיה. מטרתה הייתה ליצור עיצוב רדיקלי וגישה חדשה לעיצוב. עם חברי הקבוצה נמנו מעצבים ואדריכלים שעיצבו מוצרים במהלך שנות השמונים והיו רבי-השפעה: אלדו סיביק, אנדראה ברנזי, מישל דה ליצ'י, מרקו זאניני, מרטין בדין, ג'ורג' סאדון ונתנאל דה פאסקיאר. שם הקבוצה, נלקח משורה בשיר של הזמר האמריקאי בוב דילן, אך השם היה גם שם עיר הבירה התרבותית של מצרים העתיקה וכן שם עיר הולדתו של אליל הרוק של שנות החמישים אלביס פרסלי. הקבוצה הוקמה כעוד קבוצת עיצוב רדיקלית בדומה לאלה שרווחו באיטליה בשנות השבעים. בדומה לקבוצת אלכימיה ולקבוצות אחרות יצאה נגד הקבוצה "העיצוב הטוב" המודרניסטי שהתאפיין במינימליזם "קר", חסר הומור ונגד המוצרים שנראו בעיני המעצבים הרדיקלים חסרי ייחוד ואופי. מעצבי קבוצת "ממפיס" הציעו עיצובים חדשניים, ועיצבו מוצרים צבעוניים שהיו שונים תכלית השינוי מן המוצרים בצבעי השחור והחום ששלטו בעיצוב האירופי המסורתי. את הרעיונות לעיצובים החדשניים שאבו חברי הקבוצה מסגנונות הארט- דקו, הפופ-ארט והקיטש של שנות החמישים. עבודותיהם מתוארות כבוהקות, אקסצנטריות (יוצאות דופן) ועיטוריות.
בין מוצרי החברה אשר יצאו באותם שנים ומשקפים מאוד את רוח ההומור ושילוב החומרים, מוצר אשר נשאר עד היום כסמל למוצרי חברת אלסי הוא הקומקום עם פקק הציפור שאף קיבל עם שנים גירסה חשמלית.




במקביל לתנועות הרדיקאליות שהשפיעו על אלסי החל מסף שנות השבעים, ניתן לראות גם את עלייתה של התנועה הפוסט מודרניסטית, תנועה אשר השפיעה מאוד על אלסי משנות השמונים ועד היום. פוסט מודרניזם הוא כינוי לזרם חשיבה ולתפיסה תרבותית בינלאומית הרווחת באמנות, באדריכלות ובעיצוב החל בשנות השמונים ולמעשה עד ימינו. הפוסט מודרניזם מבטא מעין הלך רוח תרבותי הדוחה כל מגמה ושאיפה לאחידות ולמוחלטות ומעודד פלורליזם, עירוב וסימולטניות. החשיבה הפוסט מודרנית כוללת בתוכה ביטויים שונים המתקיימים זה לצד זה. את המושג פוסט מודרניזם טבע לראשונה ההיסטוריון לאדריכלות צ'ארלס ג'נקס (Charles Jencks) כזיהוי של כיווני יצירה המנוגדים למודרניזם, ומאז הפך המושג למטבע לשון שגורה המתייחסת לכל סוגי האמנות החזותיות, האדריכלות, העיצוב, הספרות, הקולנוע וכו'. באדריכלות הפוסט מודרניזם בא לידי ביטוי בבניינים שנצבעים בצבעים פסטליים, בהוספת ציטוטים חזותיים מסגנונות הרוקוקו והרנסנס, כגון עיטורי עמודים וכותרות, קשתות ללא הקשר מבני, ציפוי בחומרים זולים המשדרים יוקרה. בתחום העיצוב ערכי הפונקציונאליות והאסתטיקה של המכונה אינם תופסים עוד מקום מרכזי בשיקולי העיצוב. בנוסף מתפתחת תופעת האובייקט היחידני off one - חפצים, כלים או פריטי ריהוט המעוצבים ביחידות בודדות ולא בסדרות תעשייתיות, תופעה העומדת בניגוד לעקרונות העיצוב המודרניסטי. בדומה לאדריכלות הפוסט מודרנית, גם בעיצוב מתפתחת בשנות השמונים נטייה לעיטורים ולצבעוניות עליזה, לצורות בלתי סימטריות ולעתים מעוותות בהומור ובאירוניה. הסיבות להתפתחות התפיסה הפוסט מודרנית ולמרד במודרניזם הן סיבות חברתיות ואמנותיות: על רקע ההתפתחות המואצת והשינויים המסחררים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, אמצעי התקשורת, המדיה הדיגיטלית והכלכלה הגלובלית, ניתנת לגיטימציה לפלורליזם, לייחודי ולשונה.
אלסי שהחל מסוף שנות השיעים התבלטה בייחודיות של מוצרי הצריכה שלה המשיכה את קו זה גם אל תוך שנות התשעים ועד היום. היא המשיכה את הקו הייחודי שלה המאפשר למעצבים שונים ליצור קוים ייחודיים עבור החברה. החברה מאז ועד היום יוצרי מוצרי צריכה פונקציונאליים לצד מוצרים שהם בסדרות קטנות ייחודיות ומוצרים בעלי הומור וקריצה.

