א. רקע הסטורי

חברת "האחים קמפנה" הוקמה על ידי שני האחים – אומברטו ופרננדו קמפנה במהלך שנות ה-80, בסאו פאולו, ברזיל. זוהי תקופה בה חלו שינויים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים רחבי היקף בעולם. המלחמה הקרה הסתיימה והקומוניזם באירופה קרס במקביל לקריסתה של ברית המועצות. ארה"ב הפכה למעצמת העל היחידה בעולם. הקפיטליזם הפך פופולארי ונוצר רצון לצבור מעמד מקצועי וכלכלי. נפילת החומות הורידה את השמרנות וגרמה לכך שהפתיחות למקצועות חדשים וחדשניים גברה. הרצון למוצרים מעוצבים וההכרה בעיצוב כמקצוע גדלו, ובעקבותיהם האפשרות להרוויח מעיצוב. גם המודעות הסביבתית גברה באופן משמעותי, בייחוד לאחר פרסום תיאוריית אפקט החממה והתרחשות אסון צ'רנוביל בשנת 1986 שהיה לתאונה הגרעינית ולאסון האקולוגי החמורים ביותר בהיסטוריה. האדם החל לעבור מפנה ביחסיו עם הטבע, מה שהתבטא בחיפוש אחר תיאוריות ומשמעויות חדשות. משבר האנרגיה העולמי שהתרחש בשנות ה-70 אומנם גרם לעלייה בעלויות המחייה ולשמרנות חברתית ותרבותית בהשוואה לשנות ה- 60 וה-70, אך למרות זאת בסוף שנות ה-80, בעקבות סיום המלחמה הקרה ונפילת חומת ברלין, הפכה כלכלת השוק לליברלית יותר, מה שעודד את פריחתם של עסקים כלכליים והגדיל את יכולתם לצמוח ולהתפרנס. במקביל, חלה פריחה באמצעי התקשורת. בשנת 1989 הומצא האינטרנט ובתחילת שנות ה-90 כבר היה בשימוש נרחב. נוצרו אפשרויות תקשורת חדשות שמשמעותן אפשרויות פרסום, שיתוף והעברת מידע. נוצרה היכולת לדעת ולהתעדכן במה שנעשה בעולם העיצוב בזמן אמת ועל ידי כך להיפתח לעולמות חדשים. בברזיל, הסתיימה בשנת 1985 תקופת הדיקטטורה הצבאית (שהחלה ב-1964) והחל המעבר לשלטון דמוקרטי. תקופת המעבר בין השלטונות אופיינה אומנם בהתפתחות שלטונית וכלכלית מתונה אך בשלטון לא יציב. למרות השינויים במבנה הכלכלה והגדלת כוחם של התומכים בדמוקרטיה, ברזיל עדיין הייתה נתונה להשפעתה של אליטה קטנה. המסורת של שליטת בעלי ההון, תשתיות גרועות, התערבות ממשלתית כבדה במסחר ובתעשייה עכבו את הצמיחה הכלכלית של ברזיל. בנוסף לכך, המצב גרם להרחבת הפערים בין שכבות האוכלוסייה, כך שרוב האוכלוסייה לא נהנתה מבוא הדמוקרטיה, אלא להפך; העוני והפערים החברתיים גדלו לאכזבתם של תושבי ברזיל שציפו בכיליון עיניים לשיפור המצב בעקבות השלטון הדמוקרטי. המעבר לדמוקרטיה הושלם רק בסוף שנות ה-80, כשנערכו בחירות ישירות לנשיאות. כלכלת ברזיל התחילה להתייצב ולהשתפר רק באמצע שנות ה-90 אך הפערים החברתיים הגדולים עדיין קיימים בה עד היום.