ח. ההישגים המרכזיים, ואבני הדרך המשמעותיים.

חברת אלסי היא חברה ותיקה הקיימת כבר משנת 1921. לאורך הדרך שלה ועד היום היא רשמה לפניה מספר לא מבוטל של השיגים. הראשון מבניהם היא היכולת לשרוד לאורך כל השנים והתהפוכות בעולם כחברת עיצוב מובילה. את אבן הדרך החשוב ביותר של אלסי לדעתנו ניתן לראות עם החלטתה לפצוח את משרדי העיצוב של החברה למעצבים חיצוניים. בתחילת שנות השבעים אלסי קיבלה החלטה לשתף פעולה עם מעצבים מתחומים שונים בכדי לייצר סדרות מוצרים שונים ומגונים. החלטה זו שקיבלה אלסי שינתה את המראה שלה ואת הדרך שנתפסה אלסי על ידי לקוחותיה. עד לאותו הזמן אלסי נחשבה לחברה מובילה בגלל טיב המוצרים והפונקציונאליות שלהם. כניסתם של המעצבים השונים לחברה הכניסה לחברה רוח חיים חדשה. מפנה נוסף וחשוב שעשתה אלסי קרה בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, עם השינויים ברוח התקופה באיטליה כמו שצוין קודם, ועליתם של הקבוצות הרדיקאליות שהשפיעו מאוד גם על אלסי. אלסי פתחה את עיצוב החברה אל מעבר לעולם הפונקציונאלי. היא הכניסה לתוכו הומור ואלמנטים קישוטיים אשר נתנו למוצרים קו ייחודי משלהם. שני שינויים אלה שקרו בחברה – ההכנסה של מעצבים חיצונים מזדמנים לעצב סדרות קטנות עבור החברה והמעבר מעיצוב פונקציונאלי לעיצוב שהוא גם רגשי, הובילו את החרה אל המקום בו היא נמצאת היום.
כרב בפרקים הקודמים הבנו מספר דוגמאות של שיתופי הפעולה של חברת אלסי עם מעצבים שונים מתחומים שונים. במסגרת אותם שיתופי הפעולה בין חברת 'אלסי' האיטלקית לאדריכלים בינלאומיים, נתבקש האדריכל האמריקאי מייקל גרייבס לעצב סדרת מוצרים שימושיים. החיבור הזה היה מעניין כל כך משום שהוא משלב ייצור אלמנטים "היסטוריים" בקונטקסט חדש. המוטיבים שליוו את התכנון כללו: חזרה למקורות בהשראת תנועת הסששן הווינאית (שעם חבריה נמנו מעצבים ואמנים כיוזף הופמן וגוסטב קלימט), בחירת חומרים עדכניים, חשיבה 'סטרוקטוראלית' ושילוב מוטיבים הומוריסטיים אמריקאיים מעולם האנימציה של דיסני. עיצוב הסט לווה בתוכניות אדריכליות ופרטי ביצוע המקבילים לתהליך של עיצוב מבנה, והשקתו בתחילת שנות השמונים במהדורה מוגבלת שינתה את ההתייחסות לאלמנטים מסוג זה.
לאלסי היתה החוכמה להצליח ולמתג את עצמה בתחילתו של עידן הגלובליזציה כחברת העיצוב האיטלקית ובכך הצליחה להעביר את עצמה מחברת ייצור של מורים כפי שהחלה את דרכה לחברה המשלבת ייצור עם עיצוב ואף אומנות.