ב. הזירה העיצובית

שנות ה-80: שנות השמונים היו תקופה של שינוי גלובאלי ובעיקר נקודת מפנה ביחסים שבין האדם לעולם הטבע. המודעות הסביבתית גדלה משמעותית. אחרי רגיעה מסוימת, שב העיצוב הדו ממדי לשלוט בעולם העיצוב של שנות ה-80. קבוצות עיצוב מהפכניות שחזרו את עולם הצבע הגרפי של דור הפרחים, אלא שהפעם עשו זאת עם פלטת צבעים אחרת וגישה שונה. את התוצאה אנו מנסים עדיין להדחיק: צורות וצבעי בסיס הפכו לבון טון, עד שהסביבה העיצובית נראתה דו מימדית וקרטונית. העיצוב התאפיין בעיצובים צבעוניים חזקים וחמים: שמפניה, חום, בז', ירוק זית, בורדו וכתום. בבתי המשפחות האמידות שלט צבע הפנינה. בשנות ה- 80 ניכרה העמקה ממשית של תודעת העיצוב בקרב הציבור הרחב, בעיקר בכל מה שנוגע למוצרי הצריכה הביתיים: ריהוט, כלים, אביזרים, תאורה ואיכות חיים. נושא העיצוב התחיל להופיע במאמרים הקשורים לארכיטקטורה, סגנון חיים, צרכנות ועסקים. תופעה נוספת שאפיינה את השנים הללו התרחשה סביב פעילותם של מעצבים צעירים, בוגרי בתי הספר לעיצוב, אשר החלו לפתוח חנויות עיצוב שחלקן היו קשורות לסדנאות וחלקן התאגדו בקבוצות. עבודותיהם התאפיינו בשימוש הסבתי של רכיבים וחומרים בעלי הקשרים תעשייתיים שונים, תוך העדפה של חומרים ורכיבים זולים ששיוו למוצרים תכונות ארעיות, כמו קפיץ ענק הנהפך לשרפרף, יריעות פלסטיק ההופכות לשעון, מצבטים שנהפכו לתפסני תמונות ופתקים, לוחות פלסטיק גלי שהיו לאהילים וקוביות רשת שהיו לשולחנות.
ממפיס הוקמה בשנת 1981 באיטליה בראשותו של המעצב אטורה סוסטאס, שהיה מעורב קודם לכן בקבוצת אלכימיה. מטרתה הייתה ליצור עיצוב רדיקלי וגישה חדשה לעיצוב. עם חברי הקבוצה נמנו מעצבים ואדריכלים שעיצבו מוצרים במהלך שנות השמונים והיו רבי-השפעה: אלדו סיביק, אנדראה ברנזי, מישל דה ליצ'י, מרקו זאניני, מרטין בדין, ג'ורג' סאדון ונתנאל דה פאסקיאר. בדומה לקבוצות דומות שרווחו באיטליה בשנות השבעים, כמו קבוצת אלכימיה ולקבוצות אחרות יצאה הקבוצה נגד "העיצוב הטוב" המודרניסטי שהתאפיין במינימליזם "קר", חסר הומור ונגד המוצרים שנראו בעיני המעצבים הרדיקלים חסרי ייחוד ואופי. מעצבי קבוצת" ממפיס" הציעו עיצובים חדשניים, ועיצבו מוצרים צבעוניים שהיו שונים בתכלית השינוי מן המוצרים בצבעי השחור והחום ששלטו בעיצוב האירופי המסורתי. את הרעיונות לעיצובים החדשניים שאבו חברי הקבוצה מסגנונות הארט- דקו, הפופ-ארט והקיטש של שנות החמישים. עבודותיהם מתוארות כבוהקות, אקסצנטריות (יוצאות דופן) ועיטוריות. לרהיטים שעיצבה בחומרים "נחותים" מראה עשיר בצבעים ססגוניים, בצורות ובדוגמאות עליזות.למרות שהתפרקה בשנת 1988 השפעתה עדיין ניכרת, בעיקר בעיצוב גרפי, בעיצוב מסעדות, ובעיצוב בדים וריהוט. בשנות ה-80, בהשפעת קבוצת ממפיס האיטלקית שנתנה ביטוי מוקצן לקיטש, שובצו ברהיטי הדירה רהיטים מפוליאוריטן ורהיטים עשויים מפלדה.

ג. סיפור ההתחלה

אומברטו קמפנה (נולד 1953) הוא בוגר לימודי משפטים, אשר זנח את קריירת המשפט והחל לעסוק בפיסול. אחיו, פרננדו (נולד 1961) למד אדריכלות בסאו פאולו וסיים קורס בעיצוב תעשייתי במוזיאון לפיסול בברזיל. כשסיים את לימודיו, הצטרף לאחיו ותרם מהשכלתו. משנת 1983 הם עובדים יחד כצמד בלתי נפרד בתחום העיצוב. העבודות שלהם נבעו מיכולת אבחנה והתבוננות מנקודת מבט אישית. פרננדו כאדריכל, יותר מכיר את עולם החומר ואומברטו הביא את הרגש ואת הקלילות. הייחודיות של כל אחד מהם גרמה לביטוי יצירתי. הם החלו להכניס את המימד הפונקציונאלי לפסלים. בגלל שהתחילו מפיסול בחומרים שונים, גם בעבודתם כמעצבים לבחירת החומרים היה תפקיד חשוב ביצירת האובייקט, לא רק בגלל המאפיינים הטכניים של החומר אלא גם בגלל הדברים שהוא מייצג והתחושות שרצו להעביר. האובייקטים הראשונים שלהם היו אובייקטים מברזל, אובייקטים עם כוח הבעה גדול עם משיכה רגשית חזקה שהציגו קרירות מדומה, שנעשו ישירות מסקיצה שהוכנה לילה קודם, הישר לעבודה בסטודיו. הם היו חדשניים – לא חזרו על שום נוסחה של הצלחה. הם לא היו בבואה של האסטטיקה האיטלקית שבשנות ה-80 משכה את הברזילאים. אלה היו כסאות וכורסאות מברזל, ללא ריפוד, ציפוי או צביעה כלשהי, שלא היו נוחים לישיבה. הם גרמו לשוק כאשר הוצגו לראשונה ב- 1989, בתערוכתם הראשונה שנקראה "Uncomfortable", שנערכה בסאו פאולו, בגלריה Nucleon 8. מקור השראתם העיקרי היה ועודנו ברזיל. הם חיים ונושמים את ססגוניותו ועוניו של הרחוב הברזילאי. הבדלי המעמדות, הפער החברתי, הכאוס, המגוון - היוו עבורם מקור השראה בלתי נדלה ליצירת עיצוב מאוד רציני לאבסורד. הם ייצרו במעבדת הניסוי שלהם פריטים ניסיוניים ששילבו בין חומרים שמצאו בסביבתם הקרובה, כמו גומי ואלומיניום או עץ וקרטון – אלמנטים מתנגשים שמזוהים עימם עד היום. השימוש בחומרים בסיסיים, ניסויים בכל החומרים האפשריים, ממוחזרים וזולים – הייתה דרכם להתנגד למה שנתן את הטון אז באירופה. עם הצורות ההיברידיות שלהם, הם ניסו להביע את הסתירה והניגוד שיש ברחוב הברזילאי ואת האופי של הברזילאים: חושני, קסום וחסר מעצורים. ההתחלה לא הייתה קלה. לקח להם שלוש שנים עד שהצליחו למכור את הכסא הראשון שלהם. עד שנת 1998 הצליחו למכור רק 5 פריטי ריהוט. ההכרה החלה להגיע כאשר יצרו את כיסא ה"וורמלה" (1993,Vermelha Chair), שעיצבו חמש שנים קודם לכן והופיע בכמה מגזינים. באותה שנה הם החלו להופיע בתערוכות ולמכור באירופה. הפריצה הגדולה הגיעה כאשר התארחו במוזיאון לאמנות מודרנית "מומה" בניו יורק, בשנת 1998. אז לראשונה הציג המוזיאון יצירות של מעצבים דרום אמריקאים בתערוכה "פרויקט 66" שנעשתה בשיתוף עם המעצב התאורה הגרמני אינגו מאורר (אוצרת: פאולה אנטונלי). הפרויקט כלל מבחר עבודות של האחים קמפנה, כאשר הבולטת בהן היא "השולחן המתנפח", המשמש אריזה של עצמו Inflating Table, 1995)). השולחן עשוי שני מגשי אלומיניום עגולים ובניהם משטח פי.וי.סי מתנפח. מאז הפכו למותג בינלאומי. הם לוקחים חלק בתערוכות ברחבי העולם ומייצרים רהיטים, תאורה, ואביזרים מעוצבים לחברות שונות כמו אדרה, אלסי ועוד.

ד. השקפת העולם האידאולוגית העיצובית והתשתית התיאורטית

כשנשאלו האחים קמפנה מה השפיע בצורה המשמעותית ביותר על עבודתם, ענו כי יהיה זה הקשר בין הכאוס בעיר הענקית סאו פאולו והשורשים של עיר הולדתם, הנמצאת בשולי ברזיל. האחים מדגישים את הקשר של עבודתם למקום ממנו הם באים. מאוד חשוב להם שהאובייקטים שהם מייצרים ישדרו "ברזילאיות". חשוב להם לשים את העם והתרבות הברזילאית על סדר היום. העיצוב של קמפנה מזוהה עם השימוש בחומרים מוכנים וזולים כמו חבלים, כרטיסים, טקסטיל, קרטון ממוחזר, עץ משומש, שפורפרות PVC. התוצאה היא רהיטים מעוצבים חדשים לא צפויים באופן קיצוני שצורתם ותפקודם מוכתב על ידי שאלת החומר. השימוש בחומרים האלה הוא ביטוי להשקפת עולמם האידיאולוגית, המביאה לידי ביטוי פיזי את הפערים החברתיים הגדולים הקיימים היום בברזיל. מבחינתם הדבר החשוב ביותר הוא לבטא בעבודה את עושר התרבות הברזילאית הקיים למרות העוני והמחסור ואת המסורת העיצובית של ברזיל. עיקר עיסוקם הוא מציאת פתרון אשר יעניק "אצילות" לחומר רגיל. הם מעידים על עצמם כי הם עושים אוצרות ממחסור.הם טוענים שעבודתם אינה מוכתבת ע"י טרנדים חולפים וכי בתחילת דרכם, אף "הלכו נגד הזרם", כאשר הטרנד המוביל היה אז "ניאו-מינימליזם" ועבודותיהם המוקדמות היו בכיוון נגדי לחלוטין ואף יכלו להיקרא לדבריהם, "מקסימליסטיות". למרות הביקורתיות אז, הם האמינו בכוח ובאמת של עבודתם ומנסים להתמיד באותה הדרך.