ט. הכשלונות והכשלים

קשה לומר האם יש אירוע מסוים או תקופה מסוימת במהלך ההיסטוריה הארוכה של חברת אלסי שבה ניתן לומר זהו כישלון. לאורך השנים חברת אלסי יצרה מאות אם לא אלפי מוצרים. כיוון שהחברה החלה את דרכה כחברה יצרנית שכל מטרתה הייתה ליצור כלי מתכת איכותיים, נבחן את השאלה הזו על המחית השנייה של החברה. משנות השבעים בו נכנס אלברטו אלסי אל החברה הוא ייצר תחת החברה יותר מ- 300 מוצרים. חלקם היו הצלחה גדולה וחלקם כישלון. בתחילת שנות התשעים הוא החליט לבחון את אותם 300 מוצרים ולראות מדוע חלקם הצליחו ומדוע לא. לאחר בחינה של כל המוצרים הללו אלברטו קבע פורמולה בעלת 4 פרמטרים לקביעה האם העיצוב שנעשה בתוך החברה טוב או לא והתאם לכך האם יהי הצלחה או כישלון. ארבעת הפרמטרים שקע אלברטו הם:
1. האם המוצר מדבר אל הלקוח? כלומר האם הלקוח יראה את המוצר ויומר- זה יפה.
2.האם מוצר עוזר ללקוח להבין את ערכי החברה. למשל: האם זה ייחודי, האם שה פשוט אך עדיין אלגנטי, האם זה ידידותי.
3. בדיקת הפונקציה של המוצר.
4. המחיר- מחיר שהלקוח יהיה מוכן לשלם עבור מוצר כזה.

אלברט עצמו מעיד כי הנוסחה שפיתח אינה עוזרת בכל המקרים אבל כן עוזרת ברובם. אם מדובר בור שנצא בקטגוריה בה אלסי מתמחה כבר שנים כמו קומקומים, סירים או מכונת קפה הוא מעיד כי הנוסחה עבדה בכל המקרים כאשר מדובר במוצר מתחום חדש יחסית למשל תחום העטים – תחום בו אין לאלסי הרבה ניסיון, י שלבדוק את הנוסחה בעוד דרכים אך העיקרון לטענתו של אלברטו נשאר אותו הדבר. לדבריו של אלברט אלסי היכולות שלו לנתח ככה מוצרים דבר שהוא עשה החל מכניסתו לחברה בשנות השבעים ועד היום היא הסיבה שחברת אלסי לא סבלה מכשלים וכישלונות גדולים

י. ביקורת וניתוח כולל של התופעה העיצובית

התופעה העיצובית:
1. תופעה איטלקית של שילוב אדריכלים בתחום עיצוב המוצר - בשנות ה-50 פתח אטורה אלסי את החברה לשיתופי פעולה עם מעצבים ובעיקר אדריכלים מובילים - החלטה ששינתה את פניה של אלסי ואת פני עיצוב המוצר בכלל והעלתה מאוד את מעמדו בקרב הציבור הרחב.

2. עבודה עם מעצבים חיצוניים ומתן במה - עם השמות שעיצבו מוצרים לאלסי נמנים בין השאר אטורה סוטסאס, ריצ'רד סאפר, אקילה קסטיליוני, אלסנדרו מנדיני, אלדו רוסי, מייקל גרייבס, פיליפ סטארק, רון ארד ופרנק גרי, ורבות מעבודתיהם נהפכו לנכסי צאן ברזל של העיצוב העולמי.

בניסיון לשמור על מקומה ביחס למתחרים, אלסי ממשיכה להעסיק את השמות החמים של העיצוב העכשווי. האדריכל ז'אן נובל יצר מערכת כלים לקפה ותה, פטריצ'ה אורקיולה עיצבה קערה לפירות עשויה לוח מתכת המכופף לצורות גיאומטריות של משושה, זאהה חדיד יצרה אגרטל א-סימטרי ממתכת והאחים קמפנה יצרו סדרה של מוצרים ממוטות מתכת מוכספת שמחוברים זה לזה באופן אקראי.