ה. השלכות טכנולוגיות וכלכליות

האחים קמפנה, אשר התחילו את דרכם המשותפת כמעצבים ב- 1983, בסאו פאולו ברזיל, הושפעו מאוד מסביבתם הבנויה והאנושית של ברזיל בשנות ה-80, כמו גם מהמתרחש בזירה הבינלאומית. הם התפתחו כמעצבים על רקע תקופה שאופיינה בהתפתחות כלכלית אך בשלטון לא יציב. למרות תחילתה של הדמוקרטיה (1985) הפערים החברתיים במדינה המשיכו לגדול. המסורת רבת השנים של אליטה מצומצמת שאצלה מתרכז ההון עכבו את הצמיחה הכלכלית שלה ציפו אזרחי המדינה עם בוא הדמוקרטיה. המצב הכלכלי המעורער התבטא בתמורות חברתיות. בעבודתם של האחים קמפנה יש אמירה חברתית ברורה בנוגע לחיים במדינה בה הפערים החברתיים גדולים, והעוני הוא חלק בלתי נפרד ממנה. הם משתמשים בעבודתם בחומרים דלים, באובייקטים שנזרקו. חומרי הגלם שלהם לקוחים מתרבות רחוב וחיי היום יום בברזיל, שחלק גדול ממנה הוא העוני והדלות. דוגמא טובה היא האובייקט הראשון שלהם שזכה להכרה רחבה, כסא הפאבלה - (משמעות המילה היא שכונת עוני) (Favela Chair, 1991) אשר יוצר משאריות עץ שנמצאו בשכונת עוני של סאו פאולו. האופן שבו הונחו שאריות העץ וחוברו יחדיו, מזכירה את בקתות המגורים שבשכונות העוני הרבות שמצויות בצד הערים הגדולות בברזיל. התופעה של העוני והמחסור בברזיל הושמה במרכז הדיון העיצובי. הכיסא יוצר בעבודת יד ובהמשך יוצר עוד פעמים רבות. ההסבר שנתנו האחים על הכסא היה: "הכיסא הזה מסמל את המוסריות של הרהיטים שלנו". הרעיונות שבסיס עבודתם, היוו אלטרנטיבה לאידיאלים הרציונליסטיים של התנועה המודרנית באירופה שעד אז עדיין רווחו והשפיעו. האחים קמפנה ניצלו את אופי הכלכלה בברזיל ואת המחסור המקומי בטכנולוגיות, ובעזרתם שברו מוסכמות ע"י ערבוב חומרים לא צפוי. הם הרבו להשתמש בטכנולוגיות מסורתיות בצד הטכנולוגיות הקיימות ובחומרים זמינים וזולים ויצרו אובייקטים שמחירם האמיר. כך הפכו את החוסר המקומי ליתרון.כסא הוורמילה לדוגמא Vermelha Chair,1993)) משלב עבודת יד מסורתית עם ייצור תעשייתי. הכיסא יוצר מ- 500 מ' של חבל צבעוני אשר נכרך בעבודת יד קפדנית סביב מסגרת מתכת. כשהועברו זכויות הייצור לחב' Edra האיטלקית, נשלח אליהם סרט וידאו המתאר את הדרך המדויקת שיש לבצע את כריכת החבל סביב מסגרת המתכת, ע"מ שניתן יהיה לייצר את הכסא באיטליה.

ו. תמורות חברתיות ופוליטיות

החיים החברתיים בברזיל הושפעו מאוד מתהליכים כלכליים ופוליטיים במדינה. למעשה, במקרה של ברזיל, הדברים משולבים אחד בשני כך שקשה להפרידם בצורה ברורה. העוני והמחסור שתואר לעיל, הוא תוצאה ישירה של התהליכים הפוליטיים והכלכליים שאירעו במדינה במשך שנים רבות, והפכו את ברזיל למדינה שבה העוני והמחסור הם חלק משמעותי המשפיע על החיים החברתיים בה. שנות ה- 80 ותחילת ה-90 היו שנים שבהן חלה תמורה מאוד משמעותית בחיים הפוליטיים בברזיל, שהיו להן השלכות חברתיות. כאמור, ב- 1985 הסתיימה תקופת הדיקטטורה הצבאית והחל תהליך של מעבר לשלטון דמוקרטי שהסתיים רק בסוף שנות ה-80, כשנערכו בחירות ישירות לנשיאות. הבעיות הכלכליות הפערים החברתיים גדלו. השלטון הצליח לעצור את האינפלציה רק באמצע שנות ה-90, אך הפערים החברתיים עדיין קיימים בה ומורגשים באופן בולט בעיקר בערים הגדולות כשמדובר באחים קמפנה, אשר פעלו בסאו פאולו – עיר גדולה, תעשייתית שבה שיכוני פאר מתקיימים לצד שיכוני עוני, החיים החברתיים והתרבותיים היוו חלק מרכזי בעבודה שלהם ובאמירה החברתית שלהם. כמו בדוגמאות שתוארו לעיל, מרבית העבודות שלהם והחומרים שבהם הם בוחרים להשתמש נובעים מהמצב החברתי-כלכלי-תרבותי שברזיל מצויה בו. עבודתם של האחים קמפנה היא מאוד לאומנית. יש להם רצון עז להפיץ את התרבות והחיים בברזיל בעולם כולו. ע"י שימוש בחומרים דלים ועירוב טכנולוגיות מקומיות עם תעשייתיות הם מעלים את המחסור והעוני הקיים לצד העושר על סדר היום והופכים אותם ל"אוצרות". בעזרת ההתפתחות המהירה של אמצעי התקשורת, העיצוב של האחים קמפנה וכך גם המסר שהם רוצים להעביר בעבודתם, הגיעו לרחבי העולם. כיום הם מהמעצבים הבולטים בזירה הבינל"א. עבודתם עוררה תשומת לב רבה לתרומה הייחודית של ברזיל לעיצוב בן זמננו.

ז. השפעות של הסביבה העיצובית והתרבותית

כשמדובר על האחים קמפנה, כמו שהוזכר לעיל, ברזיל על תושביה, הנוף האורבאני שלה ותרבותה היא מקור ההשפעה המרכזי על עבודתם. העוני והמחסור הקיים לצד העושר, הטכנולוגיות המקומיות הקיימות לצד חדשות, השפיעו מאוד על בחירת החומרים, שילוב הטכנולוגיות, והנושאים של עבודותיהם. הם גאים במורשתם ובתרבות הברזילאית. מבחינתם האתגר בכל עבודה הוא "ליצור פורטרט של הארץ שלמרות עוניה, היא יפה ועשירה בתרבות." בכל עבודה הם מחפשים את הדרך ליצור יופי ממחסור ו"אצילות" מחומרים דלים. כיאה לתרבות החומר של ברזיל, המבוססת מכורח המציאות על חסכון באמצעים, הם משתמשים בשילובים בלתי צפויים של פלסטיק המשמש לאריזה, זרנוקי גינה, חבלי שיט, בובות פרווה, צמיגי אופנועים, קרטונים ושברי זכוכית. כסא ה"סושי" בגרסאותיו השונות עשוי גלילים ססגוניים שהיו בגלגול הקודם פיסות שטיח ורצועות פלסטיק.

ברזיל היא המעיין העיקרי של השראתם והם רואים חשיבות עליונה בכך שעבודתם תשקף את המסורת העיצובית של הלאום הברזילאי ואנו מלאי מוטיבציה למצוא פתרונות שיעניקו אצילות על חומרים רגילים.לטענת האחים הקשר בין הכאוס בעיר הענקית סאו פאולו והשורשים של עיר הולדתם השפיע עמוקות ביותר על עבודתם. העיר סאו פאולו היא העיר הגדולה בברזיל ובדרום אמריקה כולה, והשנייה בגודלה בעולם מבחינת אוכלוסייה. זוהי עיר ענקית המשלבת בתוכה תרבויות שונות של מהגרים מכל העולם. היא ססגונית, מגוונת, דינמית, מתפתחת ונמצאת בשינוי תמידי. היא גדלה והתפתחה ללא תכנית אב מסודרת, כך שברבים מהאזורים לא הייתה מחשבה תכנונית מאורגנת והרחובות צרים ומתפתלים, אין הרבה שטחים ירוקים. זוהי גם עיר שנחשבת אלימה. את הבתים והכיכרות מקיפים גדרות, סורגים על רוב הפתחים, פחד משודדים ברחובות. יש הרבה רוכלים ברחוב – אנשים שמנסים למכור כל דבר ע"מ לפרנס את משפחתם - פן נוסף לפער החברתי- כלכלי המורגש בכל מקום בעיר. במקביל לססגוניות יש בעיר גם עוני גדול, שכונות עוני (הפאבלות) הנמצאות ק"מ ספורים מבתי פאר.