ההשפעה:

1. צריכה של עיצוב רגשי ולא בהכרח פונקציונאלי

2. במה למעצבים לייצור סדרות קטנות וייחודיות

3. קונספט של עיצוב גבוה להמונים

לסיכום,

אלסי לא נעלמה, אבל קשה לומר כי מוצריה החדשים מציבים אותה במקום שהיתה בעבר, נועזת, חצופה ומלאה הומור; המוצרים עדיין ייחודיים ומעניינים, אבל די בעובדה שהם מתרחקים מפלסטיק כדי לקרב אותם לקצה המכובד של העיצוב ולהקהות את עוקצם.

אלסי של היום זנחה את העיצוב הפופי בפלסטיק צבעוני, וחזרה למקורות: מוצרים ממתכת כסופה ומבריקה, המעוצבים על ידי כוכבי על בשדה האדריכלות והעיצוב.

יא. השוואה לדוגמא אחרת בהסטוריה של העיצוב.

"קרטל" הינה אחת מחברות העיצוב שהושפעה רבות מחברת אלסי בכל הקשור לאיכות גימור המוצרים והרעיון לשלב מעצבים מובילים יעצבו את מוצרי הדגל של החברה.
חברת קרטל (Kartell)הינה אחת מחברות העיצוב התעשייתי המובילות באיטליה ובעולם. החברה נוסדה ב-1949 בידי ג'וליו קסטלי, מהנדס כימיה שהחל לייצר מוצרי פלסטיק. קסטלי התחיל דרכו בייצור אביזרים למכוניות, פריטי מעבדה ומנורות, והמשיך עם מוצרים לבית, בשאיפה להחדיר את הפלסטיק אל חיי הבית, כך שיחליף חומרים אחרים.
אחת הסיבות להצלחתה המרשימה של קרטל, היא אימוץ גישה חדשנית מאוד כבר בהתחלה. בין השאר מתבטאת גישה זו במתן חשיבות עליונה להנדסת המוצרים על בסיס מחקר טכנולוגי פנימי, שימוש במערכות ייצור יעילות, שיטות ייצור מודרניות, והקפדה על איכות ועיצוב חדשני.
זהותה המוגדרת של קרטל התעצבה בשנות ה-60, במקביל להצלחה הבינלאומית של העיצוב האיטלקי, וזכתה להצלחה סוחפת ברחבי העולם.

רבים מפריטי המותג נחשבים לאייקונים תוצרת איטליה, ועד היום כולם גם מיוצרים בה. הפופולריות הרבה של המוצרים נובעת לא רק מהעובדה שעל עיצובם אחראיים מיטב המעצבים בעולם, אלא גם משום שהם משקפים תהליך של מחקר, וחדשנות מבחינת החומר, שיטת הייצור, הקונספט, הסגנון, כמו גם את ההיסטוריה של העיצוב. המוצרים מצליחים להמחיש את השפה והאווירה של התקופה בה יוצרו, ומרביתם נשארים עדכניים או שבים להיות כאלה בעקבות אופנות הרטרו השונות.

יב. סיכום

"שלוש קולקציית, זהות אחת"
אלסי הנה חברה הייחודית ביכולת שלה ליצור מצוינות בעיצוב מודרני במוצרים שונים בסוגים, סגנונות ורמות מחיר.
החברה מציעה טווח מוצר שלם תחת שלושת סוגי המותגים הבאים:
1. המותג "Officina Alessi"- מאפיין מוצרים יותר מעודנים, יקרים, ניסיוניים וחדשניים
ובסדרות ייצור קטנות ומהדורות מוגבלות.
2. המותג "A di Alessi"- מציג מה שנקרא עיצוב "דמוקרטי", העיצוב הטוב ביותר
במחיר שצרכן יכול לאפשר לעצמו.
3. המותג "Alessi" - מבטא את המצוינות בייצור תעשייתי בקנה מידה גדול בסקטור
הביתי, גם במושגים של איכות ייצור ותכנון. המותגים האלה אינם כופים עצמאות

אלסי הפכה לאחת מהחלוצות של In-house לפני כ-30 שנה, והחלה לדחוק החוצה את העיצוב Open Innovation.
כיום לחברה מערכת יחסים עם כ-200 מעצבים חיצוניים, רבים מהם מוכרים יותר כמומחים בתחומים כגון אדריכליות מאשר בעיצוב כלי בית.