ח. ההישגים המרכזיים, ואבני הדרך המשמעותיים

כאמור, הפריצה הגדולה של האחים קמפנה הייתה בתערוכה "Project 66" במוזיאון לאמנות בניו יורק בשנת 1998, אשר נאצרה על ידי פאולה אנטונלי. את הפרס הראשון שלהם קטפו ב-1992 ומאז עבודתם זכתה לא אחת לציון לשבח: פרס "השולחן המתנפח" Inflating Table, 1995)) ומדף הספרים "מבוך" (Labirinto Bookshelf, 1997), פרס ג'ורג' נלסון בתחום עיצוב הפנים (1999) והפרס האחרון היוקרתי – פרס "מעצבי השנה" מטעם תערוכת העיצוב הבינלאומית "דיזיין מיאמי" 2008. כיום הם מעצבים לחברות כמו: אדרה, אלסי, סברובסקי, ה. שטרן, וניני ומליסה.האחים קמפנה משתתפים בתערוכות עיצוב נחשבות, מציגים במוזיאונים מסביב לגלובוס ובגלריות מובילות לעיצוב מודרני כמו: "מומה", "גלריית מוס", "קופר יואיט", ו"פיליפס דה מרפי" ואף במוזיאון תל אביב.

ט. הכשלונות והכשלים

קשה למצוא מידע על כישלונות או כשלים בעבודתם של האחים קמפנה. ניסינו לקבל מידע על ללקחים שנלמדו או טעויות שנעשו ישירות מהאחים אך ללא הצלחה .למרות שאנו יודעים שההתחלה הייתה קשה, התחושה היא כי הם האמינו בדרכם למן ההתחלה. יתכן שדגל ברזיל שהם נושאים על גבם לא בהכרח היה זה שהוביל אותם למן ההתחלה. נראה שבהתחלה הדרך הייתה הרבה פחות ברורה, שכן האובייקטים הראשונים שלהם היו אובייקטים מברזל, פיסוליים למדי, שלא בטוח שבזמן עשייתם חשבו על אובייקט כמייצג מקום. כסא הפאבלה, שלו הייתה אמירה מאוד ברורה וחזקה, משך אליו תשומת לב רבה וזכה לפרסום נרחב, לא מעט בזכות הנושא שהוא מייצג ומה שעומד מאחוריו.

י. ביקורת וניתוח כולל של התופעה העיצובית

העבודה של האחים קמפנה נוגעת בשלושה נושאים מרכזיים: מציאת האיזון בין לאומנות לגלובליזציה, בין היי-טק ללאו-טק, ובין אומנות לעיצוב. למרות שהחלו את עבודתם בתחילת שנות ה-80, הם חדרו לזירה הבינל"א רק באמצע שנות ה-90, בתקופה שבה העולם כבר היה מאוד נגיש, והציבור כבר היה עייף מהכתבה של טרנדים כאלה ואחרים. המבחר שהיה קיים גדל באופן משמעותי, והיצירה העכשווית הפכה להיות קשורה לבחירה חופשית של האמן ושל הציבור. האחים קמפנה עובדים עם חומרים שהם מוצאים בסביבתם, וע"י כך הם הופכים את עבודתם למקומית, אך בו בזמן, הם גם "מדברים" בשפה שהיא בין לאומית. החומרים הם בסיסיים ומובנים לכל. האובייקטים הם פשוטים. לכן, למרות העובדה שהם מסבירים בכל הזדמנות על עבודותיהן, שהן "מקומיות", הן יכולות להיות גם גלובליות בעת ובעונה אחת ולגעת בהרבה מאוד אנשים במקומות רחוקים מאוד. השימוש בטכנולוגיות מסורתיות בעיצוב, הלך וגבר בכל העולם במקביל לחיפוש אחר חומרים חדשים. במקרה של ברזיל מדובר בטכנולוגיות הקיימות במדינה, כך שברזיל ומדינות נוספות שהתרבות החומרית שלהם התבססה על ייצור ידני, הפכה להיות מובילה, והאחים קמפנה הפכו לסוג של "גיבורים לאומיים". האחים מרבים לתאר את עבודותיהם כייצוג של העוני והמחסור בברזיל. והדבר עומד בסתירה מסוימת כאשר מחיריהם של העבודות מרקיעות שחקים, ופה אולי יש נקודה ששווה להתעכב עליה, למרות שאינה קשורה במישרין לכשלים. האחים מתייחסים לכך באומרם כי "אינם פילנתרופים", אך בכל זאת עולה כאן שאלה מוסרית לגבי השימוש בעוני כ"מקדם מכירות". הם מוסיפים ואומרים כי בעבודתם הם מוכיחים כי "העוני יכול להיות יפה" – אך האם יש צורך להוכיח זאת? האם בעבודתם אין הם מנציחים את העוני ומנצלים אותו לעשיית רווחים? ואי אפשר שלא לחשוב האם היו מגיעים לאותה נקודה אלמלא השימוש בעוני ובדלות, כלומר אלמלא הייתה "הצדקה חברתית" לשימוש בחומר?עם זאת בעבודותיהם של האחים קמפנה יש חופש של ביטוי אומנותי שאינו נובע מצרכים פונקציונאליים, אך גם אינו פוגע בהם. הטכנולוגיות הידניות שהם משתמשים בהם לא אחת, הופכות את השיקול הכלכלי בשאלה הזאת ללא רלוונטי – מאחר וייצור הפריטים הופך ליקר ממילא. בחירת החומרים בעבודות שלהם, נובעת לא רק משיקולים טכניים אלא גם משיקולים סימבוליים. כל זה מראה כי האחים קמפנה מצליחים בעבודתם למצוא את האיזון העדין בין שני התחומים – אומנות ועיצוב.

יא. השוואה לדוגמא אחרת בהסטוריה של העיצוב

ההשוואה תעשה בין האחים קמפנה לאחים רונן וארוון בורלוק (Ronan & Erwan Bouroullec). האחים בורלוק נולדו ב- 1971 ו-1976 בצרפת, ופועלים יחד בעשר השנים האחרונות. כיום הם מעצבים עבור חברות כמו קרטל וויטרה, בעיקר פריטי ריהוט. כמו האחים קמפנה, גם האחים בורלוק מציעים חוויה אסטטית חדשה, ונמצאים כיום בחזית העשייה העיצובית הבינלאומית. בחרנו להשוות בין שני זוגות האחים בגלל האופי השונה של עבודותיהם אשר נעשית במסגרת עשייתית שלכאורה נראית דומה. העיצובים של האחים בורלוק מתאפיינים בשימוש בחומרים איכותיים. למרות ששאיפתם היא ליצור מוצרים שאינם יוקרתיים, הם טוענים שאינם יכולים לעשות כך מאחר ועלויות הייצור באירופה הן גבוהות. האחים קמפנה, לעומת זאת, משתמשים בכוונה תחילה בחומרים זולים על מנת ליצור מוצרים יוקרתיים. קמפנה מייצרים בברזיל (כיוון ששם נמצאים אותם חומרים) ומוכרים את המוצרים באירופה ובארצות נוספות לעשירי העולם. בשונה מהאחים קמפנה, אשר אפשר לתאר את סגנונם כ"מקסימליסטי", עתיר פרטים, גוונים, צורות, חומרים וטקסטורות, האחים בורלוק מעצבים בסגנון מינימליסטי, בעל קווים דקים ורזים. סגנון נטול גינונים. הם נוהגים לתאר את עבודתם כ"עיצוב דמוקרטי", במובן של עיצוב מסחרי-פופולארי, המיועד לייצור המוני במחיר סביר. רבים ממוצריהם עשויים פלסטיק ולא חומרים טבעיים. הם טוענים כי "לא חוכמה לייצר מהדורות מוגבלות או פריטי עיצוב-אמנות. החוכמה בעיצוב הוא הייצור ההמוני, הפנייה לקהל רחב, אך כמובן, תוך שמירה על איכויות". האחים קמפנה לעומתם, מייצרים בסדרות מוגבלות. מה שמעניין אותם זאת האמת שמאחורי החומר, ולאו דווקא הפנייה לקהל הרחב. בחירת החומרים היא ייחודית לכל אובייקט ואובייקט והמשמעות שלו היא גדולה. העבודות של האחים קמפנה נמצאות לא אחת על הגבול הדק שבין אומנות לעיצוב, ופה יש הבדל מאוד משמעותי בין שני זוגות האחים. נקודות המבט שלהן על עיצוב ועל קהל היעד שלו, הן שונות. העיצוב של האחים בורולק משתמש לעיתים רבות בטכנולוגיות מתקדמות, וטכניקות ייצור מורכבות כמו למשל בכסא "וג'אטל" (טכניקת יצור שמחייבת שמירת טמפרטורה זהה בשלב היציקה, כדי שהפלסטיק בנקודות החיבור של הענפים לא יישבר לאחר התקשותו). לעיתים קרובות הם מחקים אובייקטים מהטבע (מסך האצות) ויוצרים שילוב בין משהו טבעי אך גם טכנולוגי בעת ובעונה אחת. אצל האחים קמפנה נוכל למצוא את הקצה השני של סקאלת האפשרויות. הם משתמשים בטכנולוגיות הקיימות בארצם, בדרך כלל לא מתקדמות, מקור ההשראה שלהם הוא מקום בנוי ואורבאני לעומת הטבעי והאורגני של בורלוק. לגבי תהליך הפיתוח של האובייקט והעבודה המשותפת: בשני המקרים הם מדברים על כך שפיתוח של מוצר עשוי לקחת זמן רב עד כדי שנים, ומחייב סבלנות רבה. בשני המקרים יש לכל אחד מהצמד אישיות מיוחדת ואינדיבידואלית והתחושה היא כי הם משלימים אחד את השני בידע ובגישה, למרות שאצל האחים קמפנה, החלוקה מבחינת תחומי ידע היא ברורה יותר. בשני המקרים הם רואים את העבודה בזוג עם אח כיתרון שמשביח את התוצר הסופי, גם במקרה של חוסר הסכמה - יש אתגר להגיע לתוצר טוב יותר. נקודות המוצא של שני זוגות האחים כמו גם מקורות ההשראה שלהם הם שונים בתכלית. עם זאת, שניהם מצליחים להביא משהו חדש לעולם העיצוב ושניהם מאוד מצליחים. האחים קמפנה מגיעים מנקודות מוצא שהיא חברתית בעיקרה, ויכולה להביא איתה הזדהות כלל עולמית. הם רואים בעיצוב כלי להעברת מסרים ופועלים תחת אידיאולוגיה ברורה. לעומתם האחים בורלוק מתייחסים לעשייתם כעיצוב נטול כל מסר אחר. העשייה מכילה שיקולי אסטטיקה, חומרים, פונקציונאליות, שווק, טכנולוגיות ייצור והאובייקטים הנוצרים הם נקיים ולא מתקשטים.העובדה ששניהם מצליחים מראה כי למרות השוני הניכר בגישות לעיצוב ובאופי האובייקטים הנוצרים בין זוגות האחים. הזירה העיצובית מסוגלת להכיל מגוון רחב של תופעות שיכולות להתקיים זו לצד זו בהצלחה.