הדרך של החברה דומה לזו של פבלו פיקאסו. פיקאסו הציג גישה שונה לחלוטין: התחל מעצמך, כיוצר, והשתמש ברגישות ובסיטואציה שלך על מנת לגעת בלב, רגישות או אינטואיציה של שאר האנשים. כל מעצב העובד באלסי הוא כמו פיקאסו קטן: תהליך היצירה שלו מתחיל מאינטואיציה ולא דרך מחקר שוק.
אלסי מחשיבה את פעילות הליבה שלה כמגשרת בין, מצד אחד, הביטוי הטוב ביותר המתאפשר של עיצוב מוצר מכל קצוות עולם, ומצד שני, חלומותיו הסופיים של הצרכן. בחברה מעדיפים להתדיין על "חלומות הצרכן" במקום "השוק" כיוון שהשוק נוקשה.

בעתיד, רוב המוצרים של אלסי, ימשיכו להיות מתויגים כבעלי רמה גבוהה של חדשנות וניסיונות, כאשר בעלי החברה מאמינים כי זוהי הדרך לפתח את היכולת שלהם להכתיב טרנדים , לקדם את תהילת החברה וליצור תרבות המכוונת לממוצע בפיתוח אותם פרויקטים שאותם הם מכנים מעולים ופופולאריים ( Super & popular ).
הסוג הנכון של התרומה שתעשייה כמו אלסי יכולה ליצור עבור הפיתוח המתורבת של חברת הצרכנים היא להיות מגשר אמנותי, ניסיון ליצור אובייקטים חדשים, הצגת קורטוב של התעלות, לעזור לנו לפענח את המודרניות שלנו.

ההוראות הטכניות.

יש בלוג אחד. זו הכתובת שלו:

http://bezalelmdes.blogspot.com


1 - תקבל/י הזמנה להצטרף אליו במייל, עוד היום.
תבצע/תבצעי את ההוראות ותתצטרף אליו. הצלחת? יופי!
(אם אין לך חשבון GMAIL - תצטרך להגדיר אחד, לרובנו כבר יש).

2 - עכשיו יש לך אפשרות כתיבה. מזל טוב! לחץ על "רשומה חדשה". את/את הפכת הרגע לבלוגר. ברוך הבא.

3 - פתח חלון דפדפן חדש. גש/גשי לבלוג שבו יש את הגדרת הפרקים לעבודה בלינק הזה:

4 - העתק את הפרק האחרון "א - רקע הסטורי" לרשומה החדשה שפתחת. (נושא וגוף הרשומה).

5 - שים לב: מתחת לתיבת הטקסט ישנה שורה בה כתוב: "תוויות עבור הרשימה הנוכחית"
לחץ על "הצג הכל" ובחר את שם המעצב שעליו את/אתה כותב את העבודה.
אם אין את שם המעצב שבחרת - כתוב אותו בתיבת הטקסט ליד. בפעם הבאה יהיה.

6 - לחץ על "שמור את הרשומה" זה ישמור את הטקסט אבל לא יפרסם את הרשומה.

7 - חזור על הוראות 4, 5 , 6 ,7 - העתק את הפרק לפני הפרק האחרון שהעתקת. עד שגמרת להעתיק הכל (יש 14 פרקים סך הכל). גמרת? יופי!


כתיבת העבודה עצמה:

כשאתה נכנס למערכת, לחץ על "מרכז שליטה" - זה יראה לך רשימה של כל הרשומות בבלוג - המפורסמות והטיוטות. מצד ימין יש לך אפשרות "תוויות" - לחץ עליה ובחר את הנושא שלך. עכשיו בחר את טיוטת הפרק שעליה אתה עובד: לחץ על "ערוך" וכתוב את הפרק הרלוונטי. כשאתה מרוצה ממה שכתבת - לחץ "פרסם רשומה". מזל טוב! פרסמת פוסט בבלוג.

כדי לראות את כל הרשומות שאתה פרסמת לך את כתובת הבלוג ולחץ על שם המעצב שבחרת - הוא יראה את הרשומות שלך.