יב. סיכום

האחים קמפנה מעידים על עבודתם כעל "סטייל ברזילאי אורגני מועצם ואמוציונאלי, ששורשיו נטועים עמוק בתרבות ובהיסטוריה הדרום אמריקאית". כשהם מתארים את עבודתם הם חוזרים שוב ושוב על הקשר החזק למקום ממנו הם מגיעים, לתרבות ולחיי היום יום בברזיל. אי אפשר להתעלם מהשימוש בחומרים המקומיים ומשילוב הטכנולוגיות הנובע מהפער הקיים בברזיל בין טכנולוגיות קיימות ומסורתיות לחדשות. למרות זאת, ניכרות בעבודתם גם השפעות אחרות. הם לא היו הראשונים למחזר. בקרטון למשל, הקדים אותם פרנק גרי שיצר רהיטים מקרטון עוד בשנות ה-70 וככל הנראה שימש להם מקור השראה. האחים רואים עצמם שגרירים של העיצוב הברזילאי. הם גאים במורשתם ומקפידים להדגיש שמבחינתם עבודתם מייצגת את המסורת העיצובית של ברזיל. הם יצרו שפה חלופית בעזרת טרנספורמציה שעשו לחומרים שונים. הם חוזרים וממשיכים לחפש חומרים חדשים אך מקפידים שיהיו חומרים זמינים וזולים. בעבודתם הם יוצרים פיוז'ן מודרני המנצל את אופי הכלכלה בברזיל והמחסור המקומי בטכנולוגיות ויוצרים ממנו תיבת אוצרות - תרתי משמע.הם פרצו לתודעה הבינלאומית בתקופה משמעותית, שבה העולם הפך להיות הרבה יותר נגיש מחד ומאידך התחיל חיפוש אחר משהו שונה. אחר מקורות השראה חדשים והחלה חזרה לטכנולוגיות פרימיטיביות. המומנטום היה קריטי במקרה זה. הם היו פורצי דרך במובן של השימוש בחומרים זמינים ופשוטים על מנת ליצור משהו אחר, חדש אך עם זאת פשוט ולהעלות ע"י זה נושא חברתי למרכז הדיון הציבורי. הם המשיכו וצברו מוניטין בינלאומי כה גדול שכיום הם נמצאים בחזית העשייה העיצובית העולמית כבר בלי קשר לחידוש שבעשייה שלהם.

בבליוגרפיה

1. Campana Humberto & Fernando. CAMPANAS, Bookmark, Sao Paulo, 2003
2. CAMPANA BROTHERS, Art Review no.10 April 2007, p.90
3. http://www.tollmans.co.il/designer.aspx?cid=24, - "A GOOD MOVIE, A BEAUTIFUL EXIBITION, A WALK, A HOMELESS PRSON SLEEPING ON THE STREET"
designers on design .4. עמ' 74-75: Terence Conran and Max Fraser 2004.

לינקים:

http://www.modesign.co.il/ · http://www.nrg.co.il/online/12/ART1/059/438.html · http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces?articleId=31403&channel=2&subchann · http://ifeel.co.il/page/9865 · http://www.designboom.com/eng/interview/campana.html · http://www.r20thcentury.com/biography_detail.cfm?designer_id=36 · http://www.r20thcentury.com/biography_detail.cfm?designer_id=39 · http://www.artfact.com/artist/bardi-lina-k4pvt71b9l · http://www.sergiorodrigues.com.br/english/index.asp · http://www.artnet.com/artist/424496529/sergio-rodrigues.html · http://home.walla.co.il/?w=/4417/1479960 · http://www.ifeel.co.il/page/8426 · http://www.bouroullec.com/ · http://e.walla.co.il/?w=/100/1477